שאלה: מאת אבי: שלום לכבוד הרב. אני ומשפחתי שייכים לזרם החרדי-לאומי, אך אני מאוד מתחבר לחסידות ברסלב. אני משתדל ללמוד בספרי רבנו ולקיים את עצותיו, ואף גידלתי פאות וזקן כמו חסידי ברסלב, אך בגלל שרוב החברים שלי והסובבים אותי לא נראים ככה, אני מרגיש קרוע בין שני עולמות, מבולבל, ולפני כמה ימים כמעט קיצצתי את הזקן והפאות. תשובה: |
||
בעזה"י יום א' לסדר נצבים וילך י"ט אלול ה'תשע"ג
שלום וברכה אל אבי נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. אני מוכרח להגיד לך שכל הצרות והבעיות וחוסר ישוב הדעת שיש לך וכו', זה הכל בא מחמת חסרון השמחה, ואם היית תמיד בשמחה – לא היו עולים לך שום מחשבה ובלבול בלבך כלל, כי באמת הנשמה תמיד מושכת למעלה להכלל באין סוף ברוך הוא וכו', והגוף מושך למטה לכל התאוות והשטויות של הבלי העולם הזה וכו', וזה הקונפליקט התמידי שיש בין הגוף לנשמה וכו', שזה מה שמבלבל את האדם מאד, עד שנופל בספיקות ואי וודאות, וחוסר ישוב הדעת. ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כ"ב) שאדם צריך לראות לזכך כל כך את הגוף שגם הוא יהיה כסא לנשמה, שהנשמה תראה לו גם כן אלקות, עד שגם מבשר הגוף ישיג אלקות, כמו שכתוב (איוב י"ט) "מבשרי אחזה אלקי", היינו מבשר הגוף גם כן יכולים לראות אלקות, וצריך כל אדם לרחם מאד על בשר הגוף להראות לו מכל הארה ומכל השגה שהנשמה משגת, שהגוף גם כן ידע מזה ההשגה, כמו שכתוב (ישעיה נ"ח) "ומבשרך לא תתעלם" – שלא תעלים עיניך מלרחם על בשרך, היינו בשר גופך, כי צריכים לרחם מאד על הגוף ולראות לזככו, כדי שיוכל להודיע לו מכל ההארות וההשגות שהנשמה משגת, כי הנשמה של כל אדם היא רואה ומשגת תמיד דברים עליונים מאד, אבל הגוף אינו יודע מהם, על כן צריך כל אדם לרחם על בשר הגוף, לראות לזכך הגוף עד שתוכל הנשמה להודיע לו מכל מה שהיא רואה ומשגת תמיד, ואז כבר לא יהיה מחלוקת בין הגוף להנשמה, כי גם את הגוף שיעבד לנשמה. ולכן אני מאד מבקש אותך שתתחזק ביתר שאת וביתר עוז להיות בשמחה, וכבר אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן י') מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך ואינם מתקרבים אליו יתברך, הוא רק מחמת שאין להם ישוב הדעת, ואינם מיישבין עצמן. והעיקר להשתדל ליישב עצמו היטב, מה התכלית מכל התאוות ומכל עניני העולם הזה, הן תאוות הנכנסות לגוף, הן תאוות שחוץ לגוף, כגון כבוד, ואז בודאי ישוב אל השם יתברך. אך דע, שעל ידי מרה שחורה אי אפשר להנהיג את המוח כרצונו, ועל כן קשה לו ליישב דעתו. רק על ידי השמחה יוכל להנהיג המוח כרצונו, ויוכל ליישב דעתו, כי שמחה הוא עולם החירות, כמו שכתוב (ישעיה נ"ה) "כי בשמחה תצאו", שעל ידי שמחה נעשין בן חורין ויוצאין מן הגלות. ועל כן כשמקשר שמחה אל המוח, אזי מוחו ודעתו בן חורין ממש, ואינו בבחינת גלות, ואזי יוכל להנהיג את מוחו כרצונו וליישב דעתו, מאחר שמוחו בחירות ואינו בגלות. כי על ידי גלות אין הדעת מיושב כלל וכו'. ולבוא לשמחה הוא על ידי מה שמוצא בעצמו איזה נקודה טובה, כי איך שרק יהיה, יש אצל כל בר ישראל נקודות טובות מנקודת יהדותו, כמאמרם ז"ל (ברכות נ"ז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך" – מאי רקתך? אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון, ועל כל פנים יש לכל בר ישראל לשמוח במה שזכה להיות מזרע ישראל, ושלא עשני גוי כגויי הארצות, כי השמחה הזו עולה על כל השמחות, ועל ידי שמחה מתרחב מוחו ודעתו וכבר יש לו ישוב הדעת אחר לגמרי. אתה צריך מאד מאד לשמוח שיש לך זקן ופיאות, שהם הסימנים של בר ישראל, ובזה אנחנו נבדלים מאומות העולם וכו', ואמר מוהרנ"ת ז"ל (לקוטי הלכות גילוח הלכה ג' אות ב') עיקר הדת ישראל ועיקר היהדות תלוי בזקן ופיאות ובהם ניכר היהודי, כי הוא מזרע ברך השם, מזרע ישראל. ומי שרוח אחרת עמו, חס ושלום, ורוצה לכפור, חס ושלום, באלקי ישראל, תחילת הכפירה הוא, שמשליך חס ושלום מעליו הזקן והפיאות, כי באמת כל דת ישראל הקדוש הוא תלוי בזקן ופיאות. הקדוש ברוך הוא יעזור לך שתזכה להתחזק ביתר שאת וביתר עוז, ולקיים את כל הנאמר כאן, ואז טוב לך כל הימים, רק תחזיק מעמד, ואני מאד מקווה לראות אותך באומן בראש השנה.
|