סעודת ליל שבת קודש פרשת חיי שרה ה'תשס"ד.
רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"א): שהעיקר הוא אמנות חכמים שעל ידי זה האדם יודע איך להתנהג, כי בלי אמונת חכמים האדם מבוהל ומבולבל ואינו יודע לתת עצות לנפשו, ומכל שכן כשאדם פוגם באמונת חכמים, על ידי זה עולים לו עשנים סרוחים במוחו ומבלבלים אותו, שזה מה שאמרו חכמינו הקדושים (עירובין כא.): "הלועג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת", והוא מידה כנגד מידה, כי הוא אינו מאמין בדבריהם, ומלעיג עליהם ודבריהם הם אך למותר אצלו, על כן נידון במותרות שעולים עשנים סרוחים במוחו ומבלבלים אותו, ולכן אמונת חכמים הוא דבר גדול מאוד, ויסוד גדול ביהדות, ולא לסור מדבריהם כי הוא זה, והוא מקיים כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קכ"ג): שהעיקר והיסוד שהכל תלוי בו לקשר עצמו להצדיק שבדור, ולקבל דבריו על כל אשר יאמר כי הוא זה, דבר קטן ודבר גדול, ובלי לנטות חס ושלום מדבריו ימין ושמאל, כי העיקר באמונת חכמים הוא להשליך מאיתו את כל החוכמות ולסלק דעתו כאילו אין לו שכל בלעדי אשר יקבל מהצדיק והרב שבדור, וכל זמן שנשאר אצלו שום שכל עצמו אינו בשלימות ואינו מקושר להצדיק כלל.
וזה "ויאמר עבד אברהם אנכי", כי הנה אליעזר היה תלמידו של אברהם אבינו אשר גייר אלפים ורבבות נשמות וגילה להם את אמיתת מציאותו יתברך, כמובא (רמב"ם פרק א' מהלכות עבודת כוכבים הלכה ג'), וחיבר הרבה ספרים באמונה פשוטה בו יתברך, ופירסמם לפני כל בני דורו, וחכמינו הקדושים אמרו (עבודה זרה יד): "דעבודת כוכבים דאברהם אבינו ד' מאה פירקי הווין", היינו מסכת עבודה זרה של אברהם אבינו היה בה ארבע מאות פרקים, כי הוא היה צריך להסביר לכל בני דורו את גודל השטות והשגעון של עבודה זרה, והנה תלמידו שעזר לו היה אליעזר, שדרשו חכמינו הקדושים (יומא כ"ח): שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים, ועיקר גדולתו הייתה שהיה בטל לגמרי אל רבו אברהם אבינו, כי באמת הוא היה יכול בעצמו להגיד ללבן ולבתואל וכו', שהוא רבי ותלמיד חכם, אלא מצד רוב אמונת חכמים שהייתה בו, ביטל את עצמו לגמרי אל רבו אברהם אבינו, וזה מה שאמר: "ויאמר עבד אברהם אנכי", ומובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ה'): שעבד הוא זה שמשליך את חכמתו לגמרי ועושה מעשה עבדות וזה שנאמר אצל משה רבינו (דברים לד'): "משה עבד הוי"ה", כי הוא היה בטל ומבוטל לגמרי אליו יתברך, וכמאמר התנא (אבות פרק א' משנה א'): "משה קיבל תורה מסיני", כי הוא קיבל את התורה מפי הקדוש ברוך הוא בעצמו, ולכן השבח של אליעזר היה שהתפאר לכולם, ואמר "עבד אברהם אנכי", כי לא נטל גדולה לעצמו, והבן למעשה.
סעודה שלישית של שבת
בפרשת השבוע כתוב "ומשמע ודומה ומשא", וכתבו המפרשים שהפירוש הוא בדרך מוסר "ומשמע" שאדם צריך להרגיל את עצמו לשמוע ביזיונות, "ודומה", ולידום ולשתוק, "ומשא" ולסבול, וכן מובא (מדרש הגדול חיי שרה): למה נקראו בשמות הללו אלא כך הם נדרשים, שאנו בהיותנו בגלות ישמעאל, ודוממין ושותקין, ועליהם אמרה תורה אוי מי יחיה משמו אל, אוי למי שיהיה במלכות ישמעאל.
ויש לומר על פי דברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ו'): כשאדם רוצה לחזור בתשובה שלימה, ההכרח שיסבול ביזיונות ושפיכת דמים חירופים וגידופים, כי הדם שבחלל בשמאלי שבלב שם מדור היצר הרע עדיין הוא בתוקף ועוז, ובשביל זה באים עליו ביזיונות ושפיכת דמים, וכדי להכניע את היצר הרע שהוא הדמים שהוא בחלל השמאלי, ההכרח לו לדום ולשתוק על ביזיונו, ולא ישיב למחרפו דבר, ועל ידי הדמימה והשתיקה, נתבטל לגמרי, ונעשה בסוד חיריק, שהוא נקודה זעירתא, נקודת היהדות, ונכלל באדם העליון, ונעשה אדם לשבת על הכיסא, היינו על ידי ששותק ודומם למחרפי ומבזי נפשו, וסובל כל מה שעובר עליו על ידי זה נכלל לגמרי באין סוף ברוך הוא, שזה "ומשמע ודומה ומשא", על ידי ששומע ביזיונו ושותק, ודומם וסובל, על ידי זה יזכה להגיע למדריגה עליונה שיהיה אדם היושב על הכסא, נכלל באין סוף ברוך הוא, ובאמת מובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קנה'): שעל ידי אמונה יש לו כוח הגודל וכוח הצומח ושום רוח רע לא יכול לעקור אותו, והכל כל ידי מידת האמונה פשוטה בו יתברך, שעל ידי זה זוכים לסבלנות, שהוא אריכות אפים, שזה "ומשא", היינו לסבול כל העובר עליו, כי בזה העולם עובר על כל אחד צרות וייסורים ומרירות ועונשים קשים ומרים והכל לראות אל מי יפנה בעת צרה, ולכן שכעובר על האדם חירופים וגידופים, מחלוקת ורדיפות מרשעים ארורים, עליו לשמוע ביזיונו ולדום ולשתוק, ועל ידי זה יזכה לסבלנות, שזה המדרגה הכי עליונה שבר ישראל צריך לזכות לזה לסבול כל הבא עליו, ועל ידי זה יזכה להמשיך על עצמו אור וזיו וחיות ודבקות עליונה, אשרי לו, והבן למעשה.
