פרק א
ענין ט"ו בשבט
א. "חמשה עשר בשבט" ראש השנה לאילנות, הוא זמן חנטת הפירות, וממנו מתחילה שנה חדשה לפירות האילן, ולכן הלכות רבות השייכות לפירות האילן תלויות בתאריך זה, כגון תרומות ומעשרות, ערלה, נטע רבעי, ושביעית.
ב. כשבא להפריש תרומות ומעשרות מפירות האילן עליו לברר זמן חנטת הפירות, משום שאין מעשרים מפירות האילן שחנטו קודם ט"ו בשבט על פירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט (משום שבאילן הולכים אחר חנטה), ועוד שלעניין פירות שנה שלישית ושישית שבהם מפרישים מעשר עני, אזי צריך להפריש מהפירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט בשנה זו, ואילו מהפירות שחנטו מראש השנה עד ט"ו בשבט של שנה השלישית או השישית, דינם כשנה הקודמת לה, ומפרישים מהם מעשר שני.
ג. הטעם שט"ו בשבט נקבע כראש השנה לאילנות משום שאז יצאו רוב גשמי שנה, ועברו רוב ימות הגשמים, ועלה השרף באילנות, ומעתה יחנטו הפירות מכח גשמי שנה זו (ואף בשנה מעוברת הדין כן, משום שהולכים אחר רוב שנים ).
ד. ט"ו בשבט "ראש השנה לאילנות", כשמו כן הוא, ולכן שווה דינו ליום טוב של ראש השנה בא' תשרי, שאין אומרים בו תחנון ונפילת אפיים, וכשחל בשבת אין אומרים "צדקתך" במנחה.
ה. אסור להתענות ביום ט"ו בשבט, ואפילו חתן מבני אשכנז המתענה ביום חופתו, אסור לו להתענות ביום זה.
ו. ט"ו בשבט "ראש השנה לאילנות", ובו רמוז יום הדין לאילנות, כשם שאדם נידון בראש השנה על חייו וכו', כך נידון על האילן בראש השנה שלו, ואילו בחג השבועות נידון על פירות האילן, ומנהג ישראל תורה לאכול מיני פירות הגדילים באילן, על מנת לעורר האדם שיתפלל על טיב האילנות וכו'.
ז. ט"ו בשבט "ראש השנה לאילנות" הוא יום מסוגל מאד עבור כל אדם ואדם, לפעול בו דברים נפלאים, שנאמר "כי האדם עץ השדה" (דברים כ יט), וכשם שהאילן נידון ביום זה כמו כן האדם, ולכן ט"ו בשבט הוא כעין "ראש השנה" גם לאדם, ואז הוא עת רצון להתפלל לפניו יתברך ולבקש ממנו כל צרכיו ברוחניות ובגשמיות .וכתב מוהרא"ש זי"ע, בספרו ראש השנה לאילנות (עמ' כט' – ל"ב), וזה תוכן דבריו: "והיום הזה מסוגל לתיקון חטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע וכו', ועכשיו בחמשה עשר בשבט "ראש השנה לאילנות", ראוי לאדם לבקש ולהתחנן ממנו יתברך שיחוס וירחם עליו, וימשיך עליו פרנסה בנקל, וימחול לו על כל עוונותיו שחטא ופגם כל השנה, ועי"ז יכול לתקן את הקללה שנתקלל בה אדם – "בזעת אפיך תאכל לחם וכו', ועכשיו ביום זה יפתח לו שער הרחמים והרצון והשפע, ויזכה לפרנסה בריווח ולא יצטרך לבריות כלל, וכן מסוגל לבקש אז על זיווג טוב, וכן מסוגל להתברך בזרע בנים חיים וקיימים, וכן הוא הזמן לבקש על הגאולה העתידה וכו', ואז זוכים להגיע אל מדרגת "בתשובה שלמה לפניך", ודו"ק, עד כאן תוכן דברי קדשו.
ח. אמר מוהרא"ש זי"ע, "כי הנה כתיב (דברים כ יט), "כי האדם עץ השדה" היינו האדם נדמה לעץ השדה, ומובא בדברי רבינו ז"ל (לקו"מ ח"ב סימן מ"ח), אשר יש אילן שלוקח לו מאה שנה לגדול, ובוודאי עובר על האילן מה שעובר באלו המאה שנה – רוחות גשמים ושלגים קור וחום, קיץ וחורף, אעפ"כ לסוף מאה שנה הוא יוצא בכוח גדול מאוד וצומח ומוציא פירות יפים, וזו התחזקות גדולה מאד לכל אדם, שיתחזק בכל משך ימי חייו, ולא ישבר משום דבר שעובר עליו מרוחות רעות, קור וחום עליות וירידות, וישתדל להתחזק בכל מיני אופנים שבעולם, כי כך אמר רבינו ז"ל, שהעולם הזה גשר צר מאד, והכלל והעיקר שלא להתפחד כלל, וכשאדם חזק באמונה, אזי אין לו להתפחד משום דבר שבעולם ".
ט. ט"ו בשבט מורה על כח ההתחדשות בכל אדם ואדם, משום שאז "עולה השרף באילנות" היינו שלפני כן היה נראה כאילו האילן חרב ויבש ולא יגדל עוד לעולם, ועתה זה לך האות שבשעה שעולה השרף באילן אזי מתגלה הנקודה הפנימית החבויה וטמונה בפנימיות האילן שלא יבשה עד הנה והוא מעט שרף הנשאר בו, ומתוך כח נקודה פנימית זו, גדל ופרח ויצץ ציץ ופרי.ומזה ילמד כל אדם לעצמו "כי האדם עץ השדה", ואף שלפי השגתו יודע בנפשו שחרב ונחרב לגמרי ונפל בנפילה כזו שאין לה סוף ואפס תקוה ח"ו, מכל מקום אל יאמר "הן אני עץ יבש" לא יצלח למאומה, אלא בוודאי עדיין נשאר בפנימיותו הנקודה הפנימית הקדושה המחייה כל בריה, כעין השרף הנ"ל, ועל ידי זה יחייה עצמו וימשיך שמחה וחיות בכל חלקי גופו ברוחניות וגשמיות.ועל דרך זה יש לרמוז מנהג ישראל תורה, לאכול בט"ו בשבט "פירות יבשים" מסוכרים, להורות בזה שאף אדם המרגיש כפרי יבש ללא תועלת כלל, אזי על ידי אכילת פירות יבשים, תתעורר נפשו באור ותקוה והתחלה חדשה, וידע שאף הוא יקר מאד בעיניו יתברך ויש טעם בחייו, ואין שום יאוש בעולם כלל.
י. חסידים ואנשי מעשה נוהגים להתפלל ביום ט"ו בשבט שיזכו לאתרוג מהודר בחג הסוכות הבעל"ט , ויש שנהגו לבקש גם על מצות מהודרות עבור חג הפסח ויש שנהגו לסיים כל ספר תהילים.
יא. כתב מוהרא"ש זי"ע בספרו ראש השנה לאילנות (עמ' י"ב י"ג), וז"ל "ועל כן ראוי לכל בר ישראל, להתעורר ביום זה, ולבקש אז ממנו יתברך שתהיה ברכה בתוך הפירות, ושתהיה לו פרנסה ובריאות השלמה, ושלא יצטרך לשום רפואות ותרופות גשמיות, רק כל הרפואות יהיו בתוך המאכלים וכו', ואם היו בני אדם יודעים את מעלת היום הזה ומה יכולים לפעול בו, אז היו מנצלים את כל היום לבקש על רפואות הנפש והגוף", ע"ש.
יב. מוהרא"ש זי"ע היה נוהג להזכיר לכל אנשי שלומנו, שיום ט"ו בשבט הוא יום הולדתו של מוהרנ"ת ז"ל, שבכוחו ובזכותו אנחנו זכינו להתוודע מרבנו ז"ל, וכמו שהעיד עליו רבנו ז"ל, שבלעדיו לא היה נשאר ממנו אפילו עלה אחד של "שמות" גניזה (דף אחד מספריו), ולכן ראוי לנו לשמוח מאד ביום זה, ולהמשיך על עצמנו כל הסגולות היקרות הגנוזות בו .
פרק ב
מנהג אכילת פירות
א. מנהג ישראל תורה ביום ט"ו בשבט, לעטר את השולחן בכל מיני פירות האילן, ובפרט פירות שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל ולברך עליהם .
ב. הטעם שמהדרים בריבוי אכילת פירות ביום זה, הוא על דרך מה שאמרו חז"ל "אמר רבי חזקיה רב כהן בשם רב, עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראתה עינו ולא אכל, רבי אלעזר חשש להדא שמועתא זו (חשש למימרא זו שנאמרה בשם רב), ומצמיח ליה פריטין (היה מאסף פרוטות שיהיו מצויים לו לקנות פירות), ואכיל בהון מכל מילה, חדא בשתא". (ואכל בהם מכל מין, פעם בשנה), ונהגו לקבוע את יום ט"ו בשבט, ליום אכילת כל מיני פירות, שהוא ראש השנה לאילנות .
ג. כתב מוהרא"ש זי"ע (שם עמ' כ"ח), וז"ל "נוהגים צדיקים וחסידים ואנשי מעשה, ליטול ידיהם לסעודה קבועה ביום הקדוש הזה – חמשה עשר בשבט, שהוא "ראש השנה לאילנות", כדי לאכול את השבעה מינים שנשתבחה בהם הארץ, והם חטה שעורה, גפן תאנה ורמון, זית שמן ודבש, ועל כן אוכלים פת, שהיא באה מחטה, ומיני מזונות שבאים משעורה, ושותים יין הבא מגפן, וכן אוכלים ענבים, ותאנה ורמון, וזית ושמן, ודבש ותמרים, וכן מוסיפים כל מיני פירות חדשים גם ישנים, כדי לברך ברכת שהחיינו, ואוכלים אתרוג, תפוח, חרוב, שקדים וכדומה, כל מיני פירות שרק נמצאים, ומשבחים ומפארים את הקדוש ברוך הוא על החסד חינם שעשה עמנו, שברא פירות יפים להנות בהם בני אדם" עכ"ל.
ד. נוהגים לרקח האתרוג בסוכר לעשותו ריבה, ולאוכלו ביום ט"ו בשבט, ומנהג ישראל ליקח האתרוג שברכו עליו בחג הסוכות, ומסוגל הוא למקשה לילד לאכול מאתרוג זה באותה שעה שתלד ברווח ולא בצער, ויצא הולד בר קיימא לחיים טובים ולשלום .
ה. יש אומרים שאין לברך שהחיינו באכילת האתרוג משום שכבר ברכו עליו שהחיינו בשעת נטילת הלולב בחג הסוכות , ויש נוהגים לברך עליו ברכת שהחיינו בשעת האכילה, וכך נהג מוהרא"ש זי"ע .
ו. ידקדק הרבה ויזהר באכילת הפירות ויבדקם היטב שיהיו נקיים מכל חשש ספק תולעים, אשר מלבד גודל האיסור באכילת תולעים שעובר בזה על כמה וכמה לאוין, הרי בא לתקן ונמצא מקלקל, ועל זה אמרו חז"ל "לא עם הארץ חסיד", ובכל ספק וחסרון ידיעה יש לשאול רב הבקי בהלכות אלו.
ז. צריך לקנות פירות יבשים אך ורק בהכשר בית דין צדק יראי ה' המפורסם לכל, משום שכבר ידוע אשר בתהליך יצור מוצרים אלו עלול להיות חשש לחומרי גלם שאינם כשרים למהדרין, ולכן יש לברר קודם אכילתן מהו הכשרם.
פרק ג
ט"ו בשבט שחל בשבת
א. ט"ו בשבט החל בשבת, אין נכון לברך ולאכול הפירות בין הקידוש לנטילת ידיים לסעודה, משום שאם יאכל שיעור כזית מהפירות יתחייב בברכה אחרונה, ונחלקו הפוסקים האם בכגון זה יברך ברכה אחרונה קודם נטילת ידיים, או שברכת המזון פוטרתו. ולכן ראוי להביא את הפירות בסיום הסעודה, כדי שלא להיכנס לכתחילה במחלוקת הפוסקים (ולא יאכלו לאחר ברכת המוציא מן הפירות משום שאז לא יאכלו סעודת שבת לתיאבון), ובדיעבד שהביאום לפני נטילת ידיים לסעודה ואכלו מהם שיעור כזית או יותר, לא יברכו ברכה אחרונה, ויסמכו על הפוסקים שברכת המזון פוטרתם, משום ספק ברכות להקל .
ב. הרוצה לאכול את הפירות לאחר ברכת המזון רשאי לעשות כן, ואע"פ שכבר הביאום לשלחן לפני ברכת המזון, מכל מקום אין לחוש שגורם בזה לברכה שאינה צריכה, דהרי כוונתו להשלים מאה ברכות בשבת, וטוב לצוות לבני ביתו שלא יביאו את הפירות אלא לאחר ברכת המזון ויצא בזה מידי כל חשש .
ג. צריך להיזהר באכילת הפירות מכמה וכמה איסורי שבת, כגון:
א. איסור בורר בין סוגי הפירות המעורבים יחדיו, שבאופן זה אסור לו להוציא מהתערובת את הפירות שאינו מעונין לאוכלם ולהניחם בצד, אלא יוציא בידו ולא ע"י כלי, את הפרי הרצוי ויאכלו מיד.
ב. איסור ברירת חלקים נגועים בפרי ע"י סכין וכדומה, שבאופן זה צריך לחתוך החלק הנגוע עם חלק מהפרי הראוי לאכילה הסמוך אליו.
ג. איסור מוקצה בטלטול הקליפות שאינן ראויות אף למאכל בהמה, שבאופן זה צריך ליתן חתיכת פרי בצלחת המיועדת לאיסוף הקליפות, ולאחר מכן ניתן להניח הקליפות לאחר שקולפו בצלחת זו, ולטלטלה לפח (ואם נפלו קליפות אלו על השולחן, אסור ליטלן כדרכו בידיו אלא כלאחר יד, כגון אחורי כף ידו וכדומה).
ד. מותר להתפלל בט"ו בשבט החל בשבת שיזכה לאתרוג מהודר או למצות מהודרות, ואין בזה משום איסור שאלת צרכיו בשבת, דהרי הוא צורך מצוה, ועוד שיום זה מסוגל ביותר משאר ימים לפעול בתפילתו דברים הנ"ל .
ה. כשחל ט"ו בשבט בשבת, יש נוהגים לאכול הפירות בלילה וביום, ואף הנוהגים לאכול בכל שנה דוקא ביום ולא בלילה, מכל מקום כשחל בשבת אף הם ינהגו כנ"ל.
פרק ד
ברכת שהחיינו
א. האוכל פרי חדש שניכר חידושו, צריך לשבח את השם יתברך ולברך עליו ברכת שהחיינו בנוסף לברכת הפרי, ומצוה לחזר אחר פירות חדשים ולהרבות בברכת שהחיינו , ובפרט ביום ט"ו בשבט "ראש השנה לאילנות".
ב. נהגו לברך שהחיינו על הפירות בשעת אכילתם ולא בראייתם , ואף אם אוכל מהם מעט די בזה (ואין צורך לאכול כזית לאחר ברכת שהחיינו).
ג. מנהג בני ספרד לברך ברכת הפרי תחילה, ולאחר מכן ברכת שהחיינו קודם טעימת הפרי, ויש מבני אשכנז שנהגו כן , אולם יש מבני אשכנז שנהגו לברך ברכת שהחיינו לפני ברכת הפרי, או לברך על הפרי ולטעום ממנו מעט ולאחר מכן לברך שהחיינו , וכך נהג כ"ק מוהרא"ש זי"ע.
ד. ברכת שהחיינו פוטרת אך ורק את הפרי המונח לפניו, ואפילו אם יודע בשעת הברכה שעתידים להביא לפניו פירות חדשים נוספים לברכת שהחיינו וכיון לפוטרם, מכל מקום לא נפטרו מברכת שהחיינו, וחייב לברך עליהם כשיובאו לפניו, ומכל מקום כדי לצאת ידי כל הדעות נכון שיכוון בשעת ברכת שהחיינו על המין הראשון שלא לפטור את המין השני שאינו לפניו עתה . אולם כשמונחים לפניו מיני פירות, כמה מהם ברכתם העץ וכמה מהם ברכתם אדמה, ברכת שהחיינו אחת פוטרת את כולם. ולכן היודע ביום ט"ו בשבט שיובאו לפניו כמה מיני פירות חדשים, ורוצה לזכות כמה פעמים בברכת שהחיינו (ובפרט כשחל ט"ו בשבט בשבת, טוב לעשות כן כדי להשלים מאה ברכות), יצווה לבני ביתו שלא יביאו את כל הפירות בפעם אחת, אלא יביאו לשולחן פרי אחד חדש, ויברך עליו שהחיינו ויכוון לפטור רק את אותו פרי, ולאחר זמן של היסח הדעת ביניהם (כרבע שעה לערך) יביאו המין השני לשלחן, וכן על זה הדרך .
ה. האוכל פרי חדש ושכח לברך עליו שהחיינו, רשאי לברך כל זמן שלא סיים לאוכלו, ואם סיים לאוכלו אינו יכול לברך עוד שהחיינו על פרי זה בשנה זו.
ו. אין מברכים ברכת שהחיינו אלא על פרי המתחדש מזמן לזמן, ואינו מצוי לאכילה תמיד, כגון פרי המתחדש פעם או פעמיים בשנה שעל ידי זה יש שמחה שאוכלים אותו לראשונה, אולם פרי שאין לגידולו זמן קבוע, ומצוי במשך כל ימות השנה, או שהוא מאוחסן בקופסאות שימורים או בבתי קירור במשך השנה, אין לברך עליו שהחיינו, אפילו אם הפרי חדש אצלו ולא אכל ממנו זמן רב.
ז. לפיכך האוכל פירות רב שנתיים, או פירות יבשים, כגון צימוקים, תאנים, שזיפים, ומשמשים, אגוזים, שקדים, ושאר פירות המצויים כל השנה, כגון מיני ירקות, גזר, צנון, תפו"א, קישואים, בטנים, וכדומה, אין מברכים עליהם ברכת שהחיינו.ח. פרי המצוי כל השנה בקופסאות שימורים או בהקפאה, ואילו כשאוכלו טרי אזי יש בו טעם שונה מטעם הפירות הישנים המשומרים הנ"ל, וניכר חידוש גדילתו במראהו, יש אומרים שיכול לברך עליו ברכת שהחיינו .
פרק ה
זהירות בברכות הנהנין
א. "צריך האדם להיזהר בתכלית בברכות הנהנין, כי גוף האדם נהנה מהם ומתקדש בברכות אלו, וכמו שכתוב, "ותורתך בתוך מעי" וגורם שפע עליון באדם" .
ב. כתב המהרח"ו, "אמר לי מורי האריז"ל, כי עיקר השגת האדם אל רוח הקודש, תלוי על ידי כוונת האדם, וזהירות בכל ברכות הנהנין, לפי שעל ידם מתבטל כח אותם הקליפות הנאחזות במאכלים החומריים ומתדבקים באדם האוכל אותם, וע"י הברכות שעליהם הנאמרות בכוונה הוא מסיר מהם הקליפות ההם, ומזכך החומר שלו ונעשה זך ומוכן לקבל הקדושה והזהירני מאד בזה .
ג. "מי שאינו מברך ברכות הנהנין, ומזלזל בהם, גוזל אביו ואמו, וחבר הוא לאיש משחית, וגם הוא מתגלגל במים ".פרק הדיני קדימה בברכותהאוכל כמה מיני מאכל, תקנו חכמים שיברך על הדבר החשוב מביניהם, משום כבוד הברכה והידור מצוה, שכן צריך להודות להשם יתברך על הדבר החשוב יותר, ואח"כ על הדבר הפחות חשוב.
פרק ו
כללים בדיני קדימה
א. דין קדימה שייך דווקא אם רוצה לאכול את שני המינים הנמצאים לפניו, אבל אם לא רוצה לאכול את שניהם לא שייך בזה דין קדימה, אלא מברך על המאכל שרוצה לאכול.
ב. דין קדימה שייך דווקא אם שני המינים נמצאים לפניו, ורוצה לאכול משניהם, אבל אם יש לו סדרי אכילה מועדפים, יכול להקדים איזה שירצה, ואינו חייב לשנות סדר אכילתו לפי סדר הקדימה.דוגמאות למעשה:
1. הוגש לפניו כוס קפה ועוגה, וקשה לו לאכול מהעוגה תחילה משום שמרגיש צימאון רב, אזי יכול להקדים לברך שהכל על הקפה, אע"פ שבסדר הקדימה ברכת מזונות קודמת, ואינו צריך לשנות סדר אכילתו (אמנם כשאינו מרגיש צמאון רב, צריך לברך על העוגה תחילה כיון שאוכל כעת את שניהם).
2. הוגש לפניו עוף זיתים וירקות וגם עוגה לקינוח, אינו צריך להקדים ולברך על העוגה מזונות, אע"פ שקודמת היא בסדר הקדימה בברכות, מכיון שהדרך לאכול את העוגה לקינוח בסוף סעודתו, על כן לא מצריכים אותו, לשנות סדרי אכילתו.
ג. סדר קדימה בברכות הוא לכתחילה ולמצוה מן המובחר, אמנם אם שינה הסדר יצא ידי חובתו, ואינו צריך לחזור ולברך .
ד. הובא לפניו מאכל או משקה ובירך עליו, ולאחר מכן רוצה לאכול או לשתות דבר חשוב ממין שבעה או שהוא חביב עליו יותר, שברכתו שווה למה שאכל או שתה, אזי אם לא כיון בברכתו לפטור את כל מה שעתיד לאכול או לשתות, אזי צריך לחזור ולברך על המאכל או המשקה החשוב או החביב.דוגמא למעשה:
1. בירך על התפוח ולאחר מכן רוצה לאכול תמר או זית או פרי החביב עליו יותר, אזי צריך לברך שוב ברכת העץ על התמר או הזית, אלא אם כן כיון בברכתו על התפוח לפטור כל מין העץ שיובא לפניו.
2. בירך כל כוס מים, ואחר כך רוצה לשתות כוס קפה היותר חביב עליו ממים, צריך לחזור ולברך שהכל על הכוס קפה. אלא אם כן כיון בברכתו על המים לפטור כל מין שברכתו שהכל שיובא לפניו. אמנם אורח אצל בעל הבית, אינו צריך לחוש לכל זה משום שמכוון דעתו ממילא לכל מה שיביא בעל הבית לפניו.
סדר הקדימה בקצרה
וסימן לדבר המג"ע אש"ר
המוציא. מזונות. גפן. עץ. אדמה. שהכל. ריח.
ברכת המוציא נחלקת לארבעה דרגות:
א. כשמונחים לפניו כמה מיני לחם מחמשת מיני דגן עליו להקדים כסדר הזה: 1. חטה. (לחם מחטה אפילו פרוס, קודם ללחם משעורה שלם), 2. שעורה. 3. כוסמין. (לא כוסמת), 4. שיפון. 5. שיבולת שועל. ב. השלם קודם לפרוס. ג. לחם נקי ולבן קודם ללחם מלא (אא"כ הלחם המלא חביב עליו יותר). ד. לחם גדול קודם ללחם קטן.
ברכת מזונות נחלקת לחמשה דרגות:
א. עוגה מחטה קודמת לעוגה מכוסמין, כחמשת מיני דגן (כנ"ל). ב. שלם. ג. נקי. ד. גדול. ה. עוגה קודמת לאטריות. (אורז, אף שברכתו מזונות אינו קודם לפירות העץ שהוא ממין שבעה, אבל קודם לפירות העץ שאינם ממין שבעה, אא"כ פרי העץ חביב יותר).
ברכת הגפן נחלקת לארבעה דרגות:
א. יין חביב עליו והוא מארץ ישראל. ב. יין חביב עליו מחו"ל. ג. יין אדום. ד. מיץ ענבים. (לבני ספרד מעיקר הדין תמר משבעת מינים שברכתו העץ קודם ליין, אמנם ראוי ונכון לנהוג ולהקדים גפן קודם העץ, כדי לצאת גם דעת הרמ"א, הבא"ח, והכה"ח).
ברכת העץ נחלקת לחמשה דרגות:
א. שבעת המינים קודמים לשאר מיני העץ אף שהם שלמים וחביבים עליו . סדר שבעת המינים: – זית (כשאוכל זית בסעודה, לא יברך עליו מפני שנחשב לדברים הבאים מחמת הסעודה), תמר, ענבים, תאנה, ורימון . וסימנך: זית – גרעין אחד. תמר – נחלק לשנים. ענב – שלשה גרעינים. תאנה – הרבה גרעינים. רימון – יותר גרעינים. ב. בשאר מינים שלם עדיף. ג. כששניהם שלמים, יקדים ברכת הפרי החביב עליו בדרך כלל, אף שהפרי השני חביב עליו עתה. ד. פרי נקי. ה. פרי גדול קודם לקטן.
ברכת אדמה נחלקת לשלשה דרגות:
א. חמשת מיני דגן (חטה מבושלת קודמת לתפו"א), ב. שלם. ג. חביב.
ברכת שהכל נחלקת לשלשה דרגות:
א. משקה ממין שבעה (בירה, מיץ רימונים, קודמים למיץ תפוזים), ב. חביב. ג. נקי. (ובירה אף שהיא מחמשת המינים וחביבה, אינה קודמת לברכת העץ ואדמה, והטעם מפני שברכת שהכל היא ברכה כוללת ולא מבוררת, וברכה מבוררת עדיף יותר).
ברכת הריח נחלקת לארבעה דרגות:
א. בורא עצי בשמים. ב. הנותן ריח טוב בפירות. ג. בורא עשבי בשמים. ד. בורא מיני בשמים, אמנם בשני מינים שברכתם מיני בשמים, החביב קודם.
כתבי יד קודש מאת כ"ק מוהרא"ש זי"ע לרבני בית ההוראה, בעניני ברכות הנהנין, ומנהגי ט"ו בשבט.
א. "אם ט"ו בשבט יוצא בשבת, אז אוכלים את הפירות בליל שבת ובשבת בצהרים, ואחר כך בקימה, ואין מה להקפיד, אדרבה כל מה שמרבים בברכות עדיף"."בענין אתרוג, עושים שהחיינו וזה לא שייך שכבר יצאו ידי חובה בעת שקיימו מצות אתרוג, כי אז קיימו את המצוה, אבל עכשיו אוכלים את זה, יעזור הקב"ה שתמיד תבשר לי בשורות משמחות" (י"ד שבט התש"ע).
ב. "אודות ט"ו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות וכו', זה אמרת הצדיקים שאמרו שזה טוב לבקש על אתרוג כשר לחג הסוכות, ועל חטים מוצלחים למצות על פסח, כי זה מאד מסוגל להתפלל על זה" (ה' שבט התשע"ד).
ג. "בענין לומר שהחיינו על אתרוג וכו', כן צריכים להגיד את ברכת שהחיינו כי עכשיו אוכלים את הפרי, וזה פרי שלא אכלו משנה לשנה, ומה שאמרו על זה שהחיינו בעת קיום המצווה, הברכה הייתה דייקא על קיום המצוה שאנחנו זוכים לקיים את רצונו יתברך, אבל זה לא שייך לאכילה, ועכשיו כשאוכלים את זה ויען שלא אוכלים את זה רק פעם בשנה, אזי צריכים לברך ברכת שהחיינו, וכך נוהגים", ע"כ.
ד. "אין אתה יכול לתאר ולשער על גודל השמחה שיש לי שהתחלתם ללמוד הלכות ברכות ומי יתן שיתרבה התלמידים". "בענין ברכת "שהכל נהיה בדברו", צריך להיות עם סגול"."בענין מה שנדפס בסידור (עת רצון), וחסרונן על כל מה שברא זה טעות, כי צריך להיות כתוב שמה "על כל מה שבראת", ולסיים חי העולמים עם פתח ולא עם צירי, וטוב מאד שעוררת" (כ"ה חשון התשס"ח).
ה. "בענין רסק פירות, אם יודעים שזה תפוחים, או שאר מיני פירות של עץ, יכולים להגיד ברכה בורא פרי העץ, כי הרי אף שזה מרוסק, אבל יודעים שזה של תפוחים אותו דבר בענין ירקות, אם יודעים שזה רק ירקות שצריכים לברך בורא פרי האדמה אפילו שזה רסק, מברכים על זה בורא פרי האדמה, וזה ברור" (כ"ה טבת התשס"ח).
ו. "המנהג אצל האשכנזים, שלכבוד שבת בשלח, הילדים שמים פירורי לחם או חיטים על המרפסת, או על הגג בשביל הציפורים, והוא שכר שאכלו את כל מה שהשאירו דתן ואבירם ורצו על ידי זה לפגוע בסמכות של משה רבינו, וזה מנהג ישראל ואין לבטלו". (י"ד שבט התשס"ח).
ז. "בענין כהן, אם הוא במזיד יוצא מהבית הכנסת בשעת ברכת כהנים, מלבד מה שהוא עובר על מצות עשה, לא מגיע לו עלייה בשום פנים ואופן, אפילו שיהיה אחר כך בבית הכנסת הוא נקרא פושע, כהן שהוא אנוס מאיזה סיבה שלא יהיה אזי שיצא מבית הכנסת בעת שמברכים, אבל בזה שהוא נמצא ואינו מברך לא מגיע לו עלייה, וזה ברור" (כ"ו סיון התשס"ז).
ח. "לגבי ברכת הגומל, לא צריכים לעשות רק אם נוסעים בים או באויר או במדבר, זה שנוסעים יותר משבעים ושתים קילומטר בכל יום, זה לא מצריך לברך ברכת הגומל, כי סוף כל סוף נוסעים בין עיירות ובין כפרים ומושבים וכו' וכו', שזה לא מדבר, ולכן הלכה להקל, ובשביל זה ספק ברכות להקל, לא להיכנס בברכה לבטלה, וזה ברור ועל זה סומכים, ואף אלו שמתעקשים לברך, יש בזה מאד מאד ספק אם זה לא ברכה לבטלה, לדעתי לא צריכים לעשות ברכת הגומל רק כפי מה שכתוב בשו"ע על ד' צריכים להודות". (כ"ז תמוז התשס"ט).