שאלה: מאת רונן: שלום, אני כל כך שמח שיש אפשרות לשאול את הצדיק בכבודו ובעצמו שאלה. אני בן 27 מעפולה. אני מרגיש שכל החיים שלי אני עצוב. לכל אדם יש רגעים שהוא נשבר ומתייאש, אבל אחרי זה הוא קם וממשיך הלאה. הבעיה שאצלי זה לא ככה, כשהעצבות נוחתת עלי, אני לא מצליח להשתחרר ממנה, אני נכנס לתוך עצמי, ולא רוצה שאף אחד מהסובבים יתקרב אלי וידבר איתי. מתי כבר אזכה לאושר ושמחה? אני מחכה בכליון עיניים שהצדיק יענה לי תשובה. תודה רבה. השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא. תשובה: |
||
בעזה"י יום א' לסדר בא ב' שבט ה'תשע"ג
שלום וברכה אל רונן נרו יאיר לנכון קיבלתי את מכתבך. מה אומר לך, רביז"ל אמר (לקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד" היינו רביז"ל לא נותן עצה שצריכים להיות בשמחה, אלא הוא מגלה שזו מצוה גדולה עד מאד להיות בשמחה, כי כשבר ישראל תמיד בשמחה, הוא מגלה את טוהר לבבו אליו יתברך, כי אצלו יתברך שורה רק שמחה, וכשבר ישראל מדבק עצמו בו יתברך, אזי הוא תמיד שש ושמח. ואמר רביז"ל (ספר המדות, אות שמחה סימן א') כשאדם עושה מצוה בשמחה בידוע שלבו שלם עם אלקיו. נמצא שזה בעצמו שאדם שש ושמח עם כל נקודה טובה שזוכה לעשות בשבילו יתברך זה מראה את טוהר לבבו, ובזה הוא זוכה להיות הכי מאושר בחייו, ואין עוד אושר ושמחה כמו בזמן שאדם מתבונן על גודל חסדיו יתברך, שזכה להבראות מזרע ישראל ולא עשני גוי כגויי הארצות, זוהי השמחה הכי גדולה שרק יש, נשמה שירדה מרום גבהי מרומים והתלבשה בגוף עכור ומגושם וכו' זוכה לחשוב בזה העולם הגשמי והחומרי המלא העלמות והסתרות המעלימים ומסתירים את אמתת מציאותו יתברך, והוא בורח מהכל ורק חושב ממנו יתברך ומדבר רק עמו יתברך, היש אושר יותר גדול מזה? ומכל שכן שגם זוכה לעשות איזו מצוה שהיא רצונו יתברך בזה ראוי לו לרקוד ולקפוץ מרוב שמחה, כי זה חלקנו לנצח. ולכן הרגל עצמך להסתכל תמיד רק אחר הטוב שבך כי כל מצוה שזוכים לקיים זה חיות לנפש וזכות נצחית. וכל זאת קיבלנו מרביז"ל שלימד אותנו לימוד עמוק עמוק (לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רפ"ב) שאדם צריך תמיד לחפש ולבקש ולמצוא את הנקודה טובה שיש בו שזה נקודת חיות אלקות המחייה אותו (עיין לקוטי הלכות השכמת הבוקר הלכה א') כי הטוב שיש בכל אחד זה האלקות שבו. ולכן אם אדם תמיד מחפש רק אחר הטוב שיש בו, על ידי זה יהיה הכי מאושר בעולם. אדם צריך תמיד למסור את כל כולו אליו יתברך, ולא יראה ולא יבין ולא ישכיל כלום רק אמתת מציאותו יתברך שזה הנועם והזיו והחיות והאושר הכי גדול שרק אפשר להשיג. אשרי מי שמוסר את כל כולו רק אליו יתברך תמיד.
|