אמר רבנו ז"ל ( ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן כ'), אשר בשביל זה אנחנו צועקים בעת אמירת ההגדה, כדי להוליד את המוחין ולצאת מהגלות.
שזה "ונצעק אל הוי"ה אלוקי אבותינו וישמע הוי"ה את קולינו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו": כי דיקא על ידי שצועקים קולות אל הקדוש ברוך הוא, על ידי זה הוא מוליד לנו את המוחין; כי ככל שאדם עובד עליו עמל ולחץ, עליו לצעוק הרבה אליו יתברך בתפילה והתבודדות, ולא להתייאש משום דבר שבעולם, כי אין עוד דבר כל כך חשוב כמו תפילה.
וכמאמרם ז"ל (תנחומא וירא א'): אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל, הוו זהירין בתפילה, שאים מידה אחרת יפה הימנה, והיא גדולה מכל הקורבנות וכו', ואפילו אין אדם כדאי לענות בתפילתו ולעשות חסד עמו, כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים, אני עושה חסד עמו.
וככל שאדם צועק בקולי קולות אליו יתברך, ומבקש ומתחנן ממנו יתברך, שיזכה לצאת מקטנות המוחין שנפל אליה, מפגם הברית, כך זוכה להמשיך על עצמו מוחין קדושים, ולהכלל באין סוף ברוך הוא; כי ככל שאדם צועק אל הקדוש ברוך הוא, כן ממשיך על עצמו מוחין, ולכן צועקים בעת אמירת ההגדה.
וכן אמר רבנו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן רא), שבפסח צועקים בתפילה, והכל כדי להוליד את המוחין, כדי שיזכו לצאת מגלות מצרים. והבן למעשה.
הגדה של פסח עם פרוש "אור זרוע".
