פרשת לֶךְ-לְךָ

חידושים יקרים מתוך ספר "זאת התורה" על סדר הפרשיות 

אשר נאמרו ברבים ללהב את נשמות ישראל לחזור אליו יתברך, ולהחדיר בהם תשוקה עצומה להכלל באין סוף ברוך הוא

* * *

[א] ויאמר הוי"ה אל אברהם לך לך וגו`. ויש לומר, על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק ב`, הקדמה), שפירש על הפסוק (יחזקאל לג) "אחד היה אברהם", שאברהם אבינו עבד את הקדוש-ברוך-הוא בבחינת אחד, ולא הסתכל על שום מונע ומעכב, כי חשב בדעתו שהוא רק יחידי בעולם, ולא הסתכל כלל על בני העולם שסרים מאחרי הקדוש-ברוך-הוא, ומונעים אותו, ולא על אביו, ועל שאר המונעים, רק כאילו הוא אחד בעולם. וזה אחד היה אברהם", אברהם אבינו עבד את הקדוש-ברוך-הוא בבחינת אחד, וזה צריך כל אחד ללכת בדרך הזו, כשרוצה לחזור בתשובה שלימה, לא להסתכל על שום בריה שבעולם, ואז יצליח את דרכו.

וזה מה שאמר הקדוש-ברוך-הוא לאברהם לך לך, היינו שתלך לעצמך, ואל תסתכל על שום בריה שבעולם, אלא תמיד תלך רק אל עצמך, היינו שתסתכל רק על עצמך ולא על שום בריה שבעולם. שזה לך לך, תלך לעצמך, והבן למעשה.

[ב] ויאמר ה` אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ויש לומר, על-פי מה שגילה רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק ב`, בהקדמה) על הפסוק (יחזקאל לג) אחד היה אברהם שאברהם עבד ה` רק על-ידי שהיה אחד שחשב בדעתו שהוא רק יחידי בעולם, ולא הסתכל כלל על בני העולם, שסרים מאחרי ה` ומונעים אותו, ולא על אבינו ושאר המונעים, רק כאילו הוא אחד בעולם.

וזהו אחד היה אברהם, וכן כל הרוצה לכנוס בעבודת השם יתברך, אי אפשר לו לכנוס כי אם על-ידי-זה שיחשוב שאין בעולם כי אם הוא לבדו יחידי בעולם, ולא הסתכל על שום אדם המונעו, כגון אביו ואמו או חותנו ואשתו ובניו וכיוצא, או המניעות שיש לו משאר בני העולם המלעיגים ומסיתים ומונעים עליהם כלל רק יהיה בבחינת אחד היה אברהם, כנ"ל.

וזה פירוש שאמר לו השם יתברך ויאמר ה` אל אברם לך לך שילך לעצמו, היינו שיסתכל רק על עצמו תמיד, ולא יתבלבל משאר המונעים, הן שהם מארצך מהסביבה שלו, והן שהם וממולדתך הקרובים ובני המשפחה. והן שהוא ומבית אביך והיכן תברח אל הארץ אשר אראך שזוהי הארץ העליונה – האמונה הקדושה, גילוי שכינה. כי אי אפשר לזכות להגיע אל שום קדושה בעולם, כי אם כשמסתכל על עצמו והולך כל הליכותיו אליו, אל עצמו, היינו לך לך – `גֵיי צוּ דִיר`.

כי האדם צריך לחשוב תמיד על עצמו, מה יהיה עמו? ולהיכן ילך? ואז דייקא כשיסתכל על עצמו, ולא יפנה אל שום מונע ומעכב, לא מארצך, ולא ממולדתך, ולא מבית אביך, אז דייקא תזכה להתעלות, ולבוא אל הארץ אשר אראך גילוי שכינה, והבן.

[ג] או יאמר. חיבור הפסוק וימת תרח בחרן ופירש רש"י, עד אברם חרון אף של מקום ותיכף-ומיד ציוה אותו לך לך מארצך וגו`, אל הארץ אשר אראך שזה סוד ארץ ישראל, על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן קנה), ארך אפיים, דהיינו להאריך אפו על כל מה שעובר עליו, שאינו ירא משום דבר, ואינו משגיח על שום ביטול ובלבול בעבודתו, רק עושה את שלו, זה תלוי באמונה. כי כשיש לו אמונה, הוא גדל וצומח בעבודת השם יתברך, ושום דבר לא יכול לבטלו ולבלבלו, כי ארך אפיים תלוי באמונה. כי כל זמן שיש עבודה זרה בעולם חרון אף בעולם (ספרי, פרשת ראה) אבל על-ידי אמונה, שהוא היפוך עבודה זרה, נתבטל החרון אף, וזוכין לאריכת אפיים שהוא היפוך החרון אף, היינו שזוכה על-ידי אמונה לאריכת אפיים, שיאריך אפו על כל דבר בלבול ומניעה שעוברים עליו בתפילתו ועבודתו, שיסבול את הכל ולא יתעצב ולא יתעצל על-ידי-זה כלל, רק יעצור רוחו ולא יכפת ליה כלל, ויעשה את שלו בעבודתו יתברך.

ודע שארך אפיים תלוי בארץ ישראל, כי שם זוכים לבחינת ארך אפיים, כי ארץ ישראל הוא בחינת אמונה, כמו שכתוב (תהילים לז) שכון ארץ ורעה אמונה, וכמו שאמרו חז"ל (כתובות קי:) כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוק, עיין שם. נמצא, שארץ ישראל היא בחינת אמונה, ועל-ידי ארץ ישראל זוכים לאריכת אפיים.

והנה ידוע, שאברהם אבינו ראש לצדיקים ולמאמינים כמו שאמרו חז"ל במדרש (שיר-השירים רבה, פרשה ד, סימן טו) ועד ימיו היה חרון אף בעולם, כמו שפירש רש"י שם. ועל-כן בתוקף החרון אף שהיה בעולם, גילה לו השם יתברך את העצה הזאת לך לך מארצך וגו` אל הארץ אשר אראך שתלך לארץ ישראל, ושם תמשיך על עצמך ועל כל העולם כולו בחינת אריכת אפיים שבאה על-ידי אמונה.

ועל-כן התחילה הבריאה מאברהם דייקא כמו שאמרו חז"ל במדרש (בראשית רבה, פרשה יב, סימן ח) אל תקרי בהבראם אלא באברהם, העולם נברא בזכות אברהם, עיין שם. כי (שם פרשה מג, סימן ח) אמר לו הקדוש-ברוך-הוא, אני לא היה שמי ניכר לבריותי, והכרת אותי בבריותי, מעלה אני עליך כאילו אתה שותף עמי בברייתו של עולם, עיין שם, והבן.

[ד] ויאמר הוי"ה אל אברם לך לך וגו`. ופירש רש"י, להנאתך ולטובתך. ויש לומר, על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן נו), אשר שער חמישים הוא דעת עליון, שזה חסד עליון ורחמים גדולים, וממתיק כל הדינים, ומשם נמשך הדעת. ועל-ידי תוקף הדעת, באה לו פרנסה בנקל, ומה גם שנמשך ונתרבה השלום, כי השלום תלוי בדעת, כמו שכתוב (ישעיה יא) "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" וגו`, "כי מלאה הארץ דעה את הוי"ה" וגו`.

ומובא בדברי ר` אברהם בר` נחמן טולטשינער ז"ל (כוכבי אור, חכמה ובינה), אשר שמו הקדוש של רבינו ז"ל הוא צירוף מח ופעמיים נ`, כי הלימוד של רבינו ז"ל הוא לימוד של שער נ`, ששם הוא ביטול אל האין סוף ברוך הוא, וצריכים לקבל את המוח הזה למעלה ולמטה, היינו כשהאדם עולה למעלה למעלה, מדרגה אחר מדרגה, עליו להיות בטל ומבוטל אל האין סוף ברוך הוא, ולהמשיך על עצמו דעת ומח משער נ`, לידע, להודיע ולהיוודע, שהכל ממנו יתברך. וכן להיפך, ככל שאדם יורד למטה ועוסק בעניינים גשמיים, גם שם עליו להמשיך על עצמו את הדעת והמח של שער נ`, היינו שידע שאפילו בההנאות הגשמיות, אין בלעדיו יתברך כלל, ויהיה בטל ומבוטל לאין סוף ברוך הוא, שזה שער החמישים, ביטול אל האין סוף ברוך הוא.

וזה ויאמר הוי"ה אל אברם לך לך שהקדוש-ברוך-הוא אמר לו שימשיך על עצמו פעמיים שער החמישים, ואז ינצל מהכל, וזה אשר `לך` עולה בגימטריא נ`, ופעמיים `לך`, הוא פעמיים נ`, היינו, הן בעלייה, והן בירידה, שזה להנאתך ולטובתך, תמיד ימשיך על עצמו שער נ`, שהוא ביטול אל האין סוף ברוך הוא, היינו, בכל הליכה שהוא הולך, הן למעלה והן למטה, שימשיך על עצמו מוחין של שער החמישים, שעל-ידי-זה אף פעם לא יפול, כי מי שהוא בטל ומבוטל אל האין סוף ברוך הוא, ויודע וָעֵד אשר אין בלעדיו יתברך כלל, והכל לכל אלוקות גמור הוא, ודומם צומח חי מדבר הם עצם עצמיות אלוקותו יתברך, וכל מה שלפני מראה עיניו זה אלוקות, על-ידי-זה יזכה להתעלות בתכלית העלייה כבר לא יכול ליפול, בין בגשמיות בין ברוחניות, והבן למעשה.

[ה] ויאמר הוי"ה אל אברם לך לך וגו`. ויש לומר, על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן לד) שלכל בר ישראל יש נקודה שאין בחברו, וצריך לקשר את הנקודה הזאת אל לבו בעת הזאת שעומד בה, ואז יבטל את כל החרפות והביזיונות שעוברים עליו. כי כל מה שהאדם סובל, הוא רק מפני שמסתכל על הזולת, אבל אם אדם מקשר את לבו אל נקודתו, בעת הזאת דייקא, אף פעם לא יסתכל על אחרים, ועל-ידי-זה יתבטלו ממנו כל הביזיונות. כי יש בכל אחד מישראל דבר יקר, שהוא בחינת נקודה מה שאין בחברו, כמעשה דאביי ואבא אומנא (תענית כא:) שהשיבו לו, לא מצית למעבד כעובדא דאבא אומנא, כי כל אחד יש לו נקודה מה שאין בחברו. וכאשר אדם הולך בדרך זה, אף פעם לא יכשל, ולא יפול בדעתו, כי מה יש לו עם אחרים, ולמה לו לקנאות בזולתו.

וזה שאמר הקדוש-ברוך-הוא לאברהם לך לך, היינו לך לנקודה שלך, ותקשר את עצמך עם הנקודה השייכת אל לבך בעת הזאת, ואז אף אחד בעולם לא יוכל לשבור אותך, ודרך ועצה זו היא נפלאה עד מאוד, שמי שאינו מסתכל על הזולת רק על עצמו, הוא מצליח מאוד, והבן למעשה.

[ו] ויאמר הוי"ה אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ופירש רש"י ז"ל, להנאתך ולטובתך. ויש לומר, על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק ב`, בהקדמה), שמפרש את הפסוק (יחזקאל לג) "אחד היה אברהם", שאברהם אבינו עבד את הקדוש-ברוך-הוא בבחינת אחד, והוא לא הסתכל על אף אחד, ורק על-ידי-זה הצליח, כמו-כן, כל אחד הרוצה להיכנס בעבודת השם יתברך, צריך לדעת, שאין לו להסתכל על שום בריה שבעולם, אלא הוא יחידי עם הקדוש-ברוך-הוא, שזה לך לך, לך אל עצמך, וכמו שפירש רש"י ז"ל – להנאתך ולטובתך, כי אדם תמיד צריך לראות מה שטוב בעדו, ולא יֵפֶן אל מה שבני-אדם מבלבלים את דעתו, ומנסים לשטוף מוחו, כי עליו להתבונן בכל דבר שעושה, אם יש לו הנאה וטובה בזה.

וזה פירוש לך לך, תלך לטובתך, כי בדרך כלל כל המניעות שיש לאדם, הן רק כשאדם מבלבל את עצמו מאחרים, ונדמה לו שלאחר יותר טוב ממנו, אחד חושב שלאחר יש לו שלום בית יותר ממנו, אחד חושב שלו יש צרות יותר מכל העולם כולו, ואחד חושב שלשני טוב יותר מכל העולם כולו, כל אחד מתבלבל מהשני, ועל זה גילה לנו רבינו ז"ל, שההצלחה של אברהם אבינו הייתה, "אחד היה אברהם", הוא לו הסתכל על אף אחד, שזה הפירוש, שאמר הקדוש-ברוך-הוא, אל אברהם לך לך, תלך אל עצמך, אל תסתכל על אחרים, אתה צריך להיות בשמחה, אתה צריך לקרב אחרים להקדוש-ברוך-הוא, אתה צריך לדאוג לעצמך, היינו להנאתך לטובתך, אם אדם היה תמיד דואג בשבילו, אז היה מצליח.

ולכן עלינו להתחזק ביתר שאת וביתר עוז, ולהסתכל על כל דבר שאנחנו עושים בין בגשמי ובין ברוחני, אם יוצא לנו טובה מזה או לא, ומה היא הטובה? – טובה נצחית, כי סוף כל סוף כמה אנו כבר חיים כאן בעולם הזה, כמו שכתוב (תהילים צ) "ימי שנותינו בהם שבעים שנה". ואומר רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק ב`, סימן סא), שגם השבעים שנה האלו פורחות כמו רבע שעה. ומה האדם לוקח עם עצמו? – רק את המצוות ומעשים טובים שזכה לקיים ולעשות, ובפרט אם זוכה לקיים את המצוות של הקדוש-ברוך-הוא בשמחה, בזה הוא מגלה את טוהר לבבו שכוונתו עם אמת, כמו שאמר רבינו ז"ל, (ספר-המידות, אות שמחה, סימן א), כשאדם עושה מצוה בשמחה זה סימן שלבו שלם עם אלוקיו. וכל מצוה ומצוה שיהודי זוכה לקיים בכל יום, הוא בורא מזה מלאך, וכשמקיים מצוות רבות – הקדוש-ברוך-הוא נותן לו הרבה מלאכים, המסובבים אותו ושומרים עליו, ועוזרים לו בעת צרה.

וזה מה שאומרים חכמינו הקדושים (עבודה זרה ה.) כל העושה מצוה אחת בעולם הזה, מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא, המצוות הולכות לפניו, ולכן צריך אדם לשמוח מאוד מאוד עם כל מצוה ומצוה שמקיים האדם בכל יום. וחכמינו הקדושים אומרים (מכות כג.) רצה הקדוש-ברוך-הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שתהיינה לנו מצוות רבות, ואומרים חכמינו הקדושים (תנחומא שמיני) רמ"ח מצוות עשה יש בתורה, כמניין אברים שבאדם, ובכל יום ויום צועקים על האדם ואומרים לו עשה אותנו, שתחייה בזכותנו ותאריך ימים.

ואומר רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן כו), שאדם צריך לדעת שמשה רבינו נמצא אצלו ומחזק אותו ומעורר אותו, שיקיים את כל הרמ"ח מצוות עשה, אבל אם אדם נופל לשכרות, אז אינו שומע את קול משה רבינו שנמצא בתוכו. וזה שאמר הקדוש-ברוך-הוא לאברהם לך לך, לך אל עצמך, וראה מה שטוב לך, קיים את המצוות בשבילך, בעבור נשמתך.

וזה מה שאמרו חכמינו הקדושים (ברכות סג.) כל המרפה עצמו מדברי תורה אין בו כוח לעמוד ביום צרה, כי עוברים על כל אחד ואחד משברים וגלים, ומה יכול להחזיק אותו שלא ישבר? רק אם יקיים את המצוות וילמד תורה, ותהילה לא`ל כל בר ישראל מלא מצוות כרימון, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (סנהדרין לז.) אפילו רקנין שבך מלאין מצוות כרמון, כי הנה יש לכל אחד מזוזה על פתח ביתו, מתעטף בציצית, מניח תפילין, אוכל מאכלים כשרים, שומר שבת, עטור בזקן ופיאות, ואינו מתבייש בהם, וכו` וכו`, וזו השמחה הגדולה ביותר שיש לנו, שאנחנו מקיימים רצון הקדוש-ברוך-הוא.

והנה טבע האדם להימשך אחר הסביבה שנתגדל בה ובא ממנה, וכמובא ברמב"ם (פרק ו` מהלכות דעות, פרק א) דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ומעשיו אחר רעיו וחבריו, נוהג כמנהג אנשי מדינתו. ולכן אמר הקדוש-ברוך-הוא, לאברהם לך לך מארצך, מהארציות שלך, מהארץ שגדלת בה, וממולדתך, מהמקום שנולדת בו, ומבית אביך, שזה היה מקום עבודה זרה, ולאיפה תלך? אל הארץ אשר אראך, שזו ארץ ישראל, ואמר רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן ז) ארץ ישראל הוא מקום האמונה ומקום הניסים. נמצא, שכאשר אדם שב בתשובה, הקדוש-ברוך-הוא מזהירו – לך לך, לך אל עצמך, להנאתך ולטובתך, הסתכל והתבונן מה טוב בשבילך, כי כל מצוה ומצוה שיהודי זוכה לקיים זו שמחתו, ואותה יקח עמו.

ולכן כל מצוה ומצוה שאדם מקיים צריך לקיימה בשמחה מאוד, וכמו שאומרים חכמינו הקדושים (ויקרא רבה, פרשה לד, סימן ח) למדך התורה דרך ארץ, שכשהאדם עושה מצוה יהיה עושה אותה בלב שמח, כי אין עוד שמחה יותר גדולה כשמחה, שאנחנו עושים רצונו של מלך מלכי המלכים הקדוש-ברוך-הוא. אבל עלינו לזכור, שאנחנו צריכים לצאת מארצך, מהארציות שנכנסה בנו, כל אחד ואחד, הוא מלא ארציות, עוביות וגשמיות המשכחות מאתנו את הקדוש-ברוך-הוא, כי הרי בכל רגע ורגע שאדם זוכה לזכור את הקדוש-ברוך-הוא, מקיים מצות עשה. וממולדתך, ברח מהמקום שנולדת בו, היינו, מהזוהמה שנדבקה בך, ומבית אביך, שלמדת שם עד עתה דברים שהיו ניגוד לרצון אבינו שבשמיים בר מינן, ולאיפה תלך? אל הארץ אשר אראך, לך אל הארץ הזו ששם תוכל לראותני – ארץ ישראל.

ולכן כל אחד שחוזר בתשובה, צריך לזכור את זה היטב היטב, כי זה היסוד בחזרה בתשובה, לך לך להנאתך ולטובתך, הסתכל תמיד על עצמך מה שטוב בשבילך, אם אתה זוכה לקיים מצוות, זה מה שישאר ממך, אתה זוכה ללמוד בכל יום תורה הקדושה, מקרא, משנה, גמרא, מדרש, הלכה, אגדה, זה שלך, בזה אף אחד בעולם לא יוכל לנגוע, הייה בשמחה בכל יום – כי זה הקרן והרווח שלך, וזכור תזכור שכמו בגשמיות, אין מי שירחם עליך, ומכל-שכן וקל וחומר ברוחניות, אף אחד לא ירחם עליך, ולכן חוס ורחם עליך וברח לך אל עצמך, ותמיד תסתכל מה שטוב בעדך, ואת זה תעשה, היינו לחטוף בכל יום טוב אמיתי ונצחי, וכל מי שחוזר בתשובה, צריך לזכור את היסוד הזה, ואז יצליח את דרכו מאוד, והבן למעשה.

למאמרים נוספים מתוך הספר "זאת התורה"
מאת כ"ק מוהרא"ש שליט"א – הצדיק מיבנאל עיר ברסלב לחץ כאן