שאלה:
מאת שירן: שלום וברכה לכבוד הצדיק. תשובה: |
||
בעזה"י יום ג' לסדר וארא כ"ב טבת ה'תשע"ה שלום רב אל שירן תחי' לנכון קבלתי את מכתבך. אני לא יודע למה אתם צריכים להיות עם עין צרה על הילדים וכו', אדרבה, יש המון הורים שנותנים כסף לילדים כדי שיחסכו וכו', וכשהם גדלים הם יכולים לקנות לעצמם בגדים וכו' ומה שרוצים, ובזה עושים אותם עצמאיים וכו', ולכן אני לא מבין מה כל הרעש הזה שהבת חסכה כסף? הרי היא קיבלה את זה במתנות מדמי חנוכה ומדמי פורים וכו' וכו', וזה שייך לה, ולמה אתם צריכים להסתכל עליה בעין רעה? אדרבה תנו להילדים להיות עצמאיים וכו'. מה אומר לך, בחינוך צריכים הרבה שכל לדעת איך לחנך את הילדים, וצריכים לדעת שמה ששייך להם שייך להם, ולא לקחת את זה מהם, וכבר אמרו חכמינו הקדושים (סוכה מ"ו:) לא לימא איניש לינוקא דיהיבנא לך מידי ולא יהיב ליה, משום דאתי לאגמוריה שיקרא, שנאמר (ירמיה ט' ד') "למדו לשונם דבר שקר" [לא יאמר אדם לתינוק שיתן לו משהו ולא ייתן לו, כי מלמדו לשקר]. הרי שלך לפניך שצריכים לקנות את הילדים עם מתנות וכו' ועם כסף וכו', וצריכים להחזיק בדיבור מה שהבטיחו להם, כי מה בכך אם יהיה לילדים כסף? וכן אנחנו מוצאים סיפור מה שחכמינו הקדושים מספרים (תענית כ"ד.) רב איקלע לההוא אתרא, גזר תעניתא ולא אתא מיטרא, נחית קמיה שליחא דצבורא, אמר משיב הרוח ונשב זיקא, אמר מוריד הגשם ואתא מיטרא. אמר ליה: מאי עובדך? אמר ליה: מיקרי דרדקי אנא, ומקרינא לבני עניי כבני עתירי, וכל דלא אפשר ליה לא שקלינא מיניה מידי, ואית לי פירא דכוורי, וכל מאן דפשע משחדינא ליה מינייהו ומסדרינן ליה ומפייסינן ליה עד דאתי. [רב הגיע לאיזה עיר והייתה שם בצורת, וגזר להתענות כדי שירד גשם, ולא ירד גשם. פתאום קם אחד והיה שליח ציבור, ורק התחיל לומר "משיב הרוח" – התחילו לנשוב רוחות, "מוריד הגשם" – התחיל לבוא גשם עז. שאל אותו רב: מה העבודה שלך שבזכות זה שהתפללת וכבר הגיעו רוחות וגשמים? ענה ואמר: אני מלמד תינוקות, ואני מלמד לכולם שווים בין בני העניים ובין בני עשירים, ומי שאין לו כסף אני לא לוקח ממנו תשלום, ויש לי בריכה של דגים (אקווריום), וכל ילד שמתרשל בלימוד אני משחד אותו עם דגים, ומפייס אותו בכל מיני פיוסים עד שהוא בא ולומד]. הרי שלך לפניך, שמעולם נתנו לילדים כסף ומתנות ושיחדו אותם כדי שיצייתו וכו', ואת עושה את זה בעיה רצינית. הקדוש ברוך הוא יתן לך שכל ודעת איך לגדל את הילדים, לקרב אותם ולא לרחק אותם.
|