![]() |
פרשת וארא חידושים יקרים מתוך ספר "זאת התורה" על סדר הפרשיות אשר נאמרו ברבים ללהב את נשמות ישראל לחזור אליו יתברך, ולהחדיר בהם תשוקה עצומה להכלל באין סוף ברוך הוא
* * * |
[א] וידבר אלוקים אל משה ויאמר אליו אני הוי"ה. ופירש רש"י, דיבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולומר "למה הרעות לעם הזה". ויש לומר, על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן עא) `קשה מאוד להיות מפורסם, כי מה שהוא מפורסם הוא מזיק לו מאוד, כי לפעמים צריך לסבול ייסורים בשביל רבים, כמו שכתוב (ישעיה נג) "ובחבורתו נרפא לנו", כי מאחר שהוא מפורסם, על-כן הוא בבחינת "לכן אחלק לו ברבים", על-כן צריך לסבול ייסורים בשביל רבים`. כי באמת למה מגיע למשה שידבר עמו הקדוש-ברוך-הוא קשות, הרי רש"י פירש לעיל (שמות ה) "למה הרעות לעם הזה": ואם תאמר מה אכפת לך, קובל אני על ששלחתני; הרי שלמשה רבינו הייתה טענה על ששלח אותו הקדוש-ברוך-הוא, "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך", וטענה זו טען מחמת רוב אהבת ישראל שהייתה בו. וכמאמרם ז"ל (מנחות סה.) משה אוהב ישראל היה. ועל-כן צריך להבין לכאורה למה נדבר אליו במידת הדין, שזה "וידבר אלוקים אל משה". אלא יבואר על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל, מובן היטב, כי כל מי שמפורסם, הוא צריך לסבול בשביל רבים, וזה מה שאנחנו רואים שהצדיקים תמיד צריכים לסבול בשביל נשמות ישראל, וזה פלא, כי הלא הם מוסרים נפשם עבורם, ולבסוף מקבלים עונש. עם כל זאת, זוהי מעלת גדולי ומובחרי הצדיקים, שאינם מסתכלים על עצמם, ומוכנים לסבול, ולמסור את נפשם עבור נשמות ישראל, וכמו שהיה אצל משה, שאמר בעת חטא העגל (שמות לב) "ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת", והוא היה מוכן ומזומן למסור את נפשו עבור נשמות ישראל. שזה מה שאמר רבינו ז"ל (שם) יש צדיקים שמקבלים עליהם ייסורין בשביל ישראל, והבן למעשה.
[ב] ויאמר משה לפני הוי"ה הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה. ויש לומר, על-פי מה שסיפר רבינו ז"ל (סיפורי-מעשיות, מעשה יג, מיום ג) מהבעטליר שהיה כבד פה, ענה ואמר: אתם סבורים שאני כבד פה אין אני כבד פה כלל, רק שהדיבורים של העולם שאינם שבחים להשם יתברך אין בהם שלמות, לכן הוא נראה ככבד פה, כי הוא ככבד פה מאלו הדיבורים של העולם כי אין בהם שלמות, אבל באמת אין אני כבד פה כלל, אדרבה אני מליץ ודברן נפלא מאוד, ואני יכול לדבר חידות ושירים נפלאים, עד שאין נמצא שום נברא בעולם שלא ירצה לשמוע אותי, ובאלו החידות והשירים שאני יודע, יש בהם את כל החכמות. והנה העולם העשיה הגשמי והחומרי נקרא עולם הדיבור. ורואים בחוש, שעיקר כוח האדם בעולם הזה הוא הדיבור, וכמו שאמר רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק ב`, סימן צו) הדיבור יש לו כוח גדול מאוד, ולכן צריכים מאוד מאוד להיזהר לדבר רק דיבורים קדושים, ולא לדבר דיבורים של מה בכך, שיכולים להוריד את האדם לשאול תחתית. וכן רואים, שכל הכוח בזה העולם הוא הדיבור, שבני-אדם רק מדברים, ואף שיהיו כל מיני שקרים, עם כל זה בכוח הדיבור משכנעים בני-אדם על כל מיני הבלי הבלים, עד שיכולים לנתק אותם לגמרי משורשם. ואמר רבינו ז"ל (חיי מוהר"ן, סימן תקנ) כשחוזרים את השקר שתי פעמים נעשה אמת, כל כך יש כוח לדיבור, וכן אומות העולם והסיטרא אחרא והערב רב, כל כוחם הוא רק על-ידי הדיבור, שמשתדלים לשכנע בני-אדם אל השקרים וההבלים שלהם, ולכן צריכים מאוד לשמור על הדיבור, ולדבר רק אמונה והשגחה פרטית ובזה מנצחים. אבל כל זמן שאדם נמצא בין אנשי העולם, הוא בסכנה גדולה מאוד, כי דיבור בני-אדם, שקריהם וכפירותם יכולים להטותו מדרך האמת. וזה ויאמר משה לפני הוי"ה הן אני ערל שפתים, אין לי שום דיבורים בזה העולם, רק דיבור שיש בו שבחים לפניך ואיך ישמע אלי פרעה, איך אוכל להכניס את הדיבורים שלי שהם שבחים לפניך וכן דיבורי אמונה, לאנשים שהם בבחינת פה רע, שרק מדברים רע אחד על השני, ומסיתים ומדיחים זה את זה, והבן למעשה.
[ג] ושמתי פְדֻת בין עמי ובין עמך למחר יהיה הָאֹת הזה. ומסור במסורה, דין חסר (תהילים קיא) "פדות שלח לעמו", (תהילים קל) "והרבה עמו פדות", היינו כאן כתוב פְדֻת חסר ו`, ובעוד שתי מקומות כתיב פדות מלא. ויש לומר, על-פי דברי מוהרנ"ת ז"ל (ליקוטי-הלכות, ראשית הגז, הלכה ד`, אות ד) שמפרש את דברי הנביא (עמוס ט) "הלא כבני כושיים אתם לי בית ישראל" וגו`, והיא פליאה נשגבה מאוד, וכל רואה ישתומם על זה, איך יעלה על הדעת שהשם יתברך ידמה את ישראל חס ושלום לבני כושים, הלא כבר בחר בנו מכל עם. והבטיחנו שלא יעזוב אותנו לעולם ולא יחליף אותנו באומה אחרת לעולם, ואיך יאמר הוא יתברך כדברים האלה על ישראל עם קרובו? אלא כל הגנות שמגנה את ישראל וכל הביזיונות שמבזה אותם לפעמים בדרך ביזיון, הכל לטובה גדולה, כדי ללמד עליהם זכות וחסד כדי שישובו אליו באמת. כי לפעמים כשישראל מקלקלין מעשיהם מאוד מאוד, עד שכמעט אין ניכר מעט דמעט הטוב שבהם, מעוצם ריבוי הפשעים והקלקולים רחמנא לצלן, ואם ירצה השם יתברך ללמד עליהם זכות על-ידי מעט הטוב שבהם, יתעוררו המקטרגים חס ושלום, ויצאו כנגד זה אלפים פעמים להיפך חס ושלום. אבל השם יתברך חפץ חסד הוא, ואף-על-פי-כן הוא רוצה בעמו, וחפץ להטות עליהם כלפי חסד, אז בטובו וחכמתו הנפלאים הוא בעצמו מבזה את ישראל בתכלית הביזיון, ואומר עליהם שכבר הם אצלו חס ושלום כמו כל האומות, מאחר שכבר קלקלו כל-כך. ותכף שהשם יתברך מהפך הדבר ואומר על ישראל שהם כמו האומות ממש, אזי תכף מתראית אמיתת הנקודות טובות שבהם. כי בודאי בתחילה לא היה נחשב הטוב שבהם כלל עד שכמעט לא היה נראה כלל, כי בודאי לפי קדושת ישראל בשורשם, אפילו אם פוגמין כל ימיהם אף כחוט השערה אחת חס ושלום, הוא גם כן פגם גדול ונורא מאוד, כי ישראל רחוקים לגמרי מעוון חס ושלום, ומכל מיני פגמים חס ושלום, מכל שכן כשפוגמים חס ושלום יותר מחוט השערה, מכל שכן וכל שכן כשפוגמים וחוטאים ועוברים חס ושלום עבירות ממש, בפרט כשעוברים הרבה חס ושלום רחמנא לצלן, עד שהעוונות רבו מספר, עד שמעט הטוב כמעט אינו ניכר כלל, בפרט כי גם מעט הטוב מעורב בפסולת הרבה, בודאי כשירצה להסתכל על עוצם ריבוי הפגמים שלהם לפי קדושת ישראל כמעט אפסה תקווה חס ושלום, כי כפי עוצם קדושת ישראל כפי מה שראוי להם להיות, בודאי כמעט אי אפשר לסבול הפגמים שלהם חס ושלום, ואין ניכר כלל הטוב שבהם חס ושלום. אבל השם יתברך רב חסד ואמת, וחפץ בקיום העולם, כי הוא יודע יצרנו, מהיכן האדם נלקח, והיכן הוא כבוש בזה העולם בידי הסיטרא אחרא, על-כן ברחמיו העצומים הוא בעצמו מהפך הדבר ומתחיל להשוות את ישראל לכל האומות. וזהו שאמר "הלא כבני כושיים אתם לי בני ישראל" וגו`, "הלא את ישראל העליתי ממצרים ופלשתיים מכפתור" וגו`, ותכף כשמדמה ומשווה אותם לשאר העכו"ם בודאי הכל יודו ויאמרו בפה מלא שעדיין יש חילוק רב ונפלא כרחוק מזרח ממערב בין ישראל לבין העכו"ם, כי כנגד העכו"ם נמצא תמיד בישראל כמה שערות ונקודות טובות לאלפים ורבבות. כי אפילו כשישראל חס ושלום בדיוטא התחתונה מאוד, עדיין אפילו הגרוע שבהם מלא מצוות כרימון כמאמרם ז"ל (סנהדרין לז:) על הפסוק (שיר השירים ד) "כפלח הרמון רקתך", אפילו ריקנים שבך מלאין מצוות כרימון. נמצא, שדייקא על-ידי שמדמה את ישראל לבני כושיים ולשאר העכו"ם, על-ידי-זה דייקא מלמד עליהם זכות. כי על-ידי-זה נתגלה ומאיר לעין כל הזכות והטוב שבהם, כי כנגד העכו"ם, עמך ישראל כולם צדיקים. כי כולנו מניחים טלית ותפילין בכל יום ומתענים ביום הכיפורים וכו` וכו`. נמצא שכוונת השם יתברך לטובה ושבח גדול לישראל מה שדימה אותם לבני כושיים. וזה ושמתי פְדֻת בין עמי ובין עמך, כאן חסר ו`, כי עדיין היו עם ישראל במצרים, והיה עליהם קטרוג גדול, כמאמרם ז"ל (מדרש תהילים טו, סימן ה) הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה, והיה הקטרוג גדול מאוד, ולכן אין הגאולה עדיין בשלמות, כי זו גאולה ראשונה, שיצאו עכשיו ממצרים. ולכן כתוב "ושמתי פְדֻת" חסר ו`, "בין עמי לעמך", כי הגאולה הראשונה הייתה שהוצרכו להשוות בין עמי לעמך, אז ראו שיש הפרש גדול בין הכי גרוע לבין אומות העולם, כי נתגלה הטוב שיש בכל בר ישראל יותר מאומות העולם. אבל למחר, בעת הגאולה העתידה יהיה הָאֹת הזה שתתמלא הו`. וזה (תהילים קיא) "פדות שלח לעמו", (תהילים קל) "והרבה עמו פדות", ומובא בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן א) התורה היא אות ו`, כצורת מקל ששובר מהאדם את היצר הרע, שעושה את האדם משוגע על-ידי עוונותיו, כמאמרם ז"ל (סוטה ג.) אין אדם עובר עבירה, אלא אם-כן ניכנס בו רוח שטות, ועל-ידי התורה שוברים את היצר הרע, כמאמרם ז"ל (קידושין ל.) אמר הקדוש-ברוך-הוא, בראתי יצר הרע, ובראתי תורה תבלין כנגדה. נמצא, מאחר שזכינו כבר להתורה שהיא ו`, על-ידי-זה נזכה בעת הגאולה שלמה בזכות התורה, "פדות" עם ו`, שלא יצטרכו לדמות אותנו לאומות העולם, אלא מצד עצם קיום התורה והמצוות נהיה הכי משובחים. וזה (תהילים קיא) "פדות שלח לעמו", (תהילים קל) "והרבה עמו פדות", כי פדות שישלח לעם ישראל מפני שיש להם זכויות רבות מצד התורה. ואיתא (ילקוט הראובני, בראשית) על הפסוק (בראשית ד) "וישם הוי"ה לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו", שהאות הזו היא אות ו`, כי אפילו אדם כמו קין שהרג את הנפש עשה לו הקדוש-ברוך-הוא, אות ו`, שהוא התורה שיהיה לו עם מה להתחזק שלא ישבר מכל מה שמוצא אותו ועובר עליו, שזה "לבלתי הכות אותו כל מוצאו", היינו שכל מה שעובר עליו לא יוכל לשבור אותו, כי יש אצלו אות ו`, שהיא התורה, ולכן בגאולה השלמה העתידה, נגאל רק בזכות התורה, ולא יצטרכו לדמות אותנו לאומות העולם, כי לפי מעלת בר ישראל מצד עצמו, כל ישראל ראויים לגאולה, והבן למעשה. |
![]() |
|