שאלה: מאת חיים אברהם: השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא. תשובה: |
||
בעזה"י יום ב' לסדר שלח כ"א סיון ה'תשע"ב שלום וברכה אל חיים אברהם נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. רביז"ל גילה לנו (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן מ"ח) שאדם צריך לעבור בזה העולם על גשר צר מאד מאד, והכלל והעיקר שלא יתפחד כלל, היינו כשאדם יוצא לאויר העולם מבטן אמו, עד שיוצא מזה העולם אל בטן האדמה, כל החיים זה גשר צר מאד, כי הנשמה נמצאת בזה העולם העובר, והיא נמצאת בסכנה גדולה מאד, כי כאן בזה העולם הכל נעלם ונסתר לגמרי, לא רואים שום דבר רק טבע מקרה ומזל, וכל דאלים גבר, ורציחות ואכזריות וכו', גניבות וגזילות וכו', שקר ומירמה וכו' וכו', וכל אחד עובד על השני וכו. ומאד מאד קשה להבין אשר כל החיים פורחים לאדם מאד, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ס"א) שהשבעים שנה הם כמו רבע שעה, אף אחד לא קולט שהנה יום הנה לילה, הנה שבוע הנה חודש הנה שנה, ופתאום פרח לו כל השנים ועבר שבעים שנה בזה העולם, מלא דמיונות ומחשבות זרות והרהורים רעים, ולא התיישב לרגע מה הוא עושה בזה העולם, כי החיים של אדם בזה העולם הם מאד מאד מסוכנים שלא ימשך אחר דיעות נפסדות של כפירות ואפיקורסות טבע מקרה ומזל וכו' וכו', ואף אחד לא קולט שבין כך פורחים לו הימים והלילות וכו', כמאמרם ז"ל (בראשית רבה פרשה צ"ו סימן ב') כצל ימינו על הארץ ואין מקוה, והלואי כצלו של כותל או כצלו של אילן אלא כצלו של עוף בשעה שהוא עף דכתיב (תהלים ק"ד) כצל עובר, ואין מקוה, ואין מי שיקוה שלא ימות הכל יודעים ואומרין בפיהם שהן מתים. ולכן מהרגע שאדם יוצא לאויר העולם, ועד שיוצא מזה העולם, החיים האלו הם גשר צר מאד, כי הנשמה יורדת לזה העולם, ועוברת את זה העולם, ואחר כך חוזרת בעולם שבא ממנה וכו' וכו', והדרך הזה נקרא גשר, אבל הוא צר מאד, ובאמת מה עושים כשאדם מוכרח לעבור על גשר צר ומאד מפחדים שלא יפול או לצד זה או לצד זה? אזי עושים גדר מכאן וגדר מכאן, ואז נכון לבו יהיה בטוח שלא יפול, כי אם יש שתי גדרים משתי הצדדים, אזי הוא לא יפול לא לכאן ולא לכאן. והנה שני הגדרים האלו בדרכי רביז"ל, זה שמחה והתבודדות, מצד אחד צריכים לשים גדר של שמחה, רק לשמוח ולמסור את נפשו להיות בשמחה, ולהחיות את עצמו עם נקודת יהדותו שנברא יהודי, ושלא עשני גוי כגויי הארצות, והשמחה הזו עולה על כל השמחות, ומצד שני צריכים לשים גדר של התבודדות, להרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא, ולהשיח ולספר את כל אשר עם לבבו אליו יתברך, ולהרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא, ויספר לו יתברך כל מה שעובר עליו בפרטי פרטיות, ולכן על ידי שני הגדרים האלו מצד אחד שמחה, ומצד אחד התבודדות, אלו השני הגדרים ישמרו אותו שלא יפול מהגשר צר מאד שהוא צריך לעבור על זה, וזה שני היסודות בחסידות ברסלב, מצד אחד רק לשמוח תמיד עם כל נקודה ונקודה טובה שיש בו, ומצד שני לא להפסיק לבקש את הקדוש ברוך הוא שהוא רוצה לחזור בתשובה, ורוצה לנתק את עצמו מהלכלוך והזוהמה שנפל אליה, וזה ישמור אותו כל ימי חיי הבלו שלא יפול מהגשר הצר שהוא צריך לעבור על זה. ודייקא שני הגדרים האלו מאד מאד קשה לאדם לקיים את זה, כי רוב בני אדם נמשכים אחר העצבות והעצלות והמרה שחורה והדכאון מרוב עוונותיהם וכו', וקשה להם מאד מאד לשמוח, והס"מ מלביש את עצמו במצוות איך אתה יכול לשמוח, הרי יותר טוב להיות בלב נשבר, שבור ורצוץ וכו', ואדם הולך אחריו וחושב לתומו שהוא צודק, כי הרי צריכים להסתובב בלב נשבר ממורמר ומדוכא, בשעה שהוא לא קולט שזה רשת ומלכודת שאדם יפול בזה. ולכן מוכרחים למסור את נפשו להיות בשמחה, וכן בענין התבודדות שיחה בינו לבין קונו, מאד מאד קשה לאדם שידבר אל הקדוש ברוך הוא, בשפת האם שלו, כי תמיד נדמה לו כאילו לא צריכים אותו ולא רוצים לשמוע אותו, וכאילו הוא לא שווה שום דבר, וכל זה בא מחמת כפירות ואפיקורסות שנכנס בו, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ב) שמה שאדם לא יכול לדבר אל הקדוש ברוך הוא, מהכפירות שנכנס בו, והס"מ מתלבש במצוות, ומראה לאדם איך אתה מתיימר לחזור אליו יתברך ולדבר עמו יתברך, קודם כל הרי יש את השלוש תפלות שחרית מנחה ערבית, מה אתה צריך להוסיף תפלות? ואחר כך הוא מכניס בו הרי אדם צריך להחזיק את עצמו שפל ועניו וכו', ואיך תדבר עמו יתברך שזה גדלות גדול וכו', שלא שייך לבן אדם קטן כמוך וכו'. הכלל ששמחה והתבודדות שהם שני הגדרים על הגשר הצר מאד, זה מאד מאד קשה לקיים, ולכן כל מי שרוצה דרך בחיים, צריך להתאמץ עם כל הכוחות להיות תמיד בשמחה, וכן תמיד לדבר אל הקדוש ברוך הוא בשפת האם שלו, ובאמת זה כלול בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ו') שאמר כשאדם רוצה לחזור בתשובה, צריך להיות בקי בהלכה, היינו צריך לדעת איך ללכת בזה העולם לעבור את הגשר הצר הזה, וצריך שיהיה לו שתי בקיאות, בקי ברצוא ובקי בשוב, ופעמיים מספר בק"י עולה כמספר דר"ך, היינו כשאדם רוצה לחזור אליו יתברך שזה בקי ברצוא, זה ענין של תפלה והתבודדות, שאדם משתוקק תמיד אחריו יתברך לעלות מעלה מעלה, והוא משיח ומספר את כל אשר עם לבבו אליו יתברך, על זה צריכים בקיאות חזרה לא לעזוב את עצמו בשום פנים ואופן, רק להיות עקשן גדול ולדבר תמיד אליו יתברך, ולעלות יותר ויותר מעלה מעלה. ולהיפך כשנופל ונכשל וכו', עליו לחזק את עצמו בכל הכוחות, שזה בקי בשוב, שזה ענין שמחה שאדם צריך לשמוח עם כל הנקודות טובות שיש בו, ואפילו שמרגיש שהוא הכי רחוק ואין לו כלום, עם כל זאת גילה לנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רפ"ב) שיחפש ויבקש אחר הנקודות טובות שיש בו, כי כל בר ישראל יש בו המון טוב, כמאמרם ז"ל (ברכות נז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך" מאי רקתך, אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון, ולכן פעמיים בק"י היינו בקי ברצוא שזה התבודדות, וכן בקי בשוב שזה שמחה, על ידי שתי הבקיאות האלו, הוא יכול ללכת על דר"ך המלך, ויעבור את הגשר בבטחון שלא יפול לשום צד. הכלל שתכניס את הדברים האלו בתוך לבך ואז טוב לך כל הימים.
|