|
||||||||||
|
||||||||||
האירועים מאז אושפז מנהיגם של חסידי ברסלב בפתאומיות בבית החולים בברוקלין, ועד להלווייתו קורעת הלב שנערכה 12 יום לאחר מכן ביבנאל עיר ברסלב. מסמך מרגש ח' בשבט תשע"ו, 18/01/2016 | 13:21 | נחמן מעהל |
||||||||||
|
||||||||||
מרן מוהרא"ש הצדיק מיבנאל זיע"א (צילום: משה בן שושן, עיבוד: ברסלב סיטי) | ||||||||||
יום חמישי, ב' בשבט תשע"ה מנהג מוהרא"ש היה למסור מדי יום חמישי בלילה שיעור בשפת האידיש בבית מדרשו בבורו פארק שבברוקלין. השיעור היה נקרא "שיעור ליל שישי" ומשך אליו במהלך השנים מאות חסידים שזכו והתקרבו דרך כך אל חסידות ברסלב. ביום חמישי זה בוטל השיעור הקבוע עקב חולשה קשה שתקפה את מוהרא"ש. את החולשה תלו אז בדלקת ריאות חריפה, היה זה קודם שידעו על המחלה הקשה שמקוננת בגופו הטהור של הצדיק. באותו ערב שוחח מוהרא"ש בטלפון עם תלמידו ר' מאיר דוד פארקש, מעסקני חסידי ברסלב בניו יורק, ואמר לו כי הוא חולה מאוד ושיסכית היטב לדבריו. ע"פ עדותו, מוהרא"ש הזכיר כי במוצאי שבת יש פיוט ששרים על 'אליהו הנביא' ובו אומרים עליו 'אִישׁ דּוֹרוֹת שְׁנֵים עָשָׂר רָאוּ עֵינָיו', ומוהרא"ש העיד כי כך היה גם אצלו: "אני ראיתי הרבה דורות, באו אליי הרבה אנשים במהלך השנים לקבל לימודים, ואחרי זמן הם הלכו, כל אחד ואחד הלך למקום שהוא רצה, אחד בחר להיות מפורסם, השני משפיע, השלישי יהודי פשוט, וכן הלאה. אך בהמשך הפיוט נאמר : ' אִישׁ סָחוּ אַחֲרָיו ה' הוּא הָאֱלֹקִים' – הכוונה שבזכות אליהו הנביא היו האנשים מדברים תמיד מה' יתברך, וכך היה גם אצל כל מי שבא אליי, אני דיברתי תמיד מגילוי מציאותו יתברך והשפעתי זאת על כל מי שהיה בסביבתי, וכך ברוך ה' למרות שכל אחד הלך אח"כ להיכן שהלך, כולם הלכו עם הדיבורים הללו, וזה העיקר". יום שישי, ג' בשבט תשע"ה – ערב שבת בא בערב שבת קודש פרשת בא, מסר מוהרא"ש בפעם האחרונה את שיחת "החיזוק היומי" שנמסרה מדי יום במשך כחודשיים והועברה לשומעים דרך מערכת טלפונית ודרך אתר 'ברסלב סיטי'. בשיחה זו ביקש מוהרא"ש מתלמידיו להתחזק תמיד, והביא את עצמו כדוגמה, שלמרות מה שעובר במצבו הרפואי הקשה, אף על פי כן הוא מתחזק ומחזק אחרים. מוהרא"ש הוסיף: "לכן תעשה גם אתה מה שאתה יכול כדי להתחזק ולהיות רק בשמחה, כי יש לנו במה לשמוח שאנחנו יהודים המאמינים בקדוש-ברוך-הוא ומקיימים את המצוות שלו. ואם אתה מרגיש שאתה הכי גרוע, סימן שיש לך עדיין אמונה, ותאמין שאתה יכול לתקן את הכל, אדרבה – כפי הירידות והנפילות והצרות והייסורים שעוברים עליך, אם תחזיק מעמד, הקב"ה ידביק לך את המחשבה והנשמה שלך לאין סוף ברוך הוא". את תפילות השבת ערך מוהרא"ש בביתו עקב חולשתו הגדולה. ובליל שבת קודש אמר לתלמידו ר' יצחק ראזנברג (הרופא שליווה את מוהרא"ש בשנותיו האחרונות), שהוא יודע שעכשיו הגיע הזמן שיקבל את מחלת הסרטן. כשהתלמיד ענה "חס ושלום, מה פתאום?!", אמר מוהרא"ש: "אדם צריך להיות מוכן כל הזמן ליום שכולו ארוך וברוך השם כל ימיי התכוננתי היטב ליום הזה", ומוהרא"ש הוסיף שרק דאגה אחת יש לו עכשיו – שבגלל החולשה הגדולה עדיין לא סיים את התרגום של פרשת השבוע, ותיכף ומיד נטל החומש כדי לסיים את התרגום, כך ע"פ עדותו של הרופא. יום רביעי, ח' בשבט תשע"ה בשעות הצהריים המוקדמות אושפז מוהרא"ש בבית החולים Presbyterian Hospital במנהטן ניו-יורק, בעקבות הגילוי של מחלת הלוקמיה בדמו הקדוש. דורשי רשומות מצאו כי הליקו"מ (הליקוטי מוהר"ן – ספרו של רבינו נחמן מברסלב זי"ע) זה אותם אותיות של 'לוקמיה', והצביעו על כך שזה באמת מה שיש למוהרא"ש בדם, ליקוטי מוהר"ן! בדרכו לבית החולים, כשירד ממדרגות ביתו בבורו פארק בפעם האחרונה בחייו, אמר בשמחה ובבכי את הזוהר הקדוש של "חדי רבי שמעון" בפרשת האזינו המדבר מהסתלקותו של התנא רבי שמעון בר יוחאי. במעמד זה נכחה גם בתו של מוהרא"ש, הרבנית שטערן, ומוהרא"ש שאל אותה האם היא מבינה את הזוהר שאומר, וענתה שלא, והוסיף מוהרא"ש לשאול האם היא מבינה את פירוש המילה "האזינו"? וענתה שכן, ואז אמר לה מוהרא"ש: "נו, תגידי יחד איתי תיבת האזינו…". זו כאמור הייתה הפעם האחרונה שהיה מוהרא"ש בבניין המתיבתא בחיי חיותו. נותרה לה שכונת בורו פארק, ביתו של מוהרא"ש עם רבבות ספריו, הקירות הספוגים בתורה ויראת שמים ודיבורי אמונה – יתומים! בבית החולים אמר מוהרא"ש שמאז גיל 15 לא זז שם הוי"ה ויום המיתה מלפני עיניו. גם אמר, שאינו מפחד מהיום הזה, רק "אדרבה, כל ימיי הייתי מוכן להחזיר נשמתי ליוצרי וברוך השם הכנתי את עצמי טוב טוב לכך".
יום חמישי, ט' בשבט תשע"ה בליל שישי מוהרא"ש לא ויתר על שיעורו הקבוע, ובתוך בית החולים דיבר בערך שעתיים דיבורי התעוררות והתחזקות בנוכחות חתנו הרה"ח ר' משה אסטרייכער ובנו ר' אליהו, איש ההצלה ר' שמחה לעווי, המזכיר ר' נחמן סלמנוביץ וד"ר ר' יצחק ראזנברג. לדברי הדוקטור, מוהרא"ש דיבר בשיחה זו הרבה מגדולת הרבי מליובאוויטש זי"ע ועל כך שיש חסידי חב"ד שנוהגים לא להשתמש במטריה גם כשיש גשם חזק מאוד, והטעם שלהם הוא שאיש יהודי הוא כמו שר צבא, ושר כל כך חשוב צריך ללכת תמיד בקומה זקופה ולא להתייחס לרוחות שחולפים על ידו. באותה השיחה הזכיר מוהרא"ש כי זה פלא שהצדיקים הקדושים הרבי מקלויזנבורג זי"ע והרבי מליובאוויטש זי"ע נתבקשו שניהם לישיבה של מעלה באותה שנה ובאותו חודש [תמוז תשנ"ד]. לאחר מכן אמר החתן ר' משה אסטרייכר למוהרא"ש: "ברוך ה' זכינו שגם פה בבית החולים היה לנו שיעור ליל שישי", ומוהרא"ש נהנה מכך . ר' יצחק ראזנברג מספר כי ביום זה מוהרא"ש התבטא שהוא מכין את עצמו בעזרת השם לקבלת שבת בעולם העליון, והתלמידים שנכחו שם התחילו לטעון עם מוהרא"ש שהעולם זקוק לו ושיישאר פה בזה העולם. " ראינו שזה היה רצון הצדיק, שאנחנו מצידנו נעשה כל מה שביכולתנו כדי שהצדיק יישאר פה", כך לדבריו. באותו יום התנהלה שיחה באחד החדרים המרוחקים מחדרו של מוהרא"ש, שם שוחחו כמה חסידים עם חתנו של מוהרא"ש הרה"ח ר' ברוך שטערן שדיבר מגדולתו של חמיו ושילב זאת עם חכמת הקבלה. כשחזרו לאחר מכן לחדרו של מוהרא"ש, פנה מוהרא"ש אל חתנו ושוחח איתו כמה דברים בענייני קבלה, ואח"כ פנה אל ד"ר יצחק ראזנברג שנכח קודם לכן בשיחה שהתנהלה בחדר המרוחק, והתעניין אצלו מה נשמע בחוץ? ראזנברג מספר כי "עניתי שהמזג אוויר בחוץ הוא טוב, אבל מוהרא"ש שאל עוד הפעם 'מה נשמע בחוץ?', השבתי שכל העולם מתפללים לרפואת מוהרא"ש ומצפים לישועות, ושוב שאל מוהרא"ש: 'יצחק, מה נשמע בחוץ?', אז נבהלתי והבנתי שהצדיק מכוון את שאלתו למשהו אחר… ופתאום בא לי במחשבה שאולי הצדיק ראה ברוח קודשו מה שדיברתי עם חתנו ר' ברוך, אז אמרתי למוהרא"ש שברוך ה' יש לצדיק חתן חשוב שיודע לכוון ייחודים ויודע לחזק בני אדם, ותיכף ומיד כשאמרתי זאת, ענה מוהרא"ש: 'לזה התכוונתי'. ואז מוהרא"ש פנה אל חתנו ואמר לו שבוודאי ייחודים זה דבר גבוה וגדול מאוד 'אבל העיקר הוא לחזק בני אדם'. וזה היה לפלא גדול איך שמוהרא"ש ראה כל זאת ברוח קודשו". יום שישי, י' בשבט תשע"ה – ערב שבת בשלח מספר ר' יצחק ראזנברג: "בערב שבת פרשת בשלח, ערב שבת האחרונה בחייו הקדושים, מוהרא"ש היה ממש בכלות הנפש, החום והנשימה שלו היה מאוד קשה, ותיכף ומיד כשהגעתי לבית החולים ראיתי שהמצב של מוהרא"ש מאוד חמור, ומוהרא"ש הכין אותי ואמר לי ש'עכשיו הוא ממש כלות הנפש ואל תפחד מיציאת נשמה'. רצתי מהר להביא רופא וברוך ה' המצב השתפר קצת. אחר כך מוהרא"ש לא דיבר הרבה עם אנשים, רק הירבה בהתבודדות ולימודים ובעיקר בלימוד משניות". קודם לכן מוהרא"ש התקשר ביישוב הדעת נפלא אל תלמידו הוותיק הרה"ח ר' שלמה מייער מלייקווד, כדי לוודא שיהיה בקשר עם אחיו העסקן ר' יעקב מייער על מנת שלאחר פטירתו תוטס גופתו הקדושה אל ארץ ישראל ללא עיכובים. אחד מבני המשפחה מסביר כי " כנראה שמוהרא"ש כבר הרגיש שייקח כמה ימים עד שיגיע לקבורה, כמו שאכן היה, שנפטר אור ליום שישי בשבוע שלאחר מכן ולא היה אפשרי להטיסו אל ארץ ישראל לפני שבת". באותה שיחה אמר מוהרא"ש לתלמידו ר' שלמה מייער, שהוא מרגיש שהולך כבר לקבל את השבת בשמיים. יום ראשון, י"ב בשבט תשע"ה לפנות בוקר הגיעה לארץ ישראל הידיעה מבית החולים בארה"ב כי "במהלך השבת הגיעו בכירי הרופאים למסקנה סופית שמצבו של מוהרא"ש הוא קריטי ורק נס יוכל לשנות את המצב הנורא". הידיעה הועברה בין חסידי ברסלב, בתוספת הודעה שבני משפחתו של הצדיק נקראו להיפרד ממנו בבית החולים. התפילות והזעקות בכל העולם הפכו לבכי מר ותחינה לביטול הגזירה הנוראה. ביום זה, כתב מוהרא"ש לתלמידיו מכתב מצמרר שניכר כי נכתב במאמץ רב: "לכלל אנשי שלומינו, תראו להחזיק עצמכם ביחד ותמשיכו ללכת בדרך שהשארתי לכם. כל שנה תסעו בראש השנה לאומן. אני רוצה להיקבר בחלקת קברי שכריתי לי לפני ארבעים שנה, ואף שאני יודע שיקרה לי כמו אצל יעקב (אבינו) שברגע האחרון יבוא עשיו הרשע וימנע ממני את קברי, אני מבקש אתכם שתעשו את רצוני בכל מחיר ליישר את האדמה, ואף אחד שלא יהיה קבור אצלי, רק אשתי. תזכרו מה שאני מלמד כל ימי חיי – אסור להאמין לאף אחד. תשמרו על עצמכם והחזיקו עצמכם ביחד. אביכם אליעזר שלמה שיק".
יום שני, י"ג בשבט תשע"ה דרכם של הסובבים את מוהרא"ש הייתה להתעקש עם הצדיק שהעולם זקוק לו ושלא יניח אותם לבדם. עד שביום שני האחרון לחייו, ע"פ עדותו של ד"ר ראזנברג, מוהרא"ש אמר לנוכחים על ידו: "שמחה ויצחק מתעקשים, אם כן אני הולך הביתה בבריאות בלי שום חולי" (הכוונה לאנשי הרפואה ר' שמחה לעווי ור' יצחק ראזנברג), והם התחילו להכין את העניינים כדי שמוהרא"ש יוכל באמת לעזוב את בית החולים, אלא שאחד הנוכחים אמר פתאום משהו שהרופא אמר שמוהרא"ש מאוד חולה וזה יכול להיות מסוכן מאוד, אז אמר מוהרא"ש: "אם הרופא אומר ככה אז אני צריך להישאר פה בבית החולים". עוד מספר דוקטור ראזנברג: "אמרתי למוהרא"ש בבית החולים שמוהרא"ש יש לו נשמה הכי גבוהה ואי אפשר לעולם בלי מוהרא"ש. ענה מוהרא"ש בתמיהה: 'נשמה הכי גבוהה? תאמין לי שמששת ימי בראשית הקדוש-ברוך-הוא חיפש והכין את הנשמה שלי, והיא נשמה הכי קטנה, וזה אני. ומשום שיש לי נשמה כזו, אני מלא רחמים ואני מבין את כל בר ישראל'. הוספתי והתחננתי למוהרא"ש שאי אפשר לעולם בלי מוהרא"ש, והשיב לי: 'מה הבעיה? אתה רופא ואתה תתן לעולם כדורים', ועניתי על כך שהרי אם הצדיק נמצא איתנו בעולם אז מי שדבוק בו יכול לחיות גם בלי כדורים, ומוהרא"ש שחק ולא ענה כלום". ביום זה כתב מוהרא"ש מכתב צוואה לתלמידיו, בו הודה להם על התפילות בעבורו והבהיר כי לא מינה תחתיו ממלא מקום. עיקר רצוני שיהיה רק אהבה בין אנשי שלומינו, כי הרבה צרות באו ויצאו ממחלוקת ומריבות", כתב מוהרא"ש, והוסיף: "השארתי אחריי ירושה גדולה והם שו"ת 'אשר בנחל' שמסתכם כבר עד השנה הזו בלמעלה משבעים אלף מכתבים, ולכן אני מבקש את כל אנשי שלומינו תעזרו לי שיצא כל חלקי שו"ת 'אשר בנחל' לאור עולם, כל אחד שיקח על עצמו כמה כרכים להדפיס את זה, וזה הירושה היחידית שהשארתי ממני. מוהרא"ש המשיך במכתבו: "בעניין לדאוג לרופאים הכי מומחים בעולם, בזה מטפלות הבנות שלי, ולכן אני מבקש, שאף אחד לא יתערב ולא יתן להם עצות וכו'. ומכם אני מבקש שתמשיכו להתפלל עלי כל זמן שאני חי, וגם אחר כך מי שיוכל ללמוד עלי פרק משניות או יגיד קדיש זה יהיה לטובת נשמתי. החזיקו את עצמכם ביחד ואף פעם לא להתערב בשום מחלוקת שרק יש בעולם. אני מבקש בכל לשון של בקשה שאף אחד שלא יבוא עם עצות להרופאים וכו', אני לא צריך שילבישו עלי מכונות הנשמה בשום פנים ואופן ואני נגד זה, אני רוצה שהנשמה שלי תצא בדרך טבעית של הקדוש ברוך הוא".
יום שלישי, י"ד בשבט בשעות הערב התקשר מוהרא"ש שוב פעם אל תלמידו הרה"ח ר' שלמה מייער מלייקווד, כדי לוודא שטיפל במה שביקש ממנו בערב השבת האחרונה, שידאג שגופתו הקדושה תוטס לאחר פטירתו אל ארץ ישראל באופן המהיר ביותר (ע"פ עדות בנו ר' אהרן מייער). יום רביעי, ט"ו בשבט סיפר הרה"ח רבי יצחק לעזער, תלמידו המובהק של מוהרא"ש, שזה היה היום האחרון שזכה לראות את מוהרא"ש בחיים חיותו. מוהרא"ש אכל אז פירות לכבוד ט"ו בשבט והיה בשמחה רבה, ופנה לתלמידו הרב לעזער וביקש: "הבא לי ספר", והגיש לו איזה ספר שהיה בקרבת מקום, אך מוהרא"ש אמר: "ספר תוך הנחל אני רוצה!", ומיד מיהר הרב לעזער לביתו שבשכונת בורו פארק להביא את חוברת 'תוך הנחל' שהכין על דברי מוהרא"ש בפרשת יתרו, ושמח מוהרא"ש מאוד. יום חמישי, ט"ז בשבט תשע"ה בשעות הצהריים קרא מוהרא"ש למזכירו ר' נחמן סלמנוביץ והכתיב בפניו שלושה מכתבי צוואה אחרונים לתלמידיו. האחד מיועד אל תלמידי הישיבות ביבנאל ובארה"ב: "הנה אני מבקש ממכם אם אתם רוצים לעשות בשבילי, שכל אחד מכם יתפוס מסכתא, איזה שהוא רוצה, ועל זה בעצמו לחזור מאה פעמים ואחד, תעלו אותי למעלה שאין לתאר ואין לשער כלל. ולכן זו בקשתי ממכם, שתחזרו על מסכתא אחת מאה פעמים ואחד, ולהזכיר את שמי, ובזה תעלו אותי אל מעלה מעלה מעלה. וכן אני מבקש אתכם שלא תתחברו עם שום בחור מדרדר. תבואו בכל פעם אל קברי להתפלל שמה ולהתבודד שמה, וללמוד תורה שמה, ואהיה לכם אסיר תודה, ובוודאי אשמע את כל מה שתבקשו ואני אשתדל לעשות את רצוניכם. רק תקבלו על עצמכם מידות טובות ותהיו רגילים לבוא על קברי ואני ימלא משאלות לבכם לטובה". מכתב נוסף יועד אל כלל תלמידי 'היכל הקודש' חסידי ברסלב ברחבי העולם, ובו כותב מוהרא"ש: "רציתי מאוד מאוד שלכל אחד מאנשי שלומינו היקרים הקשורים עימי, שיבנו בית הכנסת 'היכל הקודש' בעירו ובשכונתו דייקא, ותשמרו מאוד מאוד ממחלוקת, שלא יהיה שום מריבה אצליכם – הולך לי בהחיים שכל התלמידים שלי שישרה ביניהם אהבה אחווה וריעות. ותהיו רגילים לבוא לקברי מידי פעם בפעם, ובוודאי אהיה לכם אסיר תודה. טוב מאוד שתהיו רגילים לבוא אל קברי ולבקש כל מה שאתם צריכים, ואני מבטיח לכם להיות לכם מליץ יושר בשמים". את המכתב האחרון כתב מוהרא"ש לנשות חסידי ברסלב: "שלום רב אל נשות אנשי שלומינו היקרות. הנה אני יוצא מזה העולם, ולכן אני מבקש אתכם שתמשיכו ללכת במידת הצניעות, ותסתכלו אל איזה מקום צריכים להגיע לבסוף, ולכן תתחילו לקבל על עצמכן מידת הצניעות, ובזה תגרמו נחת רוח להקדוש ברוך הוא, וכן לי. הקדוש ברוך הוא ששמר אותי כל ימי חיי מכל מיני רשעים וכו' וכו', הוא ימשיך לשמור עליי, ואני מאוד מבקש את כולכן שתהיו רגילות לבוא אל קברי אשר כריתי לי ביבנאל, ואהיה לכם אסיר תודה, ומה שרק תבקשו ממנו יתברך אצל קברי אזי התפילות יענו מן השמים, ולכן תהיו רגילות לבוא אל קברי ולקבל על עצמכם מידת הצניעות". מספר ר' נפתלי גאנץ, חתנו של ר' משה אסטרייכער, שבתפילת ערבית האחרונה בחיי מוהרא"ש, ביום חמישי בלילה, מוהרא"ש לא אמר את הפסוקים 'ברוך ה' לעולם אמן ואמן' שנוהגים לומר בחוץ לארץ אחרי ברכת 'השכיבנו', אלא הסביר שנשמתו כבר נמצאת בארץ ישראל ולכן לא אומר זאת. והורה לנכדיו שכן יאמרו את הכל כנהוג, רק הוא בעצמו לא אמר. יום שישי, י"ז בשבט תשע"ה – ערב שבת יתרו ביום זה, בשעה 01:09 אחר חצות לילה (ליל שישי), עלתה נשמתו הטהורה של מוהרא"ש הקדוש השמיימה, וחסידי ברסלב נותרו מזועזעים, אבלים ומיותמים. בשעות שקדמו לפטירתו כינס מוהרא"ש את בני משפחתו סביב מיטתו וביקש שישירו ניגוני התעוררות ודבקות, ביניהם הניגון "אשת חיל" המפורסם בחסידות ברסלב. הניגונים נמשכו מספר שעות, עד שמוהרא"ש סימן בידו לכולם לצאת מחדרו ונשמתו הסתלקה בקדושה ובטהרה. בני משפחתו של מוהרא"ש מספרים שכשעה לפני הפטירה החל מוהרא"ש להגביה כל הזמן את עשר אצבעותיו הקדושות כלפי מעלה, והם חשבו שמוהרא"ש צריך משהו ושאלו אותו, אך מוהרא"ש לא השיב להם כלום. על כך מספר ד"ר יצחק ראזנברג כי מוהרא"ש אמר לו שרבי אלכסנדר זיסקינד מהוראדנא, בעל ספר המוסר 'יסוד ושורש העבודה', הגביה את האצבע שלו קודם פטירתו ואמר ש"דילג את העולם הזה", הוסיף מוהרא"ש ואמר: "כשאני ילך מהעולם אני יגביה את כל העשר אצבעות שלי, לרמוז שדילגתי את העולם הזה ולא נהניתי כלום מזה העולם הגשמי, רק סבלתי צרות יגון ואנחה, אבל ברוך השם בכל רגע חיזקתי את עצמי ולא סר הקדוש ברוך הוא ושם הוי"ה מעיניי". גופו הטהור של מוהרא"ש הועבר בשעות הלילה המאוחרות אל היכל בית מדרשו 'מתיבתא היכל הקודש' בשכונת בורו פארק שבברוקלין, הגוף הקדוש שב אל המקום שמשם יצא אורה זה רבות בשנים, אל בית המדרש המיוחד שהאיר את העולם כולו בדיבורי אמונה והתחזקות, ועתה מוהרא"ש הפשיט את גופו הגשמי ומיטת קודשו מובלת אל ההיכל פנימה. יללה אדירה בקעה מפיהם של התלמידים המסורים שהמתינו במקום כאשר הובלה המיטה פנימה לתוככי בית המדרש, שם הונחה במהלך הלילה כהתלמידים מנצלים את הזמן לשיחה אחרונה עם רבם.
בשעות הבוקר נערכה הטהרה לגופו הטהור של מוהרא"ש במקווה שבבניין המתיבתא. את הטהרה ערכו אנשי ה'חברה קדישא' המקומיים יחד עם תלמידו של מוהרא"ש ר' מאיר דוד פארקש. הוא מספר כי "לאחר שטבלנו את הגוף הקדוש והטהור של מוהרא"ש במקווה, הוצאנו את מוהרא"ש החוצה והלבשנו בתכריכים. אחרי שסיימנו לשים את התכריכים והכל היה מסודר, אני עמדתי על יד ראשו של מוהרא"ש ופתאום ראיתי את הפנים הקדושות שלו אדומות כמו של אדם חי! חשבתי שרק אני רואה את זה ולא האמנתי למה שראיתי, אבל אז נתן לי ר' שמחה לעווי (איש הצלה מתלמידי מוהרא"ש) מכה על היד ואמר לי: 'אתה רואה?', ויותר לא הוספנו לדבר מהתדהמה שאחזה בנו. זה היה מחזה נורא ולא פשוט בכלל לראות אדם שנפטר מן העולם והפנים שלו עם חיות ממש, עד כדי שיכולתי בדימיוני לראותו יושב לומר דרשה עם דיבורי התחזקות כמו שעשה כל חייו. ממש כך, מוהרא"ש היה נראה חי ממש, ואנשי החברה קדישא שרגילים לעסוק עם מתים היו גם הם בתדהמה גדולה. מעניין לצייין שכך היה גם עם רבינו הקדוש ר' נחמן מברסלב זי"ע והדברים מובאים בספר 'פעולת הצדיק'". בערב שבת קודש נערכה הלוויה מבית מדרשו של מוהרא"ש בבורו פארק לעבר בית הלוויות 'שומרי החומות' הסמוך, שם הונח גופו הקדוש במשך כל השבת כשכל העת שוהים לצידו תלמידים נאמנים. במוצאי שבת הוטס הארון לארץ ישראל. יום ראשון, כ' בשבט תשע"ה יום ההלוויה של מוהרא"ש ביבנאל עיר ברסלב. כ-30,000 איש השתתפו בשעות הלילה בהלוויתו הכואבת של מוהרא"ש, שנערכה ללא הספדים על פי בקשתו. האמבולנס עם הארון הגיע היישר משדה התעופה אל בית העלמין ביבנאל, שם נטמן מוהרא"ש הקדוש תחת דוחק כבד מאוד שנוצר מאלפי התלמידים הכאובים.
ר' מאיר דוד פארקש מספר: "כשהתחילו להוריד את הגוף הטהור לתוך האדמה, הצפיפות מסביב הייתה כל כך גדולה עד כדי כך שלא היה מישהו שהיה מסוגל פיזית להחזיק את הראש של מוהרא"ש עם חצי גופו העליון, עמדתי שם בתוך הקבר והייתי בפחד גדול וצעקתי שייזהרו כי הייתי בטוח שהנה ראשו הקדוש של מוהרא"ש הולך להיות מוטל בביזיון על כותלי הקבר. אבל פתאום בצורה שעד עכשיו אני לא מבין, והאנשים שהיו איתי שם גם לא מבינים, בשניה אחת כל גופו של מוהרא"ש היה כבר בתוך הקבר בצורה פלאית ושום דבר לא נפגע חלילה. גם זה היה ממש כמו שמתואר ב'פעולת הצדיק' על קבורת רבינו נחמן מברסלב זי"ע". |