חי בשנים: ה'ת"ע-ה'תקל"ג, נפטר בגיל: 62 • מקום מנוחתו: אניפולי, אוקראינה
הצדיק הקדוש רבי דב בער המכונה בפי כל 'המגיד ממעזריטש' היה תלמידו הגדול של הבעל שם טוב הקדוש וממשיכו בהנהגת תנועת החסידות.
צעירותו
נולד בשנת ה'ת"ע (1710) בעיירה לוקאטש שליד העיר רוֹבְנוֹ באוקראינה, לאביו רבי אברהם ששימש כמלמד בעירו. כבר בימי ילדותו נראו אצלו כשרונות נעלים ואביו שלחו ללמוד תורה בישיבה הגדולה של רבי יעקב יהושע פַלְק בעל ה'פני יהושע' בעיר לבוב, שם התעלה מעלה מעלה בתורה הקדושה.
לאחר שנישא בעיר טורשין, שימש כמלמד בכפר הסמוך לה, בכפר זה הרחיב את ידיעותיו בתורה ואף החל לעסוק בקבלה. לאחר מכן שימש כמגיד בטורשין ואחר כך בקוריץ וברובנו. הוא הצטיין מאוד בדיבור ובכשרון השכנוע, מה שהפך אותו למגיד מוצלח.
התקרבותו לבעל שם טוב
גם לפני התקרבותו של רבי דוב בער לחסידות, היה חריף ובקיא גדול בכל הש"ס והפוסקים ובחכמת הקבלה, ובתחילה אף התנגד לחסידות ולא חפץ היה להגיע אל הבעל שם טוב שהתפרסם באותה התקופה בצדקותו הגדולה. אך משום שסבל ברגליו והיה נצרך ללכת עם קביים, הפצירה בו אשתו שילך לקבל את ברכתו של הבעל שם טוב משום שהוא נודע כמחולל ניסים.
כאשר נסע אל הבעל שם טוב סבר שישמע ממנו דברי תורה, אולם הבעל שם טוב סיפר לו מעשיות שונות שהיו נראות בעיניו כדברי חולין פשוטים. כך היה במשך כמה ימים, עד שהמגיד החליט שאין לו מה לקבל שם, והתכונן לחזור לביתו.
בחצות לילה, בטרם יצא לדרכו, שלח אליו הבעל שם טוב שליח והזמינו אליו שוב. כשהגיע, החל הבעל שם טוב לשוחח עמו בלימוד בדברי קבלה עד שהתמלא הבית כולו באור גדול ואש היתה מלהטת סביב וכל המלאכים ששמותיהם הוזכרו במאמר הקבלה שלמדו התגלו לעיניהם.
בסיום הלימוד אמר הבעש"ט למגיד שאכן הוא יודע ללמוד, אך לימודו הוא ללא נשמה. כששמע זאת המגיד, שלח מיד את משמשו לביתו ונשאר לדבוק בבעש"ט הקדוש ולקבל נשמה בלימודו.
פעם התבטא עליו הבעל שם טוב הקדוש ואמר: "יודע אני כי ה'דוב' הזה אין לו רגליים (בגלל הבעיה שהייתה לו ברגליו), אבל יש לו ידיים רחבות, לקרב בהן את הלבבות, ומסוגל הוא לאחד תחת הנהגתו את כל אלה הנאמנים לחסידות".
הנהגתו
אחר פטירת הבעל שם טוב הוכתר המגיד לממלא מקומו, הוא התיישב בעיירה מעזריטש, שהפכה למרכז תנועת החסידות. המגיד שלח את תלמידיו מחוץ לעיירה לפרסם את דרך החסידות, ואז החלו להיבנות חצרות החסידות באירופה.
המגיד היה נוהג לומר: "דע מה למעלה ממך" – דע שכל הנעשה למעלה בעולמות העליונים, הכול הוא ממך – על ידי עבודת האדם.
'הבעל התניא' אמר בשם רבו המגיד ממעזריטש, ששמע מרבו הבעל שם טוב הקדוש, שכדאי לחיות שבעים או שמונים שנה בזה העולם, כדי לעשות טובה ליהודי פעם אחת כל ימי חייו.
לרבי זושא מאניפולי אמר פעם המגיד: את עשרת העיקרים של עבודת הבורא לא אלמדך, אבל רשאי אתה ללמוד אותם מתינוק וגנב.
שלשה דברים תלמד מפי התינוק: א. הוא שמח, ואינו זקוק לשום סיבה כדי לשמוח, ב. אינו יושב בטל אפילו רגע אחד, ג. מה שחסר לו יודע הוא לבקש בתוקף.
ושבעה דברים ילמדך הגנב: א. עושה מלאכתו בלילות, ב. אם לא השיג בלילה אחד – הריהו משתדל להשיג בלילה הבא, ג. הוא וחבריו אוהבים זה את זה, ד. הוא מוסר נפשו אפילו על דבר מועט, ה.מה שגנב אינו נחשב בעיניו כלום, והוא מוכרו בפרוטה, ו. סופג מכות וייסורים ואינו נפגע, ז. אומנותו יפה בעיניו ולא יחליפנה באחרת.
למגיד ממעזריטש היו 120 תלמידים קדושים וטהורים – צדיקים עצומים, פי שניים מהבעל שם טוב הקדוש, וזו הסיבה גם שההתנגדות לחסידות הלכה וגברה בתקופתו, כי תלמידיו היו מגיעים למחוזות רבים ומפיצים שם את החסידות.
פטירתו
זמן מועט לפני פטירתו התיישב בעיר אניפולי, בה נפטר בי"ט בכסלו ה'תקל"ג (1772).
זכותו הגדולה תגן על כל עם ישראל, אמן.