שאלה: מאת צבי: בחז"ל ובספרים הקדושים מבואר באריכות בהרבה מקומות שהשם יתברך אוהב את הרשע הגדול יותר ממה שאנחנו אוהבים את הצדיק הגדול וכו', וראיתי שגם הצדיק שליט"א כותב בכמה מקומות שזו שטות גמורה לחשוב שהקדוש ברוך הוא כועס על האדם. תשובה: |
||
בעזה"י יום א' לסדר משפטים י"ח שבט ה'תשע"ד
שלום וברכה אל צבי נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. אתה צריך לדעת שבכל מקום שכתוב בדברי חכמינו הקדושים רשע וכו', או רשעים וכו', הכוונה היא על זה שיודע את ריבונו ומכוון למרוד בו, וכמו שהיו בכל דור ודור רשעים ארורים שידעו את ריבונם וכיוונו למרוד בו, והסיתו והדיחו את נשמות ישראל מהקדוש ברוך הוא, ודיברו נגד התורה ונגד כל הקדוש לעם ישראל, שעל אלו אמר רביז"ל (ספר המדות אות מריבה סימן פ"ח) אין מלמדים זכות על המסית; שאלו המסיתים ומדיחים אין להם תקנה, והם הנקראים רשעים גמורים שגיהנום תכלה והם לא יכלו וכו', וכמו שאנחנו רואים בדורות האחרונים במאה השנים האחרונות שקמו תרבות אנשים חטאים, שלמדו וכו' ויצאו לתרבות רעה וכו', והם מלאים ניאוף שיקוץ ותיעוב וכו', קלים ריקים ופוחזים, חבורה של ליצנים שעשו ליצנות מכל דברי חכמינו הקדושים, הם הם הרשעים שאין להם תקנה. אבל סתם בן אדם, אפילו שנכשל בעבירות הכי חמורות חס ושלום, עם כל זאת כשיש לו לב נשבר והוא שבור מאד איך בא לדברים כאלו וכו', ויש לו יסורי מצפון וכו', ורוצה לחזור בתשובה, אבל הרע שעשה הורג אותו, כמו שכתוב (תהלים ל"ד) "תמותת רשע רעה", ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ד') שעוונותיו של אדם חקוקים על עצמותיו, כמו שכתוב (יחזקאל ל"ב) "ותהי עוונותם חקוקה על עצמותם", וזה מה שהורג את האדם – על אנשים כאלו יש רחמנות מאד מאד גדולה. וזו עבודת הצדיק שהוא הבעל תפלה שמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רפ"ב) שלימד אותנו שצריכים לדון לכף זכות אפילו רשע גמור, היינו שמתגבר עליו יצרו בכל פעם יותר ויותר וכו' וכו', וקשה וכבד לו לצאת מזה, ולכן הצדיק האמת מוצא את הנקודות הטובות שיש בו ודן אותו לכף זכות, ומתפלל גם עמו שזה מה שאמרו חכמינו הקדושים (כריתות ו:) כל תענית שאין בה מפושעי ישראל – אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטורת. ולכן זה בכלל לא סותר, ואלו שני דברים – סתם אדם שמסכן נכשל בעבירות חמורות וכו' וכו', ואף שהוא רשע, אבל הוא לא מסית ומדיח את אף אחד, מתגבר עליו יצרו והוא לא יכול לצאת מזה – עליו יש לימוד זכות, עד שעל ידי לימוד זכות יכולים להוציא אותו לבסוף מהרע ושיגיע לטוב, שזה (תהלים ל"ז) "ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו", היינו שהפסוק מזהיר למצוא אצל כל אחד ואחד איזו נקודה טובה, כי אי אפשר שלא יהיה אצלו איזה מעט טוב אפילו שהוא רשע גמור, כמאמרם ז"ל (ברכות נ"ז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך" – מאי רקתך? אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון. ועל ידי זה שמלמדים עליו זכות בבחינת "והתבוננת על מקומו ואיננו" – הוא כבר לא אותו אדם, כי על ידי שמגלים לו את האהבה שהקדוש ברוך הוא אוהב אותו, על ידי זה הוא חוזר בתשובה מאהבה, שאז כל עוונותיו מתהפכין לזכויות.
הקדוש ברוך הוא יעזור לנו שנזכה תמיד לחפש ולבקש ולמצוא בעצמינו את הנקודות הטובות שיש בנו, ואף שאנחנו נופלים בכל פעם יותר ויותר, עם כל זאת הלב שלנו שבור איך אנחנו נופלים בכל פעם בעומק בור ודות וכו', ובזכות זה נזכה גם כן לחזור בתשובה שלימה.
|