מרן הרב עובדיה יוסף זי"ע גדול פוסקי ההלכה בדור האחרון. החדיר את יישום ההלכה לפי השולחן ערוך ומנהגי ספרד. חיזק וביצר את עולמם הרוחני של בני דורנו, זקף את קומתם הרוחנית של יוצאי עדות המזרח. חידש את הפסיקה הספרדית ובכך החזיר עטרה ליושנה.
היה מנהיגה הרוחני ונשיא מועצת חכמי התורה של מפלגת ש"ס מאז הקמתה. נחשב בעיני כולם כגדול הרבנים הספרדים בדורו וכונה בפי כולם "מרן" ו"פוסק הדור".
חי בשנים: התרפ"א – התשע"ד (23 בספטמבר 1920 – 7 באוקטובר 2013)
נפטר בגיל: 93 • מקום מנוחתו: ירושלים, ישראל
הרב עובדיה יוסף נולד בבגדאד, בנם הבכור של יעקב (בן עובדיה) וגורג'יה.
הוריו היו בני דודים.
נ
קרא 'עובדיה' על שמו של הרב עבדאללה סומך ועל שם סבו.
ו'יוסף' על שמו של הרב יוסף חיים (ה"בן איש חי"). מאוחר יותר הפך את שמו הפרטי השני לשם משפחתו.
ילדותו והסמכתו לרבנות בגיל צעיר
כשהיה בן ארבע, עלתה משפחתו לארץ ישראל, והתיישבה בשכונת "בית ישראל" בירושלים, שם התפרנסה מחנות המכולת של אביו (בעיראק עבד אביו כצורף).
מצבה הכלכלי של המשפחה היה דחוק, והבן עובדיה נאלץ להתחיל לעבוד בגיל צעיר. למד בתלמוד תורה "בני ציון" שבשכונת הבוכרים. מנעוריו התבלט בכישרונו ובחשקו הגדול לתורה.
את יצירתו הספרותית הראשונה כתב בגיל תשע, הערות בשולי הספר "ראשית חכמה".
הרב עובדיה יוסף כילד, עומד ליד אביו מצד שמאל (תמונות: ויקפדיה)
בשנת תרצ"ג , בהיותו בן שתים עשרה, עבר ללמוד בישיבת 'פורת יוסף' שבעיר העתיקה, לאחר שאביו שוכנע בחשיבות הדבר על ידי הרב צדקה חוצין.
באותה שנה כתב את ספרו הראשון ("מחברת העתקת חידות") יחד עם שניים מחבריו. בישיבת פורת יוסף המשיך להשקיע את כל זמנו בלימוד תורה ובכתיבה תורנית.
ראש הישיבה, מרן הגאון הגדול הרב עזרא עטייה, זכר צדיק לברכה ששימש עבורו כאב רוחני.
בשנת ת"ש , בהיותו בן עשרים, הוסמך לרבנות ודיינות על ידי, הראשי לישראל הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל.
בין השנים 1945–1947 שימש כדיין בבית הדין של העדה הספרדית בירושלים.
בתקופה זו כבר התבססה תפיסתו ההלכתית, והוא נהג להשיב לשאלות שהופנו אליו מחוגי הרבנות והדיינות הספרדית בארץ ובפזורה, וכן מאשכנזים ירושלמים.
בשנת תש"ד, נשא לאישה את מרגלית, בתו של הרב אברהם הלוי פטאל, מעולי חלב.
הרב עובדיה עם אשתו מרגלית ושנים מילדיו (תמונות: ויקפדיה)
סגן הרב הראשי במצרים
בשנת 1947 עבר למצרים, לבקשתו של הראשון לציון הרב מאיר חי עוזיאל, זצ"ל.
שם היה סגנו של הרב הראשי הרב נחום אפנדי ואב בית דין. במצרים מצא מחויבות דתית חלשה, לא רק בקרב המוני העם, אלא גם בקרב המנהיגות ואף בקרב הרבנים המקומיים.
הרב עובדיה חיזק את מערכת הכשרות, מערך המקוואות, עמד בראש ישיבת 'אהבה ואחווה' והפיץ את אור התורה וההלכה בכל ארץ מצרים.
עם תלמידיו במצרים על רקע הפירמידות (תמונות: ויקפדיה)
שובו לארץ ישראל
מששב לישראל ממצרים, שימש כדיין בביה"ד האזורי בפתח תקווה בהרכבו של הרב ראובן כץ והרב ישעיהו משורר והוא כבן שנה 30 בלבד.
בשנים תשי"ח – תשכ"ה כיהן כדיין בביה"ד האזורי בירושלים, ובשנת תשכ"ה היה לחבר בית הדין הרבני הגדול.
הרב עובדיה יוסף בצעירותו (תמונות: ויקפדיה)
'מרן' נואם ב'כנס תורה שבעל פה' בגיל 40, שנת תשכ"א (תמונות: ויקפדיה)
טיפוח המנהיגות הרוחנית הספרדית
בשנת תשי"ד ייסד את "אור התורה", ישיבה לאברכים ספרדים מצטיינים. ישיבה זו, אומנם לא האריכה ימים, אך הייתה הסנונית הראשונה של ישיבות אותן הקים במהלך השנים שלאחר מכן במטרה לטפח בני תורה ספרדים שיהוו את שדרת המנהיגות התורנית של דור העתיד.
הרב הראשי לישראל
בשנת ה'תשכ"ט נבחר לכהן כרב ראשי בתל אביב-יפו.
בכהונתו כרבה של תל אביב, כמו גם בכהונתו כדיין בפתח תקווה ובירושלים, השתדל ליישם את פסיקותיו ההלכתיות כפי שהורה ופסק השולחן הערוך.
בז' בחשוון ה'תשל"ג נבחר לרב הראשי לישראל ולראשון לציון בתמיכתו ובעידודו של הפוסק הגדול הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל.
כרב ראשי לישראל פסק כי יהודי אתיופיה הם יהודים לכל דבר, פסיקה היסטורית שהובילה להחלת חוק השבות על יהודי אתיופיה.
כמו כן התיר את כל עגונות נעדרי צה"ל במלחמת יום הכיפורים.
עשרות פעילים של 'ברסלב למען ש"ס' כפי רצון כ"ק מוהרא"ש זי"ע
מנהיגה הרוחני של תנועת ש"ס
הרב עובדיה יוסף הבין שכדי להקים ולבצר
את העולם התורה יש להקים כוח פוליטי שישמש
כאמצעי להקים רשת תלמודי תורה, בתי מדרש מקוואות בכל הארץ. לשם כך הוקמה ביוזמתו
בשנת תשמ"ד את מועצת חכמי התורה אשר עמד בראשה ובעצה אחת יחד עם גדול הדור
ראש הישיבה הרב שך זצ"ל הוחלט על הקמת תנועת ש"ס שתחזיר את העטרה ליושנה
ותחזק את חיי התורה בארץ ובפרט בקרב יוצאי עדות המזרח.
החל עם הקמתה, זכתה ש"ס למעמד של שחקן
מפתח בפוליטיקה הישראלית, והשפיעה רבות בצמתי הכרעה רבים, בין השאר בתקופות של גיבוש
קואליציה לאחר קיומן של בחירות. בשל כך, הגיע הרב עובדיה יוסף, כמנהיגה של ש"ס,
ל"מוקד של כוח פוליטי ששום אישיות חוץ-פוליטית במדינת ישראל לא זכתה לו מעולם".
שיעור התורה הגדול בתבל
הרב יוסף החשיב מאוד את הפעילות לזיכוי הרבים. ובפרט
את הדרשות להמונים ללמדת תורה והלכה למעשה. הדרשנית נדבך חשוב ב"זיכוי הרבים", במשך שנים רבות העביר בקביעות שיעור בבית הכנסת "היזדים"
בשכונת הבוכרים שבירושלים ולאחר מכן בבית הכנסת מתחת לביתו. שיעורים אלה שודרו בלוויין,
לכל קצווי עולם והפכו לשיעורי התורה הגדולים בתבל.
מוהרא"ש והרב עובדיה בדרשה במוצ"ש
אחרית ימיו
בחול המועד סוכות ה'תשע"ד, בעקבות
החמרה במצבו הבריאותי אושפז הרב יוסף בבית החולים הדסה עין כרם ומשפחתו הוסיפה לו את
השם "חיים" כסגולה לאריכות ימים.
תפילות רבות ועצרות התעוררות בכל רחבי העולם
נעשו לרפואתו . אך ביום ג' בחשוון ה'תשע"ד,
נצחו אראלים את המצוקים ומרן השיב את
נשמתו הטהורה לבורא עולם בגיל צ"ג
(צדיק גדול).
ההלוויה הגדולה ביותר בדורות האחרונים
ההלוויה הגדולה
הלוויתו של מרן נערכה באותו יום והשתתפו בה בערך מיליון איש מכל שדרות הציבור בישראל. חילוניים דתיים חרדיים אשכנזים ספרדים חסידים ליטאים, כ"ק מוהרא"ש הצדיק מיבנאל אמר בזמנו שלא היה דבר כזה מחורבן הבית שמליון יהודים עלו לירושלים תוך כמה שעות ורואים את הגדולה של מרן בכל העולם. מרן נטמן בבית הקברות בסנהדריה בהלוויה הגדולה ביותר שזכה לה איש בדורות האחרונים. זכותו תגן עלינו.
כ"ק מוהרא"ש זי"ע בדרכו להלוויה
ספריו הקדושים
• בשנת תשי"ב פרסם את ספרו על הלכות הפסח 'חזון עובדיה', ספר שזכה לתגובות חיוביות מאוד, וזכה להסכמות, בין השאר, משני הרבנים הראשיים, הרב עוזיאל והרב הרצוג, וכן מראש הישיבה מרן הרב עטייה.
• בשנים תשי"ד ותשט"ז הוציא לאור את שני הכרכים הראשונים של יצירתו המרכזית – 'יביע אומר'
יצירה זו זיכתה אותו בשנת תש"ל בפרס ישראל לספרות תורנית.
• בשנים תשל"ז–תשנ"ד הוציא שישה כרכים של 'יחווה דעת', המבוססים על שיעורי הלכה שנתן במסגרת "פינת הלכה" ב'קול ישראל', מראשית כהונתו כרבה של תל אביב ועד סוף כהונתו כרב הראשי לישראל.
ספר זה נחשב לספר הלכה פופולרי, מאחר שהתשובות נכתבו בקיצור וללא פלפולים, זאת בניגוד לשקלא וטריא הלמדני המאפיין את סדרת הספרים הקודמת 'יביע אומר'.
•
חזון עובדיה – על הלכות המועדים (פסח וההגדה, סוכות, יו"ט, ארבע תעניות, חנוכה, פורים, ימים נוראים), פרוזבול, תרומות ומעשרות, אבלות (ג' כרכים), שבת (ו' כרכים).
• שו"ת חזון עובדיה – תשובות בעניין ליל הסדר (2 כרכים)
•
קונטרס
יביע אומר – העוסק במסכת הוריות (הודפס גם בסוף ספר יחוה דעת חלק ו').
•
שו"ת
יביע אומר – ספר השו"ת המרכזי
(עשרה כרכים).
• שו"ת יחוה דעת – שאלות ותשובות שנשאל הרב 'ישראל ' (ששה כרכים).
•
'שו"ת חזון עובדיה' – תשובות בעניין ליל הסדר.
• קול סיני – ספר ליקוטי הלכות שפורסם בירחון 'קול סיני.
•
לוית חן – על הלכות שבת על סדר שו"ע, שעיקרו השגות על ספר משנה ברורה.
•
טהרת הבית – שלושה כרכים על הלכות נידה ומקואות.
•
מאור ישראל – שני כרכי פירושים על הש"ס, כולל ביאורים וחידושים על סדר מועד ומסכת ברכות.
•
מאור ישראל –
טבעת המלך – על משנה תורה להרמב"ם.
•
הליכות עולם – הערות והשגות על ספר ההלכה "בן איש חי".
•
'ענף עץ אבות' – על פרקי אבות.
חיבורים
נוספים
•
כף החיים – הרב יוסף השלים את כתיבת הספר (חלק יורה
דעה מסימן קיז עד סימן קיט) על פי בקשת הרב משה סופר בנו של המחבר הרב יעקב חיים סופר.
•
משא עובדיה – ספר שנערך ויצא לאור על ידי מוסד הרב
קוק. הספר מכיל את דרשותיו של הרב שנאמרו במשך
ארבעים וחמש שנה, בכנסים שהיו במוסד הרב קוק.
• פיתוחי חותם – ספר מפתחות על פי סדר השו"ע
לכל ספרי הרב עובדיה יוסף שנתחבר על ידי בית המדרש הספרדי בניו יורק, כעת יצאו שני
ספרים, אחד הלכות שבת ואחד הלכות איסור והיתר.
• מעין אומר – סדרת ספרים ובהם תשובות קצרות
לשאלות בעל פה. נכתבו על ידי מזכירו האישי במשך 22 שנה, הרב יהודה נקי, 13 כרכים.
•
משנת יוסף – תמצית שיעוריו של הרב כפי שנאמרו על
ידו מדי מוצ"ש בבית הכנסת היזדים בשנים תש”ס – תשס”ד, 5 כרכים.
תלמידיו בניו הרבנים: יצחק יוסף, אברהם יוסף, דוד יוסף, משה יוסף
