|
|
||||||
|
בנוסף לבקיאותו העצומה היה חריף וחדשן – ספרים רבים כתב בנגלה ובנסתר על דרך החסידות, ובכולם בולטת חריפותו ובקיאותו. כתב את המראי מקומות ל'ספר המידות' חי בשנים: ה'תקפ"ג-ה'תר"ס, נפטר בגיל: 77 • מקום מנוחתו: לובלין, פולין |
||||||
|
|
||||||
|
הרב הקדוש רבי צדוק הכהן רבינוביץ', הינו האדמו"ר השני של חסידות לובלין. תלמידו המובהק של האדמו"ר מאיזביצא ולאחריו של האדמו"ר רבי לייבל'ה מלובלין.
צעירותו ונישואיו נולד בכ"ג בשבט ה'תקפ"ג (1823) בעיר קריזבורג לרב הקהילה הרב יעקב הכהן, שהיה מצאצאי השל"ה הקדוש, וממשפחת רבנים ליטאים. התייתם מאביו בגיל שש, וגדל בבית דודו, אחי-אביו, הרב יוסף הכהן רבינוביץ – רבה של קריניק ומחבר ספר "כפות זהב". באותה תקופה נודע רבי צדוק כ"עילוי מקריניק". בעודו צעיר בימים נודע כגאון מופלג, ובגיל שילדים רגילים ללמוד אותיות הוא כבר היה לומד בשקידה רבה גמרא עם תוספות. הוא למד בישיבה בלובלין ונתפרסם בכישרונו ובחריפותו המופלאה. בהיותו בגיל בר מצווה כבר יצא שמו ברבים כתלמיד חכם, וכבר אז כתב חידושים בהלכה. בגיל 15 השתדך עם בת סוחר יינות עשיר מהעיירה וולאדוקה, שהתחייב לפרנסו במשך שנים רבות כדי שיוכל להמשיך לגדול בתורה, אך בעקבות שמועה על כך שהתייחדה עם גבר זר, ביקש לגרשה. מאחר ואשתו לא הסכימה לגירושין, נזקק רבי צדוק להיתר של מאה רבנים על מנת לישא אשה שנייה, כפי שנדרש כדי להתיר את חרם דרבנו גרשום. מסעו לבקש היתר גרם לו להיפגש עם רבים מגדולי דורו, ביניהם האדמו"ר רבי מרדכי מצ'רנוביל שהזהירו כי בעקבות גירושיו חרף רצון אשתו, לא יפקד בבנים. לבסוף הסכימה אשתו להתגרש ולא נזקק להשתמש בהיתר מאה הרבנים. רבי צדוק נישא בלובלין בשנית לרבנית חנה דבורה פרידנטל, לה היה נשוי כ-40 שנה. לאחר פטירתה נישא בשלישית לרבנית משפרוב. כפי שהזהיר האדמו"ר מצ'רנוביל – רבי צדוק נפטר ערירי ללא ילדים. חסידים מספרים כי לימים הצטער על שלא שמע בקול הרבנים שהזהירוהו שלא להתגרש, אך את הנעשה כבר לא ניתן היה להשיב. התקרבותו לחסידות
במהלך חיפושיו אחר מאה הרבנים, הגיע אל הצדיק הקדוש רבי מרדכי יוסף ליינר מאיזביצא-ראדזין, מחבר הספר "מי השילוח". בהיותו באיזביצא חלם חלום שבעקבותיו החל לקנות את דרכו בחסידות והפך לחסיד מובהק לרבי מאיזביצא. ההתקשרות לרבי מאיזביצא חוללה שינוי עמוק בחייו של רבי צדוק, הן בלימוד והן בעבודת המידות. אז גם קיבל על עצמו הנהגות חסידיות, והחל לאכול סעודה רק כאשר נחשבה לסעודת מצווה, ולכן בכל יום היה מסיים מסכת אחת מן התלמוד-בבלי, ועל סיומה היה סועד ארוחה אחת, ובשבת היה מסיים שתי מסכתות: שבת ועירובין. כאשר שמע רבו שהוא אוכל רק סעודה אחת ביום, גזר עליו לאכול עוד סעודה אחת לפחות בכל יום, בעקבות כך החל לאכול שתי סעודות ביום ואמר ששתיהן סעודות מצווה – האחת על סיום מסכת והשנייה על שמיעה לדברי חכמים. רק שבע שנים זכה להיות קשור לרבו, שנפטר בשנת ה'תרי"ד, אולם מאותם שבע שנים לקח הדרכות לכל חייו. לאחר פטירת האדמו"ר מאיזביצא נתפלגו חסידיו – חלקם הכתירו לאדמו"ר את בנו, ה'בית יעקב', ואחרים וביניהם רבי צדוק הכהן, נטו אחר גדול תלמידיו, הצדיק רבי יהודה לייב איגר, שכונה רבי לייבל'ה והפך בהמשך למייסד חסידות לובלין. כשהתלבט רבי לייבל'ה האם לקבל על עצמו את האדמורו"ת, נתן לו רבי צדוק 'פדיון נפש', כדרך שנותן חסיד לרבו, ובזה הכתירו לאדמו"ר. קבלת האדמורו"ת במשך 34 שנים שכיהן רבי לייבל'ה מלובלין כאדמו"ר, היה רבי צדוק עוסק בשקידה בתורה ובכתיבה וממעט לצאת מביתו. רק לעיתים קבועות היה מצטרף לשולחנו של הרבי מלובלין, ולעיתים גם היה נותן לו פתקאות ופדיון נפש ומבקש שיתפלל עבורו, כפי שנוהג חסיד לאדמו"ר. ומאידך, רבי לייבל'ה היה מכבדו מאוד, ובכל עת שהיה בא לשולחנו היה מושיבו על ידו בראש השולחן. ואף החסידים היו שותקים לפניו ביראת כבוד. כשנפטר האדמו"ר מגור בעל 'חידושי הרי"ם' בשנת ה'תרכ"ו, התחיל רבי לייבל'ה לומר שעתה רבי צדוק הכהן הוא גאון הדור. והיה מרבה לספר בשבחו של רבי צדוק, ואף פנה אליו לפעמים בשאלות הלכתיות. רק עם יחידי סגולה היה רבי צדוק משוחח בדברי תורה באותן השנים, ורק ליחידים היה משיב תשובות הלכתיות. מקצת מן התשובות הללו נותרו, ולימים נדפסו בשו"ת הגדול שלו 'תפארת צבי'. לעיתים היה משתעשע בדברי תורה עם תינוקות של בית רבן, והיה שואל אותם שאלות ומשיב על שאלותיהם. אולם ברוב הזמן היה יושב סגור ומסוגר בחדרו על ספריו ושוקד על כתיבת חידושי תורתו. בכל אותן שנים סירב לקבל על עצמו את הרבנות, על אף הצעות מרובות. בשנת ה'תרמ"ח, כשהיה רבי צדוק בן 65, נפטר רבו וחברו האדמו"ר הקדוש רבי לייבל'ה מלובלין. בנוסף על צערו של רבי צדוק על פטירת רבו, חשש שהחסידים יבקשוהו להיות להם לאדמו"ר ובכך כבר לא יוכל להסתגר וללמוד את התורה בצנעה ויצטרך לשאת בעול הציבור. ואכן, מיד לאחר הלווייתו של הרבי פנו החסידים להכתיר את רבי צדוק לאדמו"ר. החסידים נימקו את בקשתם בכך שבשולחנותיו של הרבי מאיזביצא קבע את מקום ישיבת רבי לייבל'ה על ידו ולאחריו רבי צדוק, ועתה הגיע תורו לשאת בכתר הנשיאות. רבי צדוק ברח מן הכבוד, ואף אשתו התנגדה למינויו, מתוך חשש שהחסידים יבטלוהו מלימודו. אולם החסידים הפצירו בו, והיו באים לשולחנו בשבת, והוא היה יושב עימהם ושותק. החסידים לא הרפו ממנו עד שקיבל את הנשיאות למרות רצונו ורצון אשתו. וכך אמר אז: "אם נמנה אני ברשימת דור-דור-ודורשיו שהראה הקב"ה לאדם הראשון ולמשה רבנו, הריני מוכרח לקבל עליי, אבל אם לאו – אז בעזרת ה' יתבטל העניין במהרה…". לאחר זמן אמר שבמשך שנים התפלל שרבו וחברו האדמו"ר רבי לייבל'ה יאריך ימים אחריו, כדי שלא יצטרך לקבל על עצמו את האדמורו"ת. אולם מאחר שתפילתו לא נתקבלה – כנראה מן השמיים הטילו עליו את הנשיאות. הנהגתו היה בקיא בכל התורה, בנגלה ובנסתר, במקרא, בראשונים ובאחרונים, ואף במדעים השונים. בנוסף לבקיאותו העצומה היה חריף וחדשן. ספרים רבים כתב בנגלה ובנסתר על דרך החסידות, ובכולם בולטת חריפותו ובקיאותו. רוב חייו חי חיי עוני והתפרנס בדוחק רב מחנות קטנה של בגדים משומשים שניהלה אשתו. גם לאחר שקיבל על עצמו את הרבנות, והחל לקבל משכורת מהקהילה, סירב להשתמש בכסף לטובתו האישית, והשקיע את משכורתו בקניית ספרים למען הקמת ספרייה תורנית גדולה, אותה הקים בביתו. סירב לקבל כספי "פדיונות" מהחסידים, ורק את כסף "פדיון הבכורות" שהיו נותנים לו בתורת כהן הסכים לקבל מאחר שהתורה זיכתה לו כסף זה, אך גם מכסף זה לא נהנה אלא לקניית ספרים בלבד. שנה לאחר שהתמנה לאדמו"ר נפטרה אשתו השנייה, ורבי צדוק התאבל עליה מאוד. בגיל 67 נשא אישה בשלישית, את נכדתו של 'היהודי הקדוש' מפשיסחא. אז הרגיש את עול הפרנסה, מאחר ואשתו החדשה הייתה מיוחסת למשפחת אדמורי"ם ולא רצתה לעסוק במסחר. מלבד זאת, לאשתו החדשה היו ילדים מנישואין קודמים, שרבי צדוק הפך להם לאב, וגם אותם נצרך לפרנס. אז הסכים לקבל כסף מחסידיו, כי אמר: "את נכדיו של 'היהודי הקדוש' צריך העולם לפרנס". אבל הוא עצמו לא נהנה כלל מכספי החסידים, וחי מכספי המסחר שסחר עבורו חסידו הנאמן בחנות הבגדים.
הקשר לחסידות ברסלב רבי צדוק הכהן מלובלין כתב מראי מקומות לספר המידות של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב. ואמר: "הספר הזה הוא חיותי". סיפר כ"ק מוהרא"ש שליט"א שלרבי צדוק הייתה ספריה ענקית עם הרבה ספרים, וכל מוכר ספרים שהיו לו ספרים חדשים למכור היה בא אליו עם הספרים ומציגם בפניו, והוא היה בוחר מביניהם את הספרים שרצה וקנה אותם בכסף מלא. פעם אחת הביא לפניו מוכר הספרים הרבה ספרים חדשים וגם ישנים, וביניהם היה הספר 'עלים לתרופה' שבו מובאים מכתבי רבינו הקדוש ותלמידו רבי נתן. כשהתחיל רבי צדוק לבחור ולחפש בין הספרים ספר שמעניין אותו, ראה את הספר 'עלים לתרופה' וביקש מהמוכר לקנותו. ענה ואמר מוכר הספרים: "לא! לא! הספר הזה אינו בשבילכם, זה סתם ספר מכתבים…", ואז תפס רבי צדוק את הספר בידו בחוזקה, עיין בו, ואמר למוכר: "מה אתה מדבר שזה סתם ספר מכתבים?! הלא הספר מחייה אותי ומחזק אותי! אשריך שהבאת לי את הספר הזה…!". פטירתו זמן קצר לפני פטירתו בא אליו אחד החסידים וביקש שהרבי יתפלל עבור אשתו החולה, כעבור זמן נפטרה אשת החסיד, ואמר אז רבי צדוק: "משמע שכבר אין לי דעה בשמיים. סימן הוא שקרוב יומי להסתלק מן העולם". בט' אלול ה'תר"ס (1900), בגיל 77, נסתלק ונקבר בלובלין על יד קברו של רבו וחברו האדמו"ר רבי לייבל'ה איגר. זכותו הגדולה תגן בעד כלל ישראל, אמן. חיבוריו • פרי צדיק – על התורה אף שכתב ספרים רבים בהלכה וחסידות, לא היה חפץ להדפיסם, ורק לפני פטירתו הביע את משאלתו כי ידפיסו את ספריו. ילדי אשתו השלישית שאותם גידל, עסקו בהוצאת ספריו לאחר פטירתו. |
||||||
