וקישר מוהרא"ש נ"י את ענין שלום בית לפרשת השבוע בקשר נורא ונפלא מאד, כי הנה מצינו פרשת השבוע שפותח עם פרשת שבת, וכמו שכתוב (שמות ל"ה) ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם, ששת ימים תעשה מלאכה וכו', לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, ואחר כך מצוה אותם על עבודת המשכן, ויש להבין מהו המשך וקשר כל הדברים האלו? למה יש הקדמה של "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו'" ואחר כך מצוה אותם על השבת, ועל "לא תבערו אש" בפרט, ואחר כך מצוה אותם על מלאכת המשכן?
אבל על פי דברי רביז"ל הנ"ל מובן העניין מאד, כי הנה משה רבינו שהוא הצדיק האמת מוסר נפשו כל ימיו להכניס בנשמות ישראל דעת האמת, ושיכירו כולם אמיתת מציאותו יתברך, ולדעת שהוי"ה הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, ומיד שיש להם דעת האמת הרי היראה שלהם בשלימות ואינם מתייראים ומתפחדים משום בריה רק ממנו יתברך לבד.
וזהו ויקהל משה את עדת בני ישראל, ומובא בכתבי האריז"ל שעד"ת הם אותיות דע"ת, כי משה רבינו הוא הדעת של כלל ישראל, וכל חפצו ורצונו להכניס דעת הזאת בכולם, ולכן מיד ציווה אותם על השבת, שממנה נמשך הדעת כנ"ל, כי בשבת קודש זוכים לשמחה ולחירות המוחין, ועל ידי זה הדעת בשלימות בלי כסילות.
וזהו "לא תבערו אש בכל משובותיכם ביום השבת" ואיתא בזוהר הקדוש (תיקונים תיקון מ"ח): שזה סובב והולך על אש הכעס, שצריכין ליזהר מאד לא להדליק אש הכעס בביתו ביום השבת, כי בשבת צריכין ליזהר מאד בשלום ביתו, ולהיות באהבה ובשלום עם אשתו ועם כל בני ביתו.
כי גם הכעס מפסיד ומאבד את הדעת, וכמו שכתוב (קהלת ז') כי כעס בחיק כסלים ינוח, וכל הכועס חכמתו מסתלקת ממנו (פסחים ס"ו:), שמיד שאדם בכעס כבר אי אפשר לו לזכות לדעת אמיתי, וגם ידי הכעס מפסיד ומאבד הכסף והעשירות (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ס"ח), מה שאין כן כשנזהר מכעס, וגם מכבד ומייקר את אשתו כראוי, אזי זוכה לעשירות גדול, וכמו שאמר רבא (בבא מציעא נ"ט.) אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו, נמצא שהכל מקושר לשבת קודש, כי דייקא על ידי שמחת השבת זוכין לדעת שלימה עם יראה, ואזי נזהר מאד לא להדליק אש הכעס בביתו חס ושלום, רק הוא בשלום ובאהבה עם אשתו ובני ביתו, ועל ידי זה נמשך עליו שפע גדול.
תוך הנחל פרשת פיקודי
