שאלה: מאת אליאסף: השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא. תשובה: |
||
בעזה"י יום ג' לסדר בלק י' תמוז התשע"ג
שלום וברכה אל אליאסף נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. קודם כל, אני לא ראיתי את הספר הזה, ולכן אני לא יכול להגיב תגובות וכו' וכו'. הדבר השני – אף אחד לא מדבר עלי, כי לי אין עסק עם אף אחד, כל הענין שלי כבר חמישים שנה יום יום, לילה לילה, שבוע שבוע, חודש חודש וכו' וכו', שאני עוסק להפיץ את אור רביז"ל בכל העולם כולו בלי שום גוזמא כלל, ואין מקום בעולם שלא הגענו עם ספרי רביז"ל, כי כל עסקי הוא רק לגלות ולפרסם את רביז"ל בעולם. ולכן כל מי שמדבר עלי הוא מדבר על רביז"ל בעצמו, כי מה אני ומה חיי וכו', ולכן כל אלו העזי פנים הנואפים ככלבים שמדברים עלי, לא מדברים עלי, אלא על רביז"ל בעצמו, כמו שפירש רביז"ל (שיחות הר"ן סימן ל"ח) את הפסוק (תהלים ע"ג ט') "שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ", כי עכשיו נתפשט האפיקורסות שהותרה הרצועה לדבר סרה על כל הצדיקים ועל כל יראי השם, והוא כמו מי שפושט לשונו נגד כל העולם שאינו משגיח על כל העולם, ובאמת זה האפיקורסות הוא נגד השם יתברך בעצמו, אך שהם בושים לדבר בפיהם על השם יתברך, על כן הם מהפכין אפיקורסות שלהם לדבר על העולם. וזהו "שתו בשמים פיהם", שבאמת מה שמדברים בפיהם הוא באמת למעלה בשמים, כי עיקר דבריהם נגד השם יתברך כביכול, אך "לשונם תהלך בארץ", שמחמת שבושים לדבר בפיהם נגדו יתברך, על כן לשונם תהלך בארץ שפושטין לשונם נגד העולם, אבל באמת "שתו בשמים פיהם"; ולכן כל מי שמדבר עלי – מדבר על רביז"ל בעצמו, כי כל הענין שלי זה רק לפרסם את רביז"ל בעולם, ותהלה לאל הפצתי במשך החמישים שנה האלו כבר מליונים של ספרים וקונטרסים בלי שום גוזמא כלל, בשתים עשרה שפות, ויכול מאד להיות שהמנוול הזה שחיבר את הספר, גם כן נתקרב על ידי אחד מהחוברות שאנשי שלומינו הפיצו בהרחובות או בדיסקוטקים וכו', שמצאו אותו שמה וכו', וכבר אמר רביז"ל (ספר המדות אות צדיק סימן קס"ג) הנואפים לרוב הם מתנגדים על הצדיקים. רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"א) שמי שמדבר על צדיק אמת שדבוק בהקדוש ברוך הוא, או שמדבר על ספרים שמגלים את הקדוש ברוך הוא, סימן שיש לו צואה וטינוף ומותרות בראש, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (עירובין כא:) הלועג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת, היינו שעשנים סרוחים מסבבים ומקיפים את המוח ומבלבלים אותו, ואם רביז"ל אמר את זה על דואג האדומי שהוא היה מראשי סנהדרין, אבל למד לימודים פגומים כאילו דוד המלך לא ראוי לבוא בקהל וכו', אזי סימן שהיה לו צואה בראש, עיין שם, ומכל שכן חדשים מקרוב באו, אדם ששלשום עבר על כל העבירות שבתורה, ואתמול חזר בתשובה, והיום כבר נעשה מפורסם של שקר, והוא הוגה דעות בדבר רביז"ל, האם זה לא מצחיק? באמת לא הייתי צריך אפילו לענות ולהגיב על זה וכו', אך מה לעשות שרביז"ל אמר שהיום יש מוחות כל כך קטנים שאפילו צעיף של אשה יכול לבלבל אותם וכו', ומכל שכן שאחד כותב ספר עב כרס וכו', ויורק מפיו הטמא כל מיני דעות נפסדות וכו', כמו העכביש הזה שיורק מפיו כורי עכביש, ובזה תופס זבובים וכו' וכו', כמו-כן אחד שמחבר ספר המלא דעות נפסדות ומינות ואפיקורסות, בקלות יכול לעבוד על הזולת וכו', ומכל שכן כשמוציא דברים מהקשרם, אזי יכולים לפרש את התורה כמו שרוצים, כגון "קח לך סמים" או "ועבדתם אלהים אחרים", הרגע שלא כותבים מה שכתוב לפני זה, ומה שכתוב אחרי זה, יכולים לזייף את הכל, ואפילו את דברי רביז"ל וכו'. ולכן תמיד צריכים לראות מי הבעל מחבר של הספר, אם הוא בא מקיבוץ וכו', אזי ספק אם הוא לגמרי כשר להיכנס ביהדות, כי הוא ספק ממזר וכו', כי שמה היה לצערינו הרב שלי שלך ושלך שלי, כי חיו כמו חיות, ודי לחכימא, והדבר השני כמה נדות הוא בעל? ועם כמה גויות הוא חי? ומה עם אכילה ביום הכיפורים? וחמץ בפסח? ופיטם את עצמו עם אכילת טריפות ונבילות בשר החזיר והשפנים? ואדם כזה מסוגל לכתוב ספר ולהיות הוגה דעות, ואנשים צריכים להתפעל מהספר הזה? אבל כנראה היום הכל הולך, יכולים לעבוד על בני אדם מאד מאד, כי על התורה הקדושה אמרו חכמינו הקדושים (יומא ע"ב:) אמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב (דברים ד' מ"ד) "וזאת התורה אשר שם משה"? זכה – נעשית לו סם חיים, לא זכה – נעשית לו סם מיתה; וכתיב (הושע י"ד י') "כי ישרים דרכי הוי"ה וצדקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם", ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל"א) שגם בדברי הצדיק האמת יש בהם שני כוחות, סם חיים וסם המוות, זכה – דברי הצדיק הוא לו סם חיים, כי הצדיק מחייה ומחזק ומעודד את כלל נשמות ישראל שעוברים עליהם כל מיני משברים וגלים ירידות ונפילות וכו', ומקרב את לבם אל אביהם שבשמים, לא זכה – דברי הצדיק הוא לו סם המוות, שיגלה תמיד את דעותיו הפסולות כאילו ההוא לא בסדר וההוא לא בסדר וכו', ולא יוצא שום תועלת מדיבוריו, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כ"ח) שמהשדין יהודאין לא יוצא שום דבר, זה סתם בני לן ביתא באוירא, הוא סתם מקשקש באויר שלא יוצא שום דבר מדבריו, אדרבה בני אדם נופלים בכפירות ואפיקורסות על ידי דבריו, ולכן אין מה להשיב ולהתווכח על זה, יאחז כל אחד דרכו כי הבחירה חופשית, כי (קהלת ז' י"ד) "גם את זה לעומת זה עשה האלקים", ותמיד נגד הקדושה עומדת הטומאה, והבחירה חופשית בידי האדם. ולפני שנתיים יצא איזה מנוול נואף ומושחת שהיתה לו ישיבה בצפת, וחיבר ספר מלא מינות ואפיקורסות, ומלא חירופים וגידופים נגד רביז"ל בעצמו, ובאו אלי אנשי שלומינו וביקשו ממני שאצא נגדו בחרב ובחנית וכו', ואמרתי להם מה יש להתעסק עם מנוול נואף כזה, כי כבר אמר החכם "כל המתנוול עם מנוול נעשה כמוהו", ולכן לא צריכים להגיב כי בסוף יתגלה קלונו, וכעין שאמרו חכמינו הקדושים (שבת ל"ב.) שבקיה לרויא דמנפשיה נפיל; ופירש רש"י שבקיה לרויא, הנח לשיכור, אינך צריך להפילו שהוא יפול מאליו; וכך הווה לבסוף כל הבחורים ברחו ממנו, כי נתגלו מעשיו המתועבים וכו'. הכלל – כל מי שמדבר על רביז"ל ועל ספריו הקדושים, ועל ספרים המגלים את אמתת מציאותו יתברך, מגלה קלונו ברבים, ומגלה מי הוא.
א. הדבר הראשון אם אדם רוצה להיות מקורב אל רביז"ל, עליו להשליך את הדעת והשכל הפגום שלו לגמרי, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קכ"ג) העיקר והיסוד שהכל תלוי בו, לקשר עצמו להצדיק שבדור, ולקבל דבריו על כל אשר יאמר כי הוא זה, דבר קטן ודבר גדול. ולבלי לנטות, חס ושלום, מדבריו ימין ושמאל, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (ספרי פרשת שופטים) 'אפילו אומר לך על ימין שמאל ועל שמאל ימין תציית אותו', ולהשליך מאיתו כל החכמות, ולסלק דעתו כאילו אין לו שום שכל, בלעדי אשר יקבל מהצדיק והרב שבדור. וכל זמן שנשאר אצלו שום שכל עצמו, אינו בשלימות, ואינו מקושר להצדיק; כי העיקר לבטל את שכלו המדומה והבדוי לגמרי, ולציית את הצדיק על כל אשר אומר, ורק זו נקראת התקרבות. ב. עיקר ההתקרבות לרביז"ל תלויה בלימוד ספריו הקדושים, כי בפירוש גילה לנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קצ"ב) אשר פניו שכלו וחכמתו נמצאים בתוך הספר, וככל שאדם לומד את ספריו הקדושים, כמו כן הוא מקורב אל רביז"ל, וצריכים ללמוד את ספרי רביז"ל עד שיהיו שגורים על פיו ממש, ומוהרנ"ת ז"ל מאריך (לקוטי הלכות שלוחין הלכה ה') שהצדיק משאיר אחריו תלמידים, והתלמידים האלו משאירים אחריהם עוד תלמידים, וכן מדור דור, והם מגלים ומפרסמים את הלימוד העמוק של הצדיק האמת שהוא רביז"ל בעצמו. ולכן אי אפשר להתקרב אל רביז"ל, אלא על ידי שקידה רבה בספריו הקדושים, שרק שם טמונה וגנוזה דעתו הקדושה, וצריכים ללכת אל התלמידים הבקיאים היטב הדק הדק היטב בדבריו הקדושים, ומקרבים את כלל נשמות ישראל אליו יתברך על פי הלימודים העמוקים שגילה רביז"ל, ולכן עיקר ההתקרבות אל רביז"ל תלויה רק כפי שמתמידים בספריו הקדושים, אשר שם הוא נמצא. ג. רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס') כשאדם שומע את קול הצדיק, על ידי זה הוא פותח את הפה שלו ומדבר אל הקדוש ברוך הוא, שזו הדרך והשער להכנס אל הקדוש ברוך הוא, (עיין לקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן פ"ד). ולכן אם אדם מרבה בשיחה בינו לבין קונו, זה סימן ששומע את קול הצדיק האמת, וככל שמדבר יותר אל הקדוש ברוך הוא, כמו כן הוא שומע יותר את קול הצדיק האמת, ולכן זו ההתחלה והעיקר והיסוד של ההתקרבות אל הצדיק האמת באמת – שיהיה רגיל לדבר אל הקדוש ברוך הוא מהרגע שפותח את העינים מהשינה, עד הרגע שסוגר את העינים בשינה, אדם צריך להרגיל את עצמו תמיד לדבר אל הקדוש ברוך הוא, וככל שמדבר אל הקדוש ברוך הוא מזדככים מוחו ודעתו לגמרי, עד שזוכה למח נקי, ויוצא מכל הדמיונות וכו', ורואה תיכף ומיד את האמת וכו', איך מנוול ומוכה שחין שיש מאחוריו קופה של שרצים ניאוף וכו', טריפות ונבילות וכו', חילול שבת וכו' וכו', ואכילת חמץ בפסח וכו', הוא יכול להיות המשפיע שלי?! וגם לחבר ספר ויהיה לו דעות להגיד מי כן צדיק ומי לא צדיק, מי הולך בדמיון ומי לא הולך בדמיון וכו'?! קודם שיסתכל טוב טוב בראי ויזכור את מעשיו המלוכלכים והמזוהמים וכו' וכו', וככל שאדם יותר מתבודד להקדוש ברוך הוא זוכה למח נקי שלא יכולים לעבוד עליו יותר. ד. סדר-דרך-הלימוד של רביז"ל זה היסוד מוסד אצל רביז"ל, לזכות ללמוד את כל התורה כולה, כי כלל זה תדע לך, בלי לימוד תורה הקדושה זה הכל שקר והבל הבלים, ורביז"ל רצה שנזכה לטייל בכל חלקי התורה הקדושה, ומובא בדברי רביז"ל שאמר (שיחות הר"ן סימן כ"ח) ראוי לאדם שיעבור וילך בזה העולם בכל הספרים הקדושים, וללמוד כולם כדי שיהיה בכל מקום, כמו שנמצא השרים הגדולים שהולכים ועוברים במדינות, ומוציאים הוצאות רבות על זה כדי שיוכל אחר כן להתפאר ולומר שהיה במדינות כמו שדרך השרים להתפאר ולומר: הייתי בורשא וכיוצא בזה. כמו כן ראוי שיהיה האדם בעולם הזה בכל מקומות הקדושים של התורה, כדי שיוכל להתפאר בעולם הבא שהיה בכל מקום דהיינו בכל הספרים הקדושים, ולעתיד בעולם הבא מזכירין אותו כל מה שלמד בעולם הזה. וכן מובא (שיחות הר"ן סימן ע"ו) שפעם אחד חישב רביז"ל מה שהאדם צריך ללמוד בכל יום עד שאין היום מספיק. דהיינו לגמור בכל שנה ש"ס עם הרי"ף והרא"ש, וארבעה שולחן ערוך הגדולים, וכל המדרשים כולם, וכל ספרי הזוהר והתיקונים וזוהר חדש, וכל ספרי קבלה מהאריז"ל, גם צריכין ללמוד איזה שיעור ביום בקצת עיון, ועוד חישב הרבה דברים. גם צריכין לומר תהלים בכל יום, ותחינות ובקשות הרבה הרבה. ואז סיפר הרבה מענין זה שצריכין ללמוד במהירות גדול ובזריזות ולבלי לבלבל דעתו בדקדוקים הרבה מענין לענין, והדברים הללו הם בדוקים ומנוסים, גם לא היה מצווה לחזור תיכף על לימודו רק רצונו תמיד היה ללמוד הספר או הפוסק שלומד כסדר מראשו לסופו בזריזות, ואחר כך יתחיל פעם שני ויגמור אותו כולו. וכן פעם אחר פעם; ואמר לי הרב החסיד ר' לוי יצחק בנדר ז"ל ששמע הרבה פעמים באומן מה שרביז"ל רצה שנזכה לסיים פעם בשנה, הלוואי שנזכה לסיים את זה פעם בחיים, כי יכולים לעבור לאדם כל החיים שלו, ולא סיים אפילו פעם אחת ששה סדרי משנה, ש"ס בבלי וכו', ומכל שכן לא ש"ס ירושלמי, ותוספתא, וכל המדרשים כולם וכו' וכו', ובושה וחרפה שאנשים פגומים בניאוף ילמדו אותנו שיעור מה זה להתקרב אל הצדיק האמת באמת, בשעה שהוא בעצמו רחוק לגמרי לגמרי, הן משיחה בינו לבין קונו, והן מסדר-דרך-הלימוד של רביז"ל. ה. כל אחד מאנשי שלומינו, מי שדעת רביז"ל יקרה בעיניו, עליו למסור את נפשו פשוטו כמשמעו ולעסוק בהפצת דעתו בעולם, ולהוסיף שכנים אל בית התפלה, כמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ח') שצריכים להוסיף שכנים לבית התפלה, היינו לגלות גם לאחרים את הענין של תפלה והתבודדות – שיחה בינו לבין קונו, ולכן כל אחד מאנשי שלומינו צריך להפיץ את ספריו הקדושים של רביז"ל בתוך שכבות העם, כי בפירוש גילה לנו (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן י"ד) שעל ידי שמקרבים בני אדם לעבודת השם יתברך מעלים את כבוד השם יתברך לשורשו, ואמרו חכמינו הקדושים (בבא מציעא פ"ח.) על הפסוק (ירמיה ט"ו) "אם תוציא יקר מזולל" אלו שמקרבים בני אדם לעבודת השם יתברך, כי זה נקרא מוציא יקר מזולל, היינו מזילותה דגלותא. ולכן כל מי שהולך להפיץ, אין לתאר ואין לשער את גודל התיקון והזכות שיש לו, כי בזה שמקרב בני אדם להקדוש ברוך הוא, גורם שעשוע גדול למעלה בכל העולמות, והלוואי שכל אחד מאנשי שלומינו היה מציית את מוהרנ"ת ז"ל שהניח לנו צוואה ארבעה ימים לפני הסתלקותו ואמר אז לאנשי שלומינו: "העובדא שלכם יהיה יפוצו מעיינותיך חוצה", ואיך מעיז איזה מנוול ומוכה שחין נואף וכו', לחלוק על הפצת מעיינות החכמה חוצה, בשעה שגם הוא התקרב ונתוודע מרביז"ל על ידי אחת מהחוברות והקונטרסים שמחלקים בכל הבתי כנסיות ובתי המדרשות, ובישיבות וכו', על הרחובות, על האוטובוסים ועל הרכבות, ובכל המקומות המזוהמים וכו', אשר משם הוציאו את הנפשות הנפולות וכו', שעכשיו הם נעשו מחשובי משפיעי אנשי שלומינו… כנראה ששכחו את מעשיהם המגונים וכו', ויש שגם עכשיו לא השתנו כלל וכו', ועליו הראיה שיכולים לחבר ספרים ואחר כך להעיף את אשתו ולהתגרש ממנה, ולהתחתן עם תלמידה צעירה וכו', ואלו עוד נקראים מחשובי משפיעי אנשי שלומינו… אשר חכמינו הקדושים כבר קדמו והקדימו ואמרו (סוטה מ"ט:) בעקבות משיחא חוצפא יסגא וכו', ומלכות תהפך למינות ואין תוכחת בית וועד יהיה לזנות וכו', פני הדור כפני הכלב וכו', כי הכלב הוא חצוף וכן אינו מתבייש לעשות מעשיו המגונים ולהתחבר וכו', לפני כל, ועוד נובח לכל עובר ושב וכו' וכו'. ו. יסוד מוסד אצל רביז"ל לבוא אליו בראש השנה לאומן דייקא, ולא במקום אחר, כי רביז"ל נמצא באומן, ושם מקום גניזתו, כמו שכתב מוהרנ"ת ז"ל (ימי מוהרנ"ת סימן ס"ו) "העיר אשר בחר בו בחיים חיותו להקבר שם כאשר נשמע מפיו הקדוש פעמים אין מספר, שאמר לפני כמה אנשים שקהילת אומן הוטבה בעיניו להקבר שם, מחמת שהיו שם קדושים הרבה וכו', ובשביל זה היה עיקר שבא לאומן חצי שנה קודם הסתלקותו וכו', כי שם המקום המוכן לו מששת ימי בראשית לעסוק שם בתיקון העולם לדורות, לכל מי שיבוא אליו לשם ויאמר העשרה קפיטל תהלים הנקראים אצלינו וכו', אשרי הזוכה לזה", עיין שם. וידוע מה שאמר רביז"ל (חיי מוהר"ן סימן ת"ג) הראש השנה שלי עולה על הכל, והיה פלא אצלי מאחר שהמקורבים שלי מאמינים לי ולמה לא יזהרו כל האנשים המקורבים אלי שיהיו כולם על ראש השנה איש לא יעדר, כי כל ענין שלי הוא רק ראש השנה. והזהיר לעשות כרוז שכל מי שסר אל משמעתו ומקורב אליו יהיה על ראש השנה אצלו לא יחסר איש ומי שזוכה להיות על ראש השנה ראוי לו לשמוח מאד מאד, כמו שכתוב (נחמיה ח') "אכלו מעדנים ושתו ממתקים כי חדות הוי"ה הוא מעוזכם" וזה נאמר על ראש השנה; ואמר (חיי מוהר"ן סימן ת"ה) הראש השנה שלי הוא חידוש גדול, והשם יתברך יודע שאין הדבר הזה בירושה מאבותי, רק השם יתברך נתן לי זאת במתנה, שאני יודע מהו ראש השנה, לא מבעיא אתם כולכם, בוודאי תלויין בראש השנה שלי, אלא אפילו כל העולם כולו תלוי בראש השנה שלי; ואמר רביז"ל לענין ראש השנה שלו (חיי מוהר"ן סימן ת"ו) שיכולין אז אנשים לקבל תיקונים מה שבכל השנה לא היה באפשר שיהיה להם תיקון בשום אופן, אף על פי כן בראש השנה יכולין אפילו הם לקבל תיקון. אף על פי שבכל השנה אפילו הוא בעצמו ז"ל לא היה יכול לתקנם, אבל בראש השנה גם הם יכולים לקבל תיקונים, כי אמר שהוא עושה בראש השנה ענינים ותיקונים מה שבכל השנה גם הוא אינו יכול לעשות. וידוע אצלינו שהרב הקדוש רבי אהרן הרב מברסלב זי"ע, לא היה יכול להיות אצלו בראש השנה האחרון בשנת תקע"א וכו', (עיין חיי מוהר"ן סימן ת"ו) ענה רביז"ל ואמר אז בקול חזק מעומק הלב, מה אומר לכם אין דבר גדול מזה, היינו מלהיות אצלו על ראש השנה. ואמר בזו הלשון בקול זיע סגיא: "ווי אזוי זאל איך אייך זאגין, קיין גרעסערס דער פון איז ניט פאר האנין. איי אנדערע גוטע יודין זאגין ניט אזוי, איז נאך אקשיא" [מה אמר לכם אין דבר גדול מזה, ואם צדיקים אחרים אינם אומרים כך אז עוד קשיא] (כלומר הלא בלא זה כבר מקשין עליו קושיות הרבה, ויהיה קשה עוד קושיא זאת גם כן מה שהקפיד כל כך להיות אצלו על ראש השנה דייקא). וכתב מוהרנ"ת ז"ל (שם) ומכלל דבריו הקדושים שדיבר אז עמנו למדנו כמה דברים: למדנו עוד הפעם עוצם גודל החיוב להיות אצלו על ראש השנה, כי אף על פי שידענו זאת מכבר, אף על פי כן מריבוי דבריו הקדושים אז בזה, ומתנועותיו הנוראות אז, הבינו עוצם החיוב יותר ויותר, שאי אפשר לבאר זאת בכתב. וגם אז למדנו שרצונו חזק להיות אצלו באומין על ראש השנה תמיד לאחר הסתלקותו, ושאין דבר גדול מזה. וגם למדנו כמה צריכין לחזק לשבור המניעות מדבר שבקדושה, בפרט המניעות מלהיות על ראש השנה שצריכים לשברם ביותר ולהיות דייקא על ראש השנה, עד שאפילו אם הוא ז"ל בעצמו מצוה ומסכים לבלי להיות אצלו על ראש השנה, חלילה להסתכל על זה, וצריכין להזהר מאד לבלי לשאול אותו שום שאלה על זה, כי הוא ישיב בודאי לבלי להיות אצלו, ואף על פי כן בנקודת האמת לאמיתו צריכין להיות דייקא [וכן הוא נוהג לדורות]. וענין זה נוגע למה שאמרו חכמינו הקדושים (מכות י:) 'בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו' כמו שפרש רש"י, והוא מדברי חכמינו הקדושים על הפסוק (במדבר כ"ב) "לך עם האנשים", וכן בשלוח מרגלים שהוכרח משה רבינו בעצמו לשלחם, אף על פי שבאמת רצונו לא היה כלל בזה. וענין זה ראינו מרביז"ל כמה פעמים, בפרט בענין ראש השנה שהיו אנשים שהיו להם מניעות מלהיות אצלו על ראש השנה, ושאלו אותו בעצמו והשיב להם שלא יהיו על ראש השנה. והתחילו להתעקש, הלא שמענו מכם גודל האזהרה להיות אצלכם על ראש השנה, ועשה עצמו כמקפיד עליהם וגער בהם שלא ידברו יותר, וכן עשו ולא באו על ראש השנה. ואף על פי כן אנחנו זכינו להיות רגילים לעמוד לפניו. ושמענו והבננו ברמז ובפירוש שפנימיות רצונו אינו נוחה בזה כלל, רק הוא מוכרח לומר להם כך מחמת ששואלים אותו על זה. ויש בזה הרבה לספר, [כמובא (שיחות הר"ן סימן רי"ד) כשאדם שואל להצדיק אם לעשות דבר שיש בו מסירות נפש בשביל השם יתברך, הוא ראוי לו להשיב ולצוות עליו שלא לעשות. ואף על פי כן השואל אין צריך לקיים דבריו, ואמר אז רביז"ל כל מה שהצדיק מצוה לעשות צריך לקיים, רק כשמצווה שלא ליסע על ראש השנה אצלו, זה אין צריך לקיים וכו', עיין שם]. וכן הוא נוהג לדורות שכששואלין להרב והמנהיג על דבר שיש בו כעין מסירת נפש, צריך להשיב לאו, אף על פי שבאמת לאמיתו רצונו שימסור נפשו וישבור כל המניעות. על כן מי שרוצה להתקרב ולשבור המניעות באמת לאמיתו, צריך להזהר מאד לבלי לשאול אותו בזה כלל, עיין שם בחיי מוהר"ן כל זאת באריכות, ולכן צריכים מאד מאד לשמור מאלו השועלים קטנים המחבלים כרמים וכו', שרוצים לקרר בני אדם לא לנסוע על ראש השנה באומן. על כל פנים בכלליות לא כדאי לדבר מאלו המתנגדים המנוולים וכו', לא עכשיו ולא לעתיד, כי מוהרנ"ת ז"ל אמר על המתנגדים שלו, כל אלו מאנשי שלומינו שדיברו עמהם והתווכחו עמהם, לבסוף נפלו והתרחקו, כי לא צריכים להתווכח עם אף אחד. תהלה לאל רביז"ל בונה 'היכל הקודש' כמובא בדבריו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן נ"ט), וצריכים מאד מאד לשמור מהרע של אלו המקורבים שלא ידבק בו, ותהלה לאל בהרבה עיירות בארץ ישראל כבר הקימו בתי כנסיות 'היכל הקודש חסידי ברסלב', וגם בארצות הברית יש כבר שבעה בתי כנסיות 'היכל הקודש חסידי ברסלב', וכנראה שהקנאה אוכלת את המתנגדים לזאת הם נובחים ככלבים וכו', כמו שאין סיבה לענות לכלב שנובח, כך אין סיבה להתווכח עם אנשים פגומים וכו' וכו', כי מויכוחים לא יוצא שום דבר, אקווה שתבין דבר מתוך דבר. הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.
|