שלום וברכה לצדיק.
קודם כל, אאחל לך בריאות ואריכות ימים, והלוואי שנמשיך לזכות בעצותיך המתוקות מדבש
עוד שנים רבות וטובות, כי אף יורש לא יוכל להחליף אדם כמוך!
יש לי שאלה: יש לנו חמישה ילדים, והחינוך כל כך קשה – אין להם משמעת ואין להם גבולות,
ונכון שדרכם של ילדים להיות שובבים, אבל הם לא שומעים בקולנו בכלל.
בני הקטן היה מאושפז, וכשהייתי איתו בבית חולים והילדים דיברו בלשון לא יפה בעלי שם
להם פלפל בפה, וכשחזרתי הם סיפרו לי זאת. ומאז, כשיש צעקות והם משתוללים מאוד, בעלי
מאיים שיעשה זאת שוב והם מפוחדים, למרות שתמיד הם חוזרים לא להקשיב ולצעוק ולמרוד.
האם דרך ההפחדה הזו היא דרך טובה? ומה אפשר לעשות עם החינוך הלקוי שלנו כהורים?
תשובה:
בעזה"י יום ב' לסדר בהעלותך ד' סיון ה'תשע"ד
שלום רב אל גלית תחי'
לנכון קבלתי את מכתבך.
את צריכה לדעת שעבודת החינוך זו העבודה הכי קשה, ובפרט בעיתים הללו שהכל הפקר,
וילדים רואים מה שלא צריכים לראות וכו' ושומעים מה שלא צריכים לשמוע, וזה מביא
אותם לתסכול מאד גדול וכו', ולכן צריכים הרבה סייעתא דשמיא בחינוך הילדים ולשפוך
הרבה דמעות להקדוש ברוך הוא שיהיו לו ילדים טובים, ובפרט אשה בעת הדלקת הנרות אז
הוא עת רצון גדול לאשה ויכולה לפעול להצלחת ילדיה.
לא צריכים להיכנס
בלחץ אף שהילדים שובבים, וזה טבע הבריא שלהם, צריכים להתאזר הרבה במידת הסבלנות,
ולדבר איתם כפי שכלם וכו', כמו שאמר החכם מכל אדם (משלי כ"ב ו') "חנוך
לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה".
אני מוכרח להגיד לך שחינוך מתחיל בבית, הילדים מחקים את ההוריםומה שרואים או
שומעים בביתכך הם יתנהגו, כמאמרם ז"ל (סוכה נ"ו🙂 שותא דינוקא בשוקא או דאבוה או דאימיה –מה שהתינוק מדבר
בשוק אתזה שמע או מהאבא או מהאמא, ואמרו (כתובות ס"ג.) היינו דאמרי אינשי רחילא בתר רחילא אזלא, כעובדי אמה כך עובדי ברתא; כמו שהאם מתנהגת כך הבת תתנהג. ולכן אם רוצים ילדים
מוצלחים, אזי האבא והאמא צריכים לחנך את עצמם, לא לקלל אחד את השני, ולא לנבל את
הפה אחד על השני, ואז יצליחו בגדול.
הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל שתצליחו עם
ילדיכם, ותרוו רוב נחת דקדושה מהם.