לפני כארבע שנים הגעתי בגפי מצרפת, כדי להתגייס לשרות צבאי. חלום חיי ופסגת חלומותי היו להיות חייל קרבי בצה"ל. התגייסתי, ובמהלך האימונים המפרכים שעברתי נפצעתי ברגליי. הייתי במצב רפואי קשה מאוד, שכבתי כאבן שאין לה הופכים במיטה ולא יכולתי להניע את רגלי.
כיצד קרה הדבר?
הייתי חייל לוחם ביחידה קרבית, רצתי כשמשא כבד על גבי, נפלתי ועצמותי ברגליי נשברו, הנזק היה בלתי הפיך ונזקקתי בדחיפות לניתוח.
לאחר כמה חודשי אישפוז התאוששתי חזרתי לשרותי הצבאי, אך לא בתור חייל קרבי, כפי שהיה בתחילה. הדבר היה מאוד קשה לי, כי באתי במיוחד מצרפת כדי להיות בשרות קרבי, וחלום נעורי נגוז.
הרגשתי בודד עצוב ומדוכא. וציפיתי כבר לעבור את הניתוח בהצלחה.
הייתי ממש בדיכאון בפרט לאור העובדה שהמנתח אמר לי:
"גם אם תעשה ניתוח, מהניתוח הזה כבר לא תעמוד על הרגליים"…
באחד הימים בהיותי בתחנה מרכזית בעפולה, פגשתי חסיד ברסלב שביקש צדקה עבור מוסדות הצדיק ביבנאל.
נתתי לו מספר שקלים ובתמורה לכך הוא נתן לי קמע ואמר:
"שמור את הקמע ושים אותו בנרתיק הדיסקיט של הצבא, ובעזרת ה' תראה ישועות… תהא עליך שמירה גדולה"…
מהיום שהתחלתי ללכת עם הקמיע ראיתי ישועות גדולות, עברתי את הניתוח בשלום, ארבעה חודשים לאחר הניתוח הגעתי לבדיקה אצל הרופא המנתח, הוא נדהם ואמר:
"אני לא מאמין שאתה הולך על הרגליים, אני רופא ומנתח כבר שלושים שנה ולא האמנתי שתלך על רגליך".
ברוך ה', כנגד כל הסיכויים, חזרתי לתפקד בתור חייל קרבי. זכיתי גם להתחזק ברוחניות להתחתן ואף להפוך לאב צעיר. כיום, אני גר בעיר חריש ותולה את כל הצלחותיי בזכות הקמע שקבלתי מהמפיץ בתחנה מרכזית בעפולה.
