|
|
||||||||
|
היה מחשובי חסידי ברסלב של הדור הקודם, ומקימה של חסידות ברסלב מחדש בארץ ישראל לאחר השואה. התפרסם כראש לחסידי ברסלב לאחר פגישתו עם מוהרא"ש בשנת תשכ"ו תאריך פטירתו: כ"ב בתמוז ה'תשמ"ט • נפטר בגיל: 92 • מקום מנוחתו: הר הזיתים, ירושלים
|
||||||||
|
|
||||||||
| הרב החסיד רבי לוי יצחק בנדר היה מחשובי חסידי ברסלב בדור האחרון ומקים עולה של חסידות ברסלב בארץ ישראל לאחר השואה, הוא הוכר כראש עדת חסידי ברסלב בירושלים עד לפטירתו.
צעירותו הרב בנדר נולד בכ"ג בסיוון התרנ"ז (1897) בעיר גרודז'יסק שבפולין לאביו רבי אברהם נח ולאמו מרת שרה רחל שהיו מחסידי גרודז'יסק. כבר משחר ילדותו העיד בו האדמו"ר רבי ישראל מגרודז'יסק כי הוא בעל תפילה מיוחד במינו, ועוד מקטנות היה מבקש תורה ויראה כאשר קודם גיל בר מצווה היה נוהג לקום באמצע הלילה כדי לעסוק בתורה. בהגיעו לגיל 15 נכנס ללמוד בישיבה שבעיירה מאקוב בפולין, שם התמיד בלימודו והתעלה מעלה מעלה ביראת שמיים. בקיץ תרע"ד הצטרף לישיבת מאקוב הנער יצחק קראקובסקי מלודז' שהתקרב לחסידות ברסלב בחורף של אותה שנה ולימים נודע כ"רבי יצחק'ל אוטבוצ'קר". הוא סחף איתו עשרות מתלמידי הישיבה לתורתה של חסידות ברסלב, ביניהם היו רבי לוי יצחק בנדר, רבי ישראל כהן ורבי משה טשנסטכוב'ר. רבי לוי יצחק היה בחור צעיר (17-18) בהתקרבותו לרבינו נחמן מברסלב זי"ע ומאז הייתה עבורו חסידות ברסלב לדרך חיים ופעל רבות להפיצה. הוא החל בימים ההם להשכים לאמירת תיקון חצות באמצע הלילה ולערוך התבודדות לפחות שעה ביום. כן נהג להתפלל תפילת שחרית עם הנץ החמה והעיד על עצמו שכך נהג בדקדקנות יום־יום למעלה משבעים שנה, מאז שהתקרב לברסלב.
בצילו של הרבי בעקבות מלחמת העולם הראשונה שפרצה באותה תקופה, עברה אירופה טלטלה עזה, וכך גם עולם הישיבות. בזמן זה חצה רבי לוי יצחק את הגבול מפולין לרוסיה והגיע בפעם הראשונה לאומן כשנפשו נקשרת לעד בקשר אמיץ וחזק עם הנחל נובע מקור חכמה רבינו נחמן מברסלב זי"ע. עם הזמן נקשר לגדולי משפיעי ברסלב שבאותו דור ובפרט אל רבי אברהם בן רבי נחמן מטולטשין שהגיע לאומן מארץ ישראל והוצרך להישאר שם עקב המלחמה שפרצה. במשך 3 שנים שאב רבי לוי יצחק מידיעותיו של רבי אברהם ב"ר נחמן בתורתו של רבינו הקדוש ומשיחותיו על דרכה של חסידות ברסלב, אך בראש השנה ה'תרע"ח נחלש רבי אברהם ובכ"ט בכסליו של אותה השנה הוא נפטר. רבי לוי יצחק נישא לבתו של רבי אהרן קיבלטשער – חסיד ברסלב שהיה עובד ה' מופלא מאוד. לאחר נישואיו עבר להתגורר בעיירה קיבליטש כשכל העת הוא ממשיך להתעלות במעלות הקדושה והטהרה בדרכה המיוחדת של חסידות ברסלב. בתקופה זו החל לשמש כחזן בתפילת מוסף בקיבוץ ראש השנה שהתקיים באומן. נידון למוות תקופה מסוימת לאחר נישואיו הרגיש הרב בנדר כיסופים גדולים להיות קרוב אל ציונו של רבינו הקדוש באומן ועבר להתגורר בסמוך אליו. באומן הוא נחשף לחבורה של עובדי השם מחסידי ברסלב ששהו תמיד בציון הקדוש ומהם למד וקיבל עוד ועוד על דרך העבודה של "ברסלבר חסיד". כאשר הגיע רבי שמואל הורביץ בשנת ה'תרפ"ט לאומן, היה רבי לוי יצחק בנדר מעלה על הכתב את כל הנאמר מפיו בנוגע לרבינו הקדוש ותלמידיו, כתבים אלו פורסמו בספר בשם "אבניה ברזל". בשנת ה'תרצ"ו נאסר יחד עם חברו רבי אליהו חיים רוזין בידי השירות החשאי הסובייטי הנ.ק.ו.ד. בשל פעילות להפצת היהדות ובחשד להברחת כספים לתוך ברית המועצות לצורך פעילות הפצת אור רבינו באזור. השניים עברו חקירות מפרכות ומתישות על ידי הקומוניסטים ולבסוף נגזר דינם להוצאה להורג, אלא שבחסדי שמים הם ניצלו ברגע האחרון ושוחררו ממאסר הודות לחנינה מיוחדת שקיבלו ממושל אוקראינה דאז, שהיה נשוי לבת של אחד מחסידי ברסלב.
כעבור תקופה קצרה התחרטו האוקראינים על שחרורו והוציאו צו מעצר חדש נגדו, אך כל נסיונותיהם ללוכדו בשנית עלו בתוהו לאחר שנמלט ומצא מסתור באזור מוסקבה. לאחר מספר שנים כאשר הגיעו ימי החושך הנוראיים לעם היהודי והתחוללה מלחמת העולם השנייה נאלץ רבי לוי יצחק לגלות ממקום למקום יחד עם משפחתו, בזמן זה עברו תלאות ויסורים קשים מאוד. בניסיון להתרחק מאזורי הכיבוש, עבר לאוזבקיסטן והתגורר שם בערים בוכרה וטשקנט. לאחר המלחמה שהה במחנות העקורים בגרמניה ושם שימש כדיין ומורה הוראה לפליטים שהתקבצו שם ואף עזר בשיקום הניצולים. הקמת החסידות מחדש בארץ ישראל בשנת ה'תש"ט עלה רבי לוי יצחק לארץ הקודש. הייתה זו תקופה בה חסידות ברסלב בארץ ישראל הייתה קטנה ומוזנחת ביותר ומי שהיה חסיד של רבינו נחמן מברסלב הפך ללעג ולקלס בעיני הבריות. אך למרות הכל אזר רבי לוי יצחק את מותניו והחל בנטיעת רוח חדשה ובשיקומה של החסידות. בקיץ ה'תשכ"ו נפגש לראשונה עם מוהרא"ש זי"ע שהיה אז אברך צעיר והגיע לבית הכנסת של חסידי ברסלב בירושלים לאחר נסיעתו הראשונה מארה"ב לאומן. באותם ימים התרשם מוהרא"ש מאוד מדמותו של רבי לוי יצחק בנדר והסיק כי הוא חסיד ברסלב אמיתי "מאנשי הבעל תפילה" ואור רבינו הקדוש נמצא אצלו, כפי שמתואר בהרחבה בספר 'רגעי מוהרא"ש'.
תקופה זו בה שהה מוהרא"ש בצילו של הרב בנדר ושמע ממנו שיחות ארוכות מאוד על דרכה הברורה של חסידות ברסלב, ובמהלכה נחשף גם לגילויי ביזיון מצד כמה חסידים שהתייחסו אל דמותו הגדולה של רבי לוי יצחק, הספיקה למוהרא"ש בכדי להבין כי מוכרחים לפרסם בקרב חסידי ברסלב שרבי לוי יצחק בנדר הוא האיש הראוי להנהיג את החסידות. וכך סיפר מוהרא"ש על אותם ימים: "נסכם בדעתי שתכף ומיד כשאחזור לארצות הברית, אשתדל לעשות התעוררות גדולה בין אנשי שלומנו באי שיעורי, וכן אצל שאר אנשי שלומנו שהתכתבו עימי, שיתקשרו אל הרב החסיד ר' לוי יצחק ז"ל, כי לדעתי, הוא עכשיו הראש בית, כי ראיתי אצלו התמימות והפשיטות ואיך שאינו חת ומתיירא משום בריה. ההכרח לפרסם את האדם הזה, ולא יהיה בין אנשי שלומנו הבחינה של (שופטים יז) 'בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה'. ויען שתהילה לאל, את כל השיחות ששמעתי מר' לוי יצחק ז"ל, רשמתי אצלי, כי זכרתי את הכל, וכשהתחלתי להדפיס כמה ספרים שזיכני הקדוש ברוך הוא, כגון: ספר 'ארך אפיים', וספר 'מקור השמחה', סידרתי את השיחות בסדר הזה: קודם מרבנו ז"ל, ואחר כך ממוהרנ"ת ז"ל, ואחר כך מר' נחמן טולטשינער ז"ל, ואחר כך מבנו ר' אברהם ז"ל, ואחר כך מר' לוי יצחק ז"ל, להורות שכך הסדר בין אנשי שלומנו" (רגעי מוהרא"ש). מאז החלו להתקרב אל רבי לוי יצחק בחורים ואברכים רבים והוא החל למסור שיעור קבוע בספרי רבינו הקדוש מדי יום חמישי בצהריים, שיעור שהמשיך להתקיים עד סמוך לפטירתו. הוא גם הקים ישיבה בבני ברק ותלמודי תורה של ברסלב, ובאותה תקופה נודע כמעביר המסורת הוותיקה של חסידות ברסלב מלפני מלחמת העולם השנייה והיה מקובל על הרוב המכריע של חסידי ברסלב בארץ ישראל ובעולם.
שיחותיו הרבות נאספו בחמישה כרכים הנקראים "דיבורי אמונה", ושיחותיו המוקלטות עוד מופצות והמה כבאר מים חיים. שמו יצא כאדם שקול מאוד ומתון בהליכותיו והנהגותיו, בנושאי דת ובכלל. מחשבתו הייתה נתונה תמיד ליום המיתה, מתוך צורך תמידי להתכונן רוחנית ומוסרית לעולם הבא כמקובל אצל חסידי ברסלב. פטירתו הוא נפטר בירושלים בכ"ב בתמוז ה'תשמ"ט (1989) במעמד של מאות מחסידי ברסלב בשאגת "שמע ישראל". נקבר בחצות לילה בחלקת חסידי ברסלב בבית העלמין בהר הזיתים. בן 92 היה בפטירתו. זכותו הגדולה תגן על כל עם ישראל, אמן. |
