נולד בי' תמוז ה'תרפ"ו בגאבס (טוניס).
נפטר בי"ט באדר בשנת ה'תשע"ה
תולדות חייו
שקד על לימוד התורה והוסמך להוראה על ידי
מוריו – ר' חיים חורי ור' יוסף סוסו הכהן, זכר צדיקים וקדושים לברכה, אך בענוותנותו
נהג לומר כי הינו "הקטן שבתלמידיהם".
בצעירותו נשלח על ידי ר' חיים חורי לשרת
כרב במספר כפרים ועיירות בטוניס.
בשנת ה'תשי"ז עלה לישראל והתגורר בקרית מלאכי, כעבור
זמן קצר החל לכהן כרב קהילת מתפללי בית כנסת "אלגריבה" של יוצאי ג'רבא בכפר
שלם בדרום תל אביב. נערץ על ידי קהילתו ולא עזב אותם עד יומו האחרון למרות שהוצעו לו
משרות רבות ונכבדות.
ציונו בבאר שבע
גאון עצום ובקי גדול
נודע כגאון עצום בתורה ובקי גדול בכל חדרי
הש"ס בצורה נפלאה. עיונו בש"ס היה מיוחד ומעמיק וכאשר דברו עמו על סוגיה
כלשהיא היה צולל לתוך הסוגיה בגאונות ובחריפות. נהג לקום בחצות הלילה ולעסוק בתורה
עד הבוקר, גם כאשר היה חולה וחלש לא מש מתלמודו ואף בהליכתו היה שקוע בתורה.
ספרות תורנית ענפה
חיבר עשרות ספרים בכל מקצועות התורה, תשובות
בהלכה, חידושים על הגמרא והתנ"ך, מערכות ועוד. השתדל גם בהדפסת כתבי יד של רבותיו
ואף עודד את תלמידיו לכתוב את חידושיהם.
מספריו הקדושים
• אורה ושמחה: חידושים על מגילת אסתר
• בית אבי
• ישמח אב: חידושים על התורה
• ישמח לבב
• ישמח לבי: על משלי
• ישמח לבנו
• לב שמחה: שו"ת
• שיר שמחה: על שיר השירים
• שמח לבי
• שמחה בלבי: חידושים על התהילים
• שמחים בצאתם: על הגדה של פסח
• שער שמעון אחד: שו"ת
• שערי צדק: שו"ת
מפעליו הקדושים
עודד לקרוא בספר הזוהר וייסד את מפעל "הזוהר
היומי" ללימוד הזוהר בכל יום ולסיימו בכל שנה. הקים בעיר תל אביב את כולל ומוסדות
"שער שמעון" ותלמוד תורה "פיתוחי חותם".
הליכותיו בקודש
הקפיד להוציא את יום השבת כדעת רבנו תם
ואף ביום כיפור תקע בשופר בצאת הצום רק כאשר הגיע זמן רבנו תם. השתדל בכל כוחו לשמר
את המנהגים הקדומים והקפיד לקיים את הסליחות הנקראים "שפתי רננות" [סליחות
בנוסח קדום הנאמרים על ידי קהילות טוניס ולוב]. בשבתות וימים טובים נהג ללבוש בגדים
לבנים ועודד אחרים לחזור למנהג קדום זה. שמש כסנדק לרבבות מילדי ישראל וגם כאשר הוזמן
להיות סנדק נהג ללבוש לבן כל אותו היום.
"הזקן הפשוט"
מעולם לא אבה להתפרסם, ברח מן הכבוד ונהג
לכנות עצמו – "הזקן הפשוט". אף על פי כן התפרסם כבעל רוח הקודש ורבים אשר
שמעו על מופתיו פנו אליו בבקשת עצה וברכה. בכ"ה טבת ה'תשע"ד נפטרה זוגתו
ונטמנה בבית החיים בבני ברק.
אחרית ימיו
ציווה לכתוב על מצבתו "זאת מצבת קבורת
הזקן הפשוט" וביום י"ט באדר בשנת ה'תשע"ה השיב את נשמתו הקדושה ליוצרה.
תלמידיו מספרים:
רבי אברהם שושן שליט"א, רב בית המדרש
"היכל הקודש" בבני ברק, שלמד בצעירותו בכולל של הרב שמעון חירארי זצ"ל,
מספר:
הרב חירארי זי"ע הקפיד מאוד שהאברכים ישקדו על לימודם
ולא יתבטלו ח"ו מכך. היה רגיל לומר שגם אם יש ל"ע ילד חולה בבית עדיף שהאישה
לא תצא באותו יום לעבודה ותישאר לטפל בילד החולה ובלבד שהאב לא יתבטל מלימוד התורה.
באחד הימים, ניגש רבי אברהם לרב שמעון חירארי
ובפיו בקשה: "אני רוצה ליטול רשות מהרב לנסוע לאומן ולהתפלל על ציונו של רבי נחמן
מברסלב …
הרב חירארי השיב: "איך אני יכול לומר
לך לא לנסוע לציונו של קדוש ישראל? סע
… והשתדל לשהות בחו"ל כמה שפחות".
וכך מספר ר' אברהם: "הדבר היה לפני
שלושים שנה. מעולם לא הייתי באומן, ובאותה שנה נפתחו הגבולות וניתן היה להגיע אל הציון
הקדוש דרך רומניה.
התרגשנו עד למאוד לקראת הנסיעה, ובפרט שזכיתי
לנסוע עם הרב שמואל דוד יונגרייז זצ"ל, המפיץ הגדול. בדרכנו חזרה התעכבנו בשדה
התעופה ברומניה במשך כשבועיים !!! בגלל שביתת מטוסים.
לצערי, חזרתי לכולל באיחור רב וכששיתפתי
את הרב חירארי זצ"ל בסיבת האיחור הוא הגיב: 'הכול מאיתו יתברך'.
בהזדמנות אחרת סיפר הרב שושן על יחסו של
הצדיק הרב חירארי זצוק"ל לקונטרסים של מוהרא"ש, הצדיק מיבנאל
היה זה כשאחד מתלמידי הרב חירארי סידר את
הספרייה בבית המדרש של הרב בתל אביב ובאותו הזמן נכנס הרב לבית המדרש. הוא ניגש אל
התלמיד שעסק בסידור הספרים ועודד אותו: "אשריך שזכית לסדר את ספריית בית המדרש,
זוהי זכות חשובה וגדולה מאוד".
תוך כדי שהרב מדבר עימו, הוא שם לב שהתלמיד
מניח ערימת קונטרסים של חסידות ברסלב באחד המדפים העליונים בספרייה.
הרב חירארי עצר את התלמיד ואמר לו:
"בני יקירי, החוברות היקרות והחשובות האלו שחיבר הצדיק מיבנאל צריכות להיות במדפים
הנמוכים, כדי שכל אדם יוכל לקחת אותם בקלות, ככה כולם ייקראו בהם ייהנו ויתחזקו. החוברות
הללו חשובות מאוד".
סיפורים קטנים על הצדיק הגדול- מאת כותב
השורות:
זכיתי ללמוד מספר שנים ללמוד בכולל של מו"ר
הצדיק הגדול הרב שמעון חירארי זצוק"ל, וכן ללמד בת"ת "פיתוח חותם"
בהנהלת בנו היקר רבי יוסף חירארי שליט"א.
הרב היה נזהר מאוד בכבודו של כל יהודי,
בפרט היה מכבד מאוד בני תורה, רבנים ותלמידי חכמים בהם היה נוהג בכבוד מלכים. הדבר
היה ניכר בקהילתו של הצדיק שהיו רוחשים כבוד לאברכי הכולל, ממש כבוד מלכים, גם בניו
היקרים מאוד מהדרים במצווה זו של כבוד תלמידי חכמים.
הייתה תקופה שלימדתי בת"ת " בני
ציון" בקריית ספר, ובאתי להזמין את הרב הצדיק למסיבת חומש שתערך בת"ת. הרב
חירארי אמר לי: "איני רוצה שמרא דאתרא של קריית ספר ייפגע, שמזמינים אותי ולא
אותו… כל כך היה נזהר בכבוד הרבנים.
עשרות שנים לימד הרב בתלמוד תורה
"שערי ציון" הנמצא מול ביתו שכונת כפיר בתל אביב. סיפר לי סגן המנהל הרב
שי גימאני שליט"א, כשהרב הגיע לגיל גמלאות וביקש להפסיק את עבודתו בהוראה, הוא
הגיש לו מעטפה ובה אלפי שקלים ואמר:
"זה הכסף עבור התלמוד תורה…
"לשם
מה הרב נותן את הכסף "- שאל הרב גימאני בתמיהה.
"זה
כסף עבור הת"ת, אם הגעתי באיחור או לא ניצלתי את הזמן כראוי… והתעקש לתת את
הכסף.
בתקופה שלימדתי בת"ת "פיתוחי
חותם בתל אביב", היו מקפידים לתת ארוחת צהריים חמה מזינה ובשפע גדול לתלמידים.
פעם שנכנסתי למטבח ראיתי שלט גדול על קיר המטבח ובו תפילה לבורא עולם. שאלתי את הטבח – מה מקום לתפילה זו?
הוא
ענה: "הרב חירארי ביקש לפני שאני מכין את האוכל לתלמידים שלומדים תורה להתפלל
את התפילה הזאת… כדי שהאוכל יהיה בקדושה ובטהרה וייתן לתלמידים כוחות גדולים ללמוד
תורה…"
היו תלמידי חכמים גדולים מאוד. שהיו יכולים
לרשום את בניהם לתלמוד תורה למצטיינים בבני ברק, והם ספרו לי אנו רוצים שבנינו יילמדו
במקום שהרב שמעון חירארי מאציל מקדושתו על המקום.
דרכו בקודש של הרב חירארי להקפיד שתלמידים
ישננו דפי גמרא בעל פה, מילה במילה בגרסא או להסביר בהבנה את השקלא וטריא, כדי לדרבן
את התלמידים לשקוד וללמוד את דפי הגמרא הוא היה מעניק סכום כסף עבור כל עמוד של גמרא.
כך היה נוהג כלפי תלמידים שלמדו אצלו בת"ת "שערי ציון" וכך הנחיל מסורת
קדושה זו גם בתלמוד תורה "פיתוחי חותם " בתל אביב.
בתוקף תפקידי בת"ת פיתוחי חותם, היה
לבחון את התלמידים הצעירים בשינון פרקי משניות ואת תלמידי הכיתות הבינוניות ומעלה בשינון
דפי גמרא. הייתי רושם את התלמידים שנבחנו ובסוף השנה הייתה נערכת מסיבה מפוארת בנוכחות
הורי התלמידים והיו מחלקים מעטפות של כסף לכל תלמיד בהתאם למה שהספיק להיבחן, השינון
הזה היה חלק מהותי מההווי של הת"ת. אודות
לכך תלמידים קבלו אהבה עצומה ללימוד הגמרא ועשו כל מאמץ כדי לבוא ולהיבחן.
זה היה מחזה מפעים לראות תלמידים שמוכנים
לוותר על הפסקה ולבוא להיבחן, או כשנסענו לבריכה בימי הקיץ תלמידים בקשו להיבחן גם
על חשבון הזמן של השהות בברכה. לא פלא שתלמידים אלו צמחו עם אהבה ללימוד תורה ועם הרגשה
הנה אנו כבר תלמידי חכמים שיודעים מסכתות שלמות בגירסא ובהבנה יסודית של השקלא וטריא.
הרב חירארי הצדיק – היה דרשן בחסד עליון.
היה מרתק את הקהל בדרשותיו. היה לו סגנון מיוחד בדרשה. בין תפילת מנחה לתפילת ערבית
היה שואל שאלה על פרשה והיה מבקש מקהל עדתו לנסות ולתרץ על השאלה, יהודי שהיה עונה
– הרב היה מחמיא לו ומעודד אותו לענות על שאלותיו ובכך חיבר את המוני העם לתורה הקדושה. לאחר סבב של שאלות לקהל הרב , היה מלקט את כל התשובות
הנכונות ועונה תשובה שתיישב את שאלתו בתחילת הדרשה, תוך שהוא מתבל את דבריו בסיפורים
על צדיקים ומחדיר לקהל שומעיו אמונת חכמים, פשיטות ותמימות בבורא עולם. ואהבה גדולה
לתורה וללומדיה.
כל אימת שהרב היה מזכיר שם צדיק בדרשתו
היה קם ממקומו לכבוד אותו צדיק, וכל הקהל היה קם אחריו וכך החדיר את העניין של כבוד
החכמים לקהל הרחב.
הרב יוסף כהן
שליט"א שלמד אף הוא בכולל של הרב חירארי מספר:
לפני שנים היה הדבר,
הגעתי לביתו של הרב כדי לקחתו במכוניתי לשמש סנדק לבן של גיסי. לאחר הברית הרב פנה
אלי ושאל:
"יש לי בקשה
אליך אתה מסכים למלא אותה?"
– עניתי –מה שהרב מבקש אני אעשה בשמחה…
– "אם כן – אמר הרב – אני מבקש שתברך אותי.
– "אני – הזדעקתי- אני אברך את הרב??? מה פתאום?! אני אברך שלומד בכולל של הרב…
אך הרב לא הרפה ממני ואמר: "אתה אמרת שאתה מסכים למלא בקשתי, אז
אתה צריך לברך אותי…"
בבושה גדולה הנחתי את ידי מעל ראשו של הרב וברכתי את הרב בברכת כהנים: יברך ה' וישמרך וכו'
כאשר סיימתי הרב חייך והיה מאוד
שבע רצון.
הסיפור הזה מלמדנו על הענווה והפשטות שבאישיות הגדולה של הרב וכיצד
הוא התייחס לכל אברך הלומד בכולל.
ר' לוי יצחק לוי מיבנאל מספר:
כשהייתי בן שש שנים, אבי היה לוקח אותי להתפלל בשבת בבית הכנסת של
הצדיק הגדול הרב שמעון חירארי זצ"ל.
בליל שבת אחת, הגענו לתפילה בבית הכנסת, הרב חיבב אותי מאוד מאוד ובין
התפילה לדרשה הוא רמז לי לבוא ולשבת לידו. הרב לקח ספר שהיה מונח לידו והתחיל
לשאול אותי:
– "איזה אות זאת?"
– עניתי: א.
– יפה מאוד – אמר הרב – קח סוכריה…" ואיזה אות זאת?
– צ- עניתי.
– "יפה מאוד, קח סוכריה שנייה"- אמר הרב.
הרב בחן אותי על חמש אותיות נתן לי חמש סוכריות. ולבסוף עודד אותי
מאוד ואמר: "אתה יודע חמישה חומשי תורה.. והוסיף לי עוד סוכריה אחת גדולה.
בסיומה של התפילה, הרב פנה אלי והכריז: "מהיום אתה השמש שלי, אתה
תלווה אותי לביתי…"
כל האנשים חייכו והתפעלו מגדלותו של הצדיק שיודע להוריד את עצמו לילד
בן שש שנים לעודדו ולחזקו.
אך אני לקחתי את התפקיד הזה ברצינות, אחזתי בידו של הרב וביקשתי
מהאנשים שיפלסו דרך לרב כדי שנגיע במהרה לביתו של הרב הנמצא בסמוך.
באמצע הדרך, עצרתי פניתי לרב ושאלתי בתמימות של ילד:
" הרב אני יכול לשאול אותך שאלה…?"
הרב חייך ואמר: "בוודאי שאתה יכול… אתה יכול לשאול מה שאתה
רוצה ?"
ואני בשיא התמימות שואל את הרב :
"הרב יש לך רוח הקודש?…"
הרב חייך ואמר : "שנזכה
…שנזכה…"
לפתע הרב כופף את קומתו אלי הרכין את ראשו ואמר לי:
"תברך אותי!!! תברך אותי!!! שאזכה לרוח הקודש"
כל המלווים נעצו בי מבטיהם, אך אני לא התבלבלתי, הנחתי ידי על ראשו של
הרב והתפללתי בקול רם:
"יהי רצון!!! לפני הקדוש
ברוך הוא שיהיה לך רוח הקודש…"
הרב וכל המלווים אותו ענו אמן. חלק מהאנשים אף צחקו, אך הרב היסה אותם
ואמר להם:" אל תצחקו!!!
המשכנו בדרכנו עד שהגענו לפתח ביתו של הרב. כאשר נפרדנו הרב אמר לי:
"אתה ילד טוב… יש לך נשמה טובה…"
זו הייתה דרכו של הצדיק ענווה גדולה ומצד שני לעודד לחזק את כולם גם
ילד קטן בגיל שש שנים.
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל.
אביו: ר׳ אברהם.
אמו: בחריה.
אשתו: מזאינה.
מוריו: ר' חיים חורי ור' יוסף סוסו הכהן,
ר' סעיד חדאד.
זכות דהע"ה
זכותו תגן עלינו .