ראש המועצה הראשון של יבנאל, מר ניסן אליוביץ, שהנו כיום בן 90 קיבל את העיטור החשוב מידי הצדיק • בעקבות זאת אנו מגישים מעט מסיפור חייו המעניין ששזור בסיפורה של יבנאל ב' חשוון תשע"ד, 06/10/2013 |
||||||||||
|
||||||||||
לפני מספר ימים נכנס ניסן אליוביץ – ראש המועצה הראשון של יבנאל, לחדרו של הצדיק מיבנאל, על מנת לקבל את ברכתו. במהלך שיחה ארוכה שעסקה בנושא ההיסטוריה המקומית של יבנאל ורעיונות לפיתוח המקום היפה בארץ, העניק הצדיק לאליוביץ תעודת אות 'יקיר יבנאל.
אז מיהו בעצם ניסן אליוביץ ומדוע זכה לכבוד הגדול שבקבלת תעודה חשובה שכזו? בשורות הבאות נביא מעט מסיפור חייו המעניין השזור כולו בקורותיה של המושבה יבנאל.
הסבא בורח לישראל
סבו של ניסן, אלחנן אליוביץ, הגיע ליבנאל בשנת 1911 מהעיירה קרטוסברז'א שברוסיה, עם תואר של רב בישראל ומצלצלים בכיסו, הוא רכש שני משקים ביבנאל מהברון רוטשילד הידוע. את כספו עשה ממסחר העצים. ברוסיה היה כורת עצים ביערות ושולחם לגרמניה, כך נהג עד לימי מלחמת רוסיה-יפן.
מעשה שהיה באותם ימים דבר שבשגרה גרם לסבו לחשוב פעמיים היכן הוא רוצה לגדל את ילדיו, ובכלל את עתידו. בעיירה שבה חיו היה מחנה צבאי, יום אחד הסבא שמע מפקדים רוסים פוקדים על חייליהם, "הרגו את היהודים והצילו את רוסיה!", או אז גמלה בלבו ההחלטה שהוא גמר עם הגלות ויהי מה. ממחשבה למעשה, קם, לקח את משפחתו, שמנתה שמונה ילדים, ועלה לארץ ישראל, מקום שבאותם הימים היה שיממון גשמי, עם הרבה טרשים וברחשים, צרות וקשיים, וממש מעט יהודים, מים ופרנסה.
לאחר לימוד מפרך ורצון עז להפריח את השממה, אלחנן אליוביץ נכנס למועדון החקלאיים העבריים, עסק בחקלאות והתפרנס, כשגידול נטיעתו לצד טיפוח ילדיו ונכדיו משתלבים בארץ האבות, בהרמוניה נפלאה. בערוגה שבחממה זו גדל ניסן אליוביץ הנכד. ילד מול מטוסי האויב
מלחמת השחרור פרצה בהפתעה גמורה והביאה עמה אתגרים רבים וקשים, אשר אנשי ארץ ישראל ותושבי יבנאל לא חוו קודם לכן. התוקפים הקיפו את הארץ מכל צדדיה ופלשו לתוכה, קרבות עזים ניטשו בקיבוצי עמק הירדן והסביבה, היבנאלים הנועזים באו להגנת החברים, חסמו את הצבא העירקי בקיבוץ גשר והפילו בהם חללים.
המלחמה תפסה את ניסן בן 22, את חלקו במאמץ המלחמתי וההגנה על הארץ הוא תרם בדרך המאפיינת את מוגבלותו הפיזית. בילדותו שבר את רגלו ואורטופד אחד ל'רפואה' לא היה בארץ בשביל להציל את הילד הקטן. לרוץ הוא לא יכל, בשל רגליו המוגבלות, ולכן הוא מונה לשמור על… ה'מרחב האווירי' של יבנאל מפני תקיפת צבאות ערב. נתנו בידיו מקלע צרפתי מסוג 'שטו', שאפילו כוונת לא הייתה לו, וכך עם עוד שני חברים מיבנאל היו מסתובבים ומחכים ל'פעולה מבצעית', עם כל האדרנלין שבדבר. מיותר לציין שבסוף המלחמה לא הוענק לניסן וחבריו אות 'גיבור ישראל' על עוז רוחם וגבורתם על שהפילו מטוס אויב באמצעות רובה צרפתי חלוד ומשומש.
בשנת 1951, כמה שנים אחרי המלחמה, כאשר החיים חזרו למסלולם, נבחר ניסן לנהל את האגודה החקלאית באזור. ניסן הצעיר נטל את הכפפה וניהל את האגודה בהצלחה מרובה עד לשנת 1976.
ראש המועצה הראשון של יבנאל
כאשר הוא בן 25 שנה בלבד התמנה ניסן אליוביץ לראשות המועצה ביבנאל, בנוסף לניהול האגודה החקלאית. האחראי לפניו היה יעקב גרו, שפרש לאחר שלושה חודשים בלבד בעקבות בעיות תקציביות קשות. באותם הימים הייתה גם עליה גדולה מכמה מדינות ליבנאל, והיה צורך להיות יצירתי במיוחד עם עצבי ברזל בשביל לתמרן בעיסה הזו שכללה תחזוק המצב הקיים ודאגה לעולים החדשים. היו שחשבו שהתפקיד יהיה 'גדול עליו' בלשון המעטה, שהרי, עם כל הכבוד, מה איש רך בשנים זה כבר יודע לעשות?!
אחד מהדברים הראשונים שעשה ניסן הוא איחוד כל שלושת המושבות שהיו אז במקום – יבנאל, 'בית וגן' ו'משמר השלושה', למושבה אחת – יבנאל, זאת למרות התנגדותם של רבים. פעולה זו של 'איחוד המושבות' נחשבת בעיניי רבים ל'היהלום שבכתר' בפעילותו הציבורית.
ניסן, כראש מועצה, היה עובד במשך היום במשק ועם שקיעת החמה היה בא למועצה המקומית ומטפל בנדרש. באותם שנים גולדה מאיר הייתה שרת העבודה, ובינה לבין אליוביץ התקיים וויכוח קשה שעיקרו בקשתו של ניסן שלא להפלות את יבנאל לרעה בנושאי תעסוקה בגלל העולים החדשים שהשתכנו בה והיו שייכים לבני עדות המזרח ולעדת התימנים. תושבי המקום האשכנזיים התנגדו לדרך שניסה ניסן להוביל, דבר שריח גזענות קשה נדף ממנו, ובעקבותיו התפטר אליוביץ מהמועצה.
בתעודה שקיבל ניסן אליוביץ לפני מספר ימים מידיו של הצדיק מיבנאל, ואשר מסכמת את שנות פעילותו במילים ספורות, נכתב: "אות יקיר יבנאל מוענק בזאת למר ניסן אליוביץ – ראש המועצה הראשון של יבנאל, על עשייתך הציבורית במשך השנים, בניהול מוצלח של המושבה לשביעות רצון כולם, עמידה איתנה ושמירה על העקרונות החשובים של עשייה ציבורית, וקידום זכויותיהם של כלל התושבים, ללא הבדלי גזע ודת, ועל היותך דוגמא ומופת לשליחות ציבורית ראויה ומודל לחיקוי", על החתום מנהלי הקהילה ביבנאל וחברי המועצה של חסידי ברסלב. |
||||||||||