בעיר נהריה התקיימה הילולת גאון עוזנו מוהרנ"ת ז"ל בבית המדרש "היכל הקודש" ע"י הרב החסיד ד"ר יצחק רוזנברג הי"ו תלמיד ״היכל הקודש״ ואשר שימש כרופאו האישי של כ״ק מוהרא״ש זי״ע, להילולא קדישא הגיעו אנ"ש מהעיר נהריה ומכל האזור, הר"ר יצחק רוזנברג נשא דברים בגדולת ההשארה הנפלאה שהשאיר לנו בעל ההילולא, ושעלינו לקחת על עצמנו להגות בספריו מידי יום חוק ולא יעבור.
בסיום ההילולא ניגנו התלמידים את הניגון המעורר שחיבר רבי נתן ז"ל: אונזער גרויסקייט און אונזער שיינקייט וועט מען זעהן אז משיח וועט קומען. (גודלתנו ותפארתנו יגלה משיח צדקנו).
מאחרי משפט זה של מוהרנ"ת ז"ל מסתתר סיפור נורא: רבי ישראל היה מחותנו של מוהרנ"ת; בתו נישאה לרבי נחמן בן מוהרנ"ת. החתונה התקיימה בליפוביץ בשנת תר"ד. במכתבו מאותה עת, כותב מוהרנ"ת: "עתה הייתי בליפוויץ והגבלתי זמן נישואי בני נחמן שיחיה, בראש חודש ניסן, ובאתי לביתי על שבת פרשת זכור והייתי רוצה להכין עצמי על החתונה". על מה שארע לפני אותה חתונה, מסופר בקרב חסידי ברסלב:
כשהגיע מוהרנ"ת בעגלה לליפוביץ, יחד עם בנו החתן ועוד מחסידי ברסלב, חכתה להם 'קבלת פנים' שונה לגמרי מהנהוג בקהילות ישראל; חוץ מבני משפחת הכלה שאצו לקבל את פניהם בשורה ובזמרה, המתינו המתנגדים למוהרנ"ת עם מקלות ואבנים בידיהם, וכשאך התקרבה העגלה, התנפלו עליה והחלו מכים את יושביה ומשליכים עליהם אבנים כבדות.
המחותן רבי ישראל, שנבעת ממראה עיניו, רץ להזעיק את שוטרי העיר, וכשהגיעו, שככה המהומה. אך אז הבחין רבי נחמן מטלטשין כי מוהרנ"ת איננו; הוא הבין כי פנה אל היער הסמוך, ויצא לחפש את עקבותיו. לאחר חיפושים, גילה את מוהרנ"ת יושב בתוך היער, עיניו למרומים, וכה הוא טוען לפני ה' יתברך: "ריבונו של עולם! למי יש קבלת פנים כמו שלי? הלא אפילו שואב מים פשוט אין לו קבלת פנים כזאת! וכל זה הרי רק מפני שאני מדבר מהרבי הקדוש ומגלה ומפרסם גדולתו ותפארתו בעולם" – – – ואז שמע רבי נחמן מטולטשין כיצד הוא פותח בשירה בניגון הדביקות שזימרו אצל רבינו על המזמור 'אשת חיל': "אונזער גרויסקייט און אונזער שיינקייט, וועט מען זעהן ווען משיח וועט קומען" (= את גדולתנו ואת תפארתנו יראו כשיבוא משיח). לאחר מכן חזר מוהרנ"ת לעגלה והם נסעו לחתונה