לידתו:
אורו של רבי משה בצלאל זרח בבית אביו הרה"ק השפת אמת זי"ע, בחודש אדר תרכ"ח. כשנולד הציעה אמו כי יקרא שמו על שם זקנה, אחיו של בעל ה'חידושי הרי"ם', אבל אביו אמר שהוא מעדיף לקרוא את שמו על שם המלאכים, על שם מקימי המשכן, בפרשת השבוע פרשת ויקהל, משה רבנו, ובצלאל בן אורי בן חור.
כבר מצעירותו ניכרה שקידתו העצומה בתורה הקדושה כשאת תורתו הוא קונה אצל מלמדים מובחרים ואצל אביו הקדוש, יחד עם אחיו הרה"ק ה'אמרי אמת', עלו והתעלו במעלות התורה והיראה, עד שאביו הקדוש כינהו בתואר 'צדיק תמים'.
נישואיו:
כשהגיע לפרקו נישא לבת דודו רבי שמעון חיים אלתר שהיה אחי אביו, החתונה נערכה בחודש שבט תרמ"ד, לאחר נישואיו התגורר אצל אביו הקדוש בעיירה גור, והיה שקוע ב' אמות של תורה ויראת שמים, הבלי העולם הזה לא עניינו אותו כחוט השערה וכך היה עוד יומו האחרון בעלמא הדין.
התמדתו התורה הקדושה:
סדר יומו החל בשעה שתיים לפנות בוקר אז היה משכים ללימודו, ועוסק בתורה כמעט בכל שעות היממה בניגון נפלא ומעורר. בערוב ימיו התבטא כי למד את הספר 'מסילת ישרים' למעלה מאלף פעמים.
לאחר הסתלקות אביו הקדוש, קיבל על עצמו כמנהיג את אחיו הגדול האמרי אמת, והיה עומד לפניו באימה וביראה כחסיד מן המניין, חסידי גור היה נוטלים ממנו עצה ותושייה, בצוואת אחיו הקדוש הורה ש"אחי רבי משה בצלאל ינהיג את קהל החסידים, והוא ימשיך את לבכם לאביכם שבשמים".
היה קדוש ופרוש לגמרי מחיזו דהאי עלמא, ולכך פעם נראתה אליו דמותו שהשתקפה ממראה, פנה לסובביו ושאל אותם מיהו היהודי המאיר הזה…
היה גאון אדיר בכל מכמני התורה הקדושה והעיד עליו נכדו ואחיינו הרה"ק בעל ה'פני מנחם' מגור, כי בצעירותו היה עמו בקעמפ בימי הקיץ וראה כיצד הוא לומד מידי יום כעשים דפי גמרא עם פרש"י מידי יום מלבד השיעור עיון שהיה לומד עם בניו ונכדיו מידי יום והיה נמשך כשעה וחצי, ושאר הלימודים הקבועים.
מסופר כי בשעת לימודו היה כל כך שקוע בעסק התורה עד שלא היה שומע ולא מרגיש מאומה ממשה שהתרחש סביבו, וגם כשעשו רעש לא היה מתעורר משקיעותו הנפלאה.
למרות שהיה נערץ ומקודש בקרב החסידים מעולם לא ביקש טובה מאיש, והיה צנוע ומכונס בתוך עצמו, ולא החזיק טיבותיה לנפשיה.
שימש בכעל תוקע בחצר הקודש גור, ומספרים החסידים שמי שהיה שומע כיצד בירך את הברכות לפני התקיעה, כבר היה מתעורר מיד לתשובה שלימה, כיון שהיה זועק את הברכות מכוונה ובדבקות עצומה.
פעילותו בזמן מלחמת העולם השנייה:
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ופלישתם של הנאצים לפולין, הם הקימו את גטו וורשא המפורסם, לשם העבירו את כל יהודי העיר וורשא והסביבה, בניהם גם הרה"ק רבי משה בצלאל, עם זאת לא הרפה הצדיק מדרכו והמשיך לעסוק בעבודת השם ולימוד התורה הקדושה כאשר היה באומנה אתו, היהודים הרבים ששהו בגטו היה עולים למעונו על מנת לשאוב חיזוק ועידוד בתקופה חשוכה זו, והוא חזקם ונחמם ועשה ככל יכולתו על מנת להקל מצערם, למרות שגם הוא עצמו סבל חרפת רעב, חולי ומכאוב.
בתשעה באב תש"ב החלו הגירושים שפירושם מוות בתאי הגזים, כאשר חוסל גטו וורשא הועברו אלפי יהודים ורבי משה בצלאל ביניהם לעבוד כפועלים בבית החרושת הגרמני לנעלים 'שולץ', ר' אברהם הנדל המנהל היהודי של בית החרושת הכיר בגדלותו של רבי משה בצלאל, והושיבו בפינה נסתרת במפעל שם עסק בתורה הקדושה ללא הפוגה, כאשר עברה ביקורת של הנאצים היה לוקח פטיש ומסמרים בידו, ועשה עצמו כמתקן נעלים, וכאשר הסתיימה הביקורת חזר ללימודו.
כך התגלגל המצב עד שהחלו הנאצים לחסל בשיטתיות את היהודים במפעל, כשמידי יום היה פוחת והולך מספר היהודים המשרתים במפעל, בתאריך ח' אלול נשלח לטרבלינקה, שם נרצח על קידוש ה' בשבת קודש כ"ג אלול תש"ב. השם יקום דמו. טרם מותו אמר לסובבים אותו כי לפעמים גם המוות הוא מצווה, אם הולכים בשמחה לעשות את רצון הבורא יתברך ויתעלה.
צאצאיו:
בניו: רבי יצחק מאיר הי"ד, חתן האמרי אמת נהרג על פניו, רבי אברהם מרדכי חותן ה"פני מנחם", רבי דוד הי"ד, רבי יואל הי"ד, והילד יהודה אריה לייב שנפטר בצעירותו. חתניו: רבי אברהם ישכר בנימין אליהו אלתר, רבי מרדכי וואלף שיף, רבי אליהו הכהן לוין, רבי לייבל קמינר. הי"ד.
