שאלה: מאת גלית: לכבוד הרב היקר. תשובה: |
||
בעזה"י יום ג' לסדר מסעי כ"ד תמוז ה'תשע"ד שלום רב אל גלית תחי' לנכון קבלתי את מכתבך. רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחורה בכל כוחו, וכל החולאת הבאין על האדם, כולם באין רק מקלקול השמחה וכו'. וכפי קלקול השמחה והניגון, כן בא החולאת על האדם. וגם חכמי הרופאים האריכו בזה, שכל החולאת על ידי מרה שחורה ועצבות, והשמחה הוא רפואה גדולה בין בגשמי בין ברוחני, וצריך להתגבר מאוד בכל הכוחות, להיות אך שמח תמיד. כי טבע של האדם למשוך עצמו למרה שחורה ועצבות מחמת פגעי ומקרי הזמן, וכל אדם מלא יסורים, על כן צריך להכריח את עצמו בכח גדול להיות בשמחה תמיד ולשמח את עצמו בכל אשר יוכל. ואמר רביז"ל (חיי מוהר"ן סימן תקצ"ג) שאפילו בעת הצער והריחוק מעבודתו יתברך וכו', וכן מה שעובר עליו כל מיני צרות ויסורים ומרירות ומכאובים וכו', עם כל זאת צריכין להתחזק להיות אך שמח תמיד, ולשמח את עצמו בכל מה דאפשר במה שמוצא בעצמו איזה נקודה טובה עדיין, כי כל בר ישראל מלא נקודות טובות, כמאמרם ז"ל (ברכות נ"ז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך" – מאי רקתך? אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון; והעולה על הכל צריך לשמוח במה שזכה שלא עשני גוי כגויי הארצות וכו', ולהפוך את כל היגון ואנחה והצער והיסורין לשמחה גדולה, וצריכים לשמור מאד מאד מעצבות ומרירות ומדכאון שזה אבי אבות הטומאה וכו', ואפילו שהס"מ רוצה לשבור אותו לגמרי ולומר לו שאין לו כבר שום תקוה ותוחלת, עם כל זאת ראוי לו לומר לעצמו, אף על פי שאני כמו שאני וכו', אף על פי כן זכיתי להיות מזרע ישראל, ולקיים כמה מצוות בכל יום – ציצית, ותפלין, קריאת שמע וצדקה, ושבת וכיוצא, ואף על פי שגם בעשיית המצוות הם כמו שהם וכו', אף על פי כן על כל פנים יש בהם בוודאי נקודות טובות מאד שנעשה מהם שעשועים גדולים למעלה בכל העולמות, כי הרי אפילו על ידי המצוות שנעשין על ידי פושעי ישראל, כי כל זמן ששם ישראל נקרא עליו, מתפאר בו השם יתברך הרבה, כמו שכתוב (ישעיה מ"ט) "ישראל אשר בך אתפאר", וצריכים לדעת אשר המרה שחורה והעצבות מתגברים על האדם יותר מן הכל, וקשה לשברה יותר מכל המדות, ומזקת לאדם מאד יותר מהכל. וכל עיקר התרחקות של כל אדם מהשם יתברך, היא רק מחמת עצבות ומרה שחורה ודיכאון שמתגברים עליו, על כן צריכין לראות לשמח את עצמו בכל הכוחות בכל מה דאפשר אפילו בעת שצר לאדם ודחוק לו מאד בגשמיות וברוחניות, הן בפרנסת הנפש, הן בפרנסת הגוף, אף על פי כן צריך לראות לבטוח תמיד בהשם יתברך שסוף כל סוף לא יעזוב השם יתברך אותו וכו', ולכן ראוי לשמח את עצמו בכל מה דאפשר; וזה התכלית והשלימות שאדם צריך להגיע אל זה. ולכן ראי להיות בשמחה עצומה, ותשתדלי מאד מאד לא לתת לעצבות ולדיכאון שיתפסו אותך, כי הס"מ רוצה רק לשבור את האדם ולהפילו בעצבות ובמרירות ודיכאון, כי זה כל כוחו, ורביז"ל הזהירנו מאד מאד על מדת השמחה, ואמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) שצריכים להכריח את עצמו עם כל הכוחות להיות בשמחה, ואת צריכה לדעת שלהיות בשמחה זה בא במסירות נפש הכי גדולה, ולכן אשרי מי שמכריח את עצמו להיות בשמחה, ואז טוב לו כל הימים, וכן הרגילי את עצמך לדבר אל הקדוש ברוך הוא, אשר אין טוב מזה, כי כל דיבור ושיחה שאדם מדבר ומשיח לפני הקדוש ברוך הוא, נשמע ונתקבל בכל העולמות, וגורם נחת רוח למעלה. אשרי האשה שחזקה בזה בכל יום. ובאמת זה תלוי בזה – כפי שמכריחים את עצמו להיות בשמחה, על ידי זה נתרחב הלב והדעת, ומתחזקת האמונה בו יתברך שהוא נמצא ואין בלעדיו נמצא, ומלא כל הארץ כבודו, ועל ידי זה מרגילים את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא כאשר ידבר איש אל רעהו, ועל ידי זה מורידים אבן כבדה מהלב. וזו המתנה שקיבלנו מרביז"ל – שאדם יהיה רגיל לדבר אל הקדוש ברוך הוא בתמימות ופשיטות גמורה, ויספר לו יתברך את כל מה שעובר עליו, וזה ידביק אותו אל האין סוף ברוך הוא. ולכן דעי לך שאת לא לבד, הקדוש ברוך הוא נמצא איתך עמך ואצלך, והוא רק מחכה שתפתחי את הפה לדבר אליו יתברך, ואת צריכה להתרחק מדאגות, כי כך אמר רביז"ל (ספר המדות אות עצבות סימן ד') על ידי דאגה בלב נופל על האדם אימת מוות; וחכמינו הקדושים אמרו (סנהדרין ק:) לא תעיל דויא בלבך דגברי גיברין קטל דויא [לא תכניס דאגה בלבך, כי הרבה גיבורים הרגה הדאגה]. ולכן ראי לקיים את כל זה ועל ידי זה יתבטלו ממך כל הדאגות והפחדים היתרים, וכל החיים שלך ישתנו לטובה.
|