לידתו:

הרה"ק מפיאסצנא נולד בי"ט אייר תרמ"ט  בגרודזיסק מזובייצקי שבפולין, להוריו שהיו מיוחסים אחרי הרבי רבי אלימלך מליעזנסק זי"ע, והמגיד מקוזניץ זי"ע, נקרא "קולנימוס קלמן" על שם סבו מצד אימו בעל ה"מאור ושמש", התייתם בגיל 3 מאביו וגדל אצל סבו מצד אמו הרה"ק רבי שמואל חיים מחנצ'ין זצ"ל

חתונתו:

בגיל 16 התחתן עם ביתו של הרה"ק רבי ירחמיאל משה מקוזניץ' זצ"ל. בשנת תע"ר החל לשמש באדמורו"ת בעיירה פיאסצנא, שם החל לעסוק בעבודת החינוך בני הנוער ונלחם נגד רוחות ההשכלה והציונות שנישבו באותם ימים והפילו חללים רבים, הוא פתח ישיבה בשם ""דעת משה" בעיר ורשא שהייתה סמוכה לפיאסצנא ושימש כראש ישיבה, שם מסר נפשו למען הבחורים חנכם והדרכם באהבה רבה, ובמקביל המשך לכהן באדמו"רות בפיאסצנה, שם ביקר בעיקר בקיץ ובימים הנוראים. בפרוץ מלחמת העולם השנייה, האדמו"ר מפיאסצנה נלכד בוורשה המכותרת ע"י הגרמנים. בהפגזות נהרגו בנו, כלתו ובני משפחה נוספים, זמן קצר אחרי תחילת הכיבוש הנאצי נפטרה גם אמו. למרות האסון הכבד, ולמרות פטירת בני משפחה קרובים, סירב האדמו"ר למספר הצעות בריחה שהופנו אליו והעדיף להישאר יחד עם חסידיו בגטו ורשה למרות שידע היטב מה תכניות הנאצים. האדמו"ר עשה מאמצים גדולים בגטו לשמור על מסגרת החיים הרוחניים.  למשל, עשה מאמץ גדול לאפשר הגעה של נשים למקווה טהרה, לקיים את סדר החיים היהודי כגון: אפיית מצה בפסח, , קיום ברית מילה, וכו'.

בשואה האיומה

א:בגטו עבד האדמו"ר מפיאסצנא בבית החרושת "שולץ" שנוהל ע"י אברהם הנדל.‏ האדמו"ר ניצל מהגירוש הגדול למחנה ההשמדה טרבלינקה בחודש מנחם אב תש"ב, בשל היותו עובד נחוץ (בגירוש נרצחה בתו של האדמו"ר). לאחר מרד גטו ורשה, בניסן תש"ג, גורש הרבי יחד עם היהודים שנותרו בחיים למחנה הריכוז טרווניקי, ששכן ליד לובלין.

פטירתו:

האדמו"ר נרצח על קידוש השם בד' חשוון תש"ד, יחד עם שארית יהודי המחנה, במסגרת מבצע "חג הקציר" שערך האס אס. אחיו הצעיר היה הרב ישעיהו שפירא, אביו של האדמו"ר רבי אלימלך שפירא זצ"ל.

ספריו וחיבוריו:

רבי קלונימוס חיבר ספרים נפלאים בתורת החסידות . דברי תורתו היו כעין דרשות, המבארות את משנת החסידות, את הדרשות שמסר בגטו מידי סעודה שלישית ובהם חיזק את קהל השומעים באמונה ברורה ותמימה בהקב"ה, למרות כל הצער והיגון שהם עוברים והביא אף את סיפורו האישי המזעזע כאשר בני משפחתו נספו במיתות אכזריות, הניח בתוך כד למשמרת, מספר ימים לאחר מכן הוא נרצח ע"י הנאצים ימ"ש ועקבות כתבים אלו אבדו בצוק העתים. לימים הגיעו למקום קבוצת יהודים, שחיפשו היטב במקום בו נאמר שהוחבא הכד ובסייעתא דשמיא מצאו אותו, וגילו שעליו כתב האדמו"ר שהוא מבקש ממי שימצא אותו להעבירו לאחיו המתגורר בארץ ישראל, הכתבים קובצו והודפסו לספר המפורסם "אש קודש" . ספר נוסף שחיבר האדמו"ר הוא ספר "חובת התלמידים" שעוסק בענייני חינוך והדרכת הורים ומחנכים לחינוך ילדיהם. אך טבעי הוא שבעבודת הקודש שעסק בימי חייו – חינוך ילדי ישראל, שחיבר גם ספר נפלא על כך.

זכרו וספריו מתבדרים בבתי מדרשות ונלמדים בכל אתר ואתר יהי זכרו ברוך.