ימים מספר לפני ראש השנה תשע"ו, בעלי נסע כדרכם בקודש של חסידי ברסלב לאומן. להיות אצל רבנו זוהי בעצם משאת נפשו של כל חסיד ברסלב.
אני ועוד מספר חברות החלטנו לעשות את ראש השנה במלון "מרגוע" בערד. המלון פתח את שעריו לנשים חרדיות בלבד והגיעו אליו נשים מכל ריכוזי החרדים בארץ.
ערד, כידוע, נחשבת לעיר קיט בגלל מזג האוויר הנוח השורר במקום והיא משמשת כמוקד משיכה לאנשים הסובלים מבעיות נשימתיות.
ביומו של ראש השנה ארע הדבר. הנשים התאספו בלובי של בית המלון כדי לגמור כמה שיותר ספרי תהילים. אף אני השתתפתי עם ציבור הנשים וקראתי פרקי תהילים.
בסיום המעמד הנשגב והמרומם נגשה אלי אישה די מבוגרת, הצביעה על הקמע הקשור לצווארי ושאלה:
"האם זה הקמע של הצדיק מיבנאל"?
"כן, זה הקמע" – עניתי מחוייכת.
גם לי יש את קמע כזה" – אמרה האישה ושלפה מכיסה קמע תוך שהיא מנשקת אותו מספר פעמים.
ברצוני לספר אודות הישועה שזכיתי לה. תקופה ארוכה סבלתי מנשימה לא סדירה במהלך שנת הלילה. היה קשה לי לנשום בלילה והיה קשה לי לישון. הרופא המטפל המליץ לי לרכוש מכונת חמצן וכל לילה בעלותי על יצועי, חיברתי את עצמי למכונת הנשמה וכך נרדמתי ברוגע ובבטחה.
באחד הימים פגשתי מפיץ שמכר לי קמע. ומאותו לילה ששמתי על גופי את הקמע כבר לא הוצרכתי להשתמש במכונת החמצן.
ברוך ה', אני לא עוזבת את הקמע!, בזכות הקמע הבראתי – אמרה האישה וסיימה את סיפורה.
שמחתי לשמוע את סיפורה של האישה המבוגרת, וראיתי עד כמה הצדיק שלנו זורע ישועות בל מקום בעולם.
