שאלה: מאת עדי עידו: לכבוד קדושת מוהרא"ש שליט"א. תשובה: |
||
בעזה"י יום ד' לסדר וישלח י"א כסליו ה'תשע"ה שלום וברכה אל עדי עידו נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. אתה צריך לדעת שלעשות את רצונו יתברך זו השמחה הכי גדולה, ולא צריכים להשקיע שום דבר, רק להיות בשמחה עצומה עם כל מצווה ומצווה שזוכים לעשות, כי התורה הקדושה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, ולא צריכים להיכנס בלחץ וכו', ולא לכתוב "אני מרגיש שאין לי התקדמות בעבודת השם יתברך", אדרבה, על כל מצווה שזוכים לקיים צריכים לרקוד מרוב שמחה, כי על ידי זה ממשיכים על עצמם אור וזיו וחיות ודביקות מהאין סוף ברוך הוא, שזה בעצמו עצת הס"מ לשבור את האדם ולהראות לו שאין בהם שלימות, אדרבה, צריכים תמיד לשמוח עם כל נקודה ונקודה טובה שיש בו. ורביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן קכ"ה) אשר אצל יהושפט כתיב (דברי הימים ב' י"ז) "ויגבה לבו בדרכי הוי"ה", אשר בדרכי השם יתברך ועבודתו יתברך צריכים להגביה את עצמו, ולשמוח מאוד מאוד עם כל הטוב שזוכה לקיים, ואמרו חכמינו הקדושים (ירושלמי ברכות פרק ט' הלכה ה') תני בשם רבי מאיר: אין לך אחד מישראל שאינו עושה מאה מצוות בכל יום – קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה, ומתפלל שלושה פעמים של שמונה עשרה, וחוזר ועושה שאר מצוות ומברך עליהן. וכן היה רבי מאיר אומר: אין לך אדם בישראל שאין המצוות מקיפות אותו – תפילין בראשו ותפילין בזרועו, ומזוזה בפתחו, מילה בבשרו, ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו, הוא שדוד אמר (תהלים קי"ט) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך". וכן הוא אומר (תהלים ל"ד) "חונה מלאך הוי"ה סביב ליראיו ויחלצם"; ולכן כל בר ישראל מוכרח להיות בכל יום שש ושמח עם כל מצווה ומצווה שזוכה לקיים, ולא להסתכל אם הוא כן טוב או לא טוב וכו', כל בר ישראל צריך לקיים את המצוות בשמחה עצומה, ובפרט כשזוכה לשמור שבת ושמח עם השבת, שאז ממשיך על עצמו אור ודביקות באין סוף ברוך הוא. ולכן דע לך שזה פיתוי היצר הרע שמפתה את האדם שיהיה ממורמר כאילו לא קיים את המצוות בשלימות וכו', וכבר אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן מ"ד) אשר גם מחכמות שיש בעבודת השם יתברך צריך להתרחק מזה מאוד מאוד, כי כל החכמות של העולם שיש להנכנסין ומתחילין קצת בעבודת השם יתברך אינם חכמות כלל רק דמיונות ושטותים ובלבולים גדולים, ואלו החכמות מפילים את האדם מעבודת השם יתברך, דהיינו מה שחושב ומדקדק ביותר אם הוא יוצא כראוי במה שהוא עושה, כי בשר ודם אי אפשר לו שיצא ידי חובתו בשלימות. ואמרו חכמינו הקדושים (עבודה זרה ג') אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו, ואמרו (קידושין נ"ד) לא ניתנה תורה למלאכי השרת, ולכן על אלו המדקדקים ומחמירים בחומרות יתירות, עליהם נאמר (ויקרא י"ד) "וחי בהם" ודרשו חכמינו הקדושים (יומא פ"ח) ולא שימות בהם, היינו כי אין להם שום חיות כלל, ותמיד הם במרה שחורה, שנדמה להם שאינם יוצאים ידי חובתם בהמצוות שעושים, ואין להם שום חיות משום מצווה מחמת הדקדוקים והמרה שחורה שלהם. ולכן צריכים לזרוק מעצמו את החכמות המדומות, וכל מצווה ומצווה שזוכים לקיים צריכים לשמוח עמהם מאוד מאוד, ועל ידי זה הוא ממשיך על עצמו אור וחיות ודביקות באין סוף ברוך הוא, והאריז"ל גילה לתלמידו רבי חיים ויטאל זי"ע שהעיקר מה שזכה למדריגותיו היו מחמת שמחת המצוות, כי בשעה שעשה מצווה היה כל כך שמח שאפילו שהיו נותנים לו כל הכסף שבעולם לא היה מגיע לשמחה שיש לו בקיום מצווה אחת. ולכן אל תבלבל את עצמך בבלבולי חינם שאתה לא מרגיש התעלות בעבודת השם יתברך וכו', זה הכל דמיון, איזו התעלות צריכים להרגיש? צריכים לקיים את מצוותיו יתברך בשמחה עצומה שהוא זוכה לקיים את רצונו יתברך, כי כל מצווה ומצווה מהתורה הקדושה היא רצונו יתברך, ולכן אסור להתבלבל משום בלבול חינם רק להיות תמיד שש ושמח, ואז טוב לו כל הימים.
|