שאלה: מאת אלישע: שלום למורנו הרב. אני מאחל לכבודו רפואה שלימה ובריאות איתנה לאורך ימים ושנים. תשובה: |
||
בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר מטות מסעי כ"ז תמוז התשע"ג
שלום וברכה אל אלישע נ"י לנכון קבלתי את מכתבך.
אך אף על פי כן בוודאי כל דבריו אמת וצדק, כי על כל פנים בזה שאין מהרהר אחריו יתברך חס ושלום, ויודע שבוודאי השם יתברך רוצה לקרבו ולקבל תפלתו, רק שעוונותיו גרמו לו כל אלו המחשבות הבאין לבלבלו, ויש לו צער מזה ובורח מהם בכל כוחו, יכול להיות בוודאי שזה בעצמו נחשב לו לכפרת עוון, עד שאם היה זוכה להתנהג בזה בתמימות ובאמת כראוי, כבר היו עוונותיו נמחלין על ידי זה בעצמו, ואז ממילא היו מסתלקין ממנו כל המחשבות זרות, וכעין שאמרו חכמינו הקדושים (ברכות י"ב:) העובר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו על כל עוונותיו; הרי שלך לפניך, שכל אלו המחשבות זרות שנכנסות לאדם באמצע התפלה, הן בשחרית, הן במנחה, והן בערבית, אלו החטאים שלו, כי מכל חטא ועוון שאדם חוטא נגדו יתברך, בורא קליפות ומשחיתים שמסבבים אותו, ומהם נמשכות כל המחשבות זרות בעת התפלות הקבועות שאדם מתפלל – שחרית, מנחה וערבית, עד שיכולה לעבור כל התפלה והוא לא יכוון שום דבר, רק המח מחשבה חושב בדבר אחד, והדיבור אומר וטוחן את תיבות התפלה וכו', וזו מציאות שיש אצל כל אחד, שהוא כל כך שקוע בעניניו ובמחשבותיו עד שלא שם לב שהוא בכלל לא מכוון מה שהוא אומר. עם כל זאת צריכים למסור את נפשו פשוטו כמשמעו לקשר את המחשבה אל הדיבור, וצריכים לזה כוחות עצומים, כי מרוב עוונותיו הוא מסובב עם קליפות ומשחיתים שהם עוונותיו, שנעשו כמו עננים שמכסים את עיני השכל וכו'. ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן קכ"ב) לענין המחשבות זרות שבתפלה, וכבר ידוע שכל מחשבה ומחשבה היא קומה שלימה, ואמר: כשהאדם עומד ומתפלל כסדר ואינו משגיח על המחשבות זרות, ועל ידי זה הוא מנצח אותם ומעבירם ממנו, כי אין צריכין להסתכל עליהם כלל, רק לילך כסדר בתפלתו ולבלי להביט לאחוריו כלל, ועל ידי זה ממילא יסתלקו ממנו, ובין כך בדרך הילוכו בתפלתו הוא מפיל אותם, לזה חותך יד, ולזה חותך רגל, וכיוצא בזה בשאר האיברים. פירוש: כמו למשל בענין מלחמה, כשצריך לילך ולעבור בין הרבה רוצחים ואורבים, וכשהוא גיבור ועובר ביניהם, אזי בדרך הילוכו הוא מפיל אותם, כי לזה חותך יד בדרך הילוכו ומפילו, ולזה חותך רגל וכו' וכו', וכיוצא בזה כן הוא ממש בענין התפלה – שכשמתפללין כסדר התפלה, ואין משגיחין על המחשבות זרות, ודוחין אותם ומפילם, אזי בדרך הילוכו בתפלתו הוא חותך לזה יד ולזה רגל וכו', כי כל מחשבה זרה הוא קליפה, והיא קומה שלימה, וכשמתגבר להתפלל כסדר ולבלי להסתכל עליהם, אזי הורג אותם או חותך מהם איברים איברים; אדם צריך רק לומר את תיבות התפלה, ולקשר את המחשבה אל הדיבור, ועל ידי זה דייקא, אם יתמיד בזה לקשר את המחשבה אל הדיבור, ולא יסתכל על המחשבות הזרות הבאות אליו, על ידי זה הוא מבטל אותם לגמרי, וזה שייך בין בתפלה – לחשוב מה הוא מתפלל, ובין בתורה – לחשוב מה הוא לומד, כי גם אז באים אליו מחשבות זרות שהן הן הקליפות שברא מחמת עוונותיו. ולכן גילה לנו רביז"ל את כל הענין של שיחה בינו לבין קונו, שיש בזה מעלה נוראה ונפלאה מאד, יותר מהתפלות הקבועות, כי (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן צ"ז) כי מעלת השיחה בינו לבין קונו, אין לתאר ואין לשער כלל, כי על תפלות ותחינות ובקשות הסדורות מכבר, כבר יודעין מהם כל המחבלים והמקטרגים, והם אורבים על הדרכים של אלו התפילות, מחמת שיודעים מהם מכבר. כמו למשל על הדרך הכבושה, הידוע ומפורסם לכל, שם אורבים רוצחים וגזלנים תמיד, מחמת שיודעים מדרך זה כבר. אבל כשהולכין בנתיב ודרך חדש, שאינו נודע עדיין, שם אינם יודעים לארוב שם כלל. כמו כן לענין השיחה בינו לבין קונו שאדם מרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא, בשפת האם שלו, יש בזה מעלה נוראה ונפלאה מאד, מה שאין בשלושת התפלות הקבועות, כי השיחה שמדבר האדם מעצמו בינו לבין קונו, הוא דרך חדשה ותפלה חדשה, שהאדם אומרה מליבו מחדש, על כן אין המקטרגים מצויים כל כך לארוב, ואף על פי כן הזהיר רביז"ל מאד גם על אמירת שאר תחינות ובקשות; לא מבעיא שצריך להתפלל את השלוש תפלות הקבועות בכל יום שחרית, מנחה וערבית, אלא עליו להרבות באמירת תהלים, וכן לומר תפלות מספר 'לקוטי תפלות', ושאר תפלות שתיקנו הצדיקים. אשרי מי שאינו מטעה את עצמו בזה העולם כלל, והוא רגיל הרבה בשיחה בינו לבין קונו, שעל ידי זה מטהר את מח מחשבתו, כי על ידי שמדברים אל הקדוש ברוך הוא, על ידי זה לאט לאט הוא מוריד ממנו את כל הקליפות והמשחיתים שמבלבלים אותו ומכניסים בו יראות חיצוניות, עצבות, מרה שחורה ודכאון וכו', כי כל אלו המחשבות זרות והמחשבות המבלבלות, הן הן הקליפות שהאדם ברא מעוונותיו המרובים, שמסבבים אותו ומעקמים את לבו לגמרי בעקמומיות ובקושיות ובספיקות עליו יתברך, ולכן אשרי מי שרגיל לפני השלוש תפלות הקבועות שחרית, מנחה וערבית, להתבודד להקדוש ברוך הוא, כמובא (שולחן ערוך אורח חיים סימן צ"ח סעיף א') המתפלל – צריך שיכוין בליבו פירוש המילות שמוציא בשפתיו, ויחשוב כאילו שכינה כנגדו ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו, ויחשוב כאילו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכווין בהם יפה לבל יכשל, קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא חוקר כל המחשבות. וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה שהיו מתבודדים ומכוונין בתפלתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות כח השכלי עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה, ואם תבוא לו מחשבה אחרת בתוך התפלה ישתוק עד שתתבטל המחשבה, וצריך שיחשוב בדברים המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמים ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש. הגה: ויחשוב קודם התפלה מרוממות האל יתעלה, ובשפלות האדם, ויסיר כל תענוגי האדם מליבו; עיין שם.
|