"מוהרא"ש, כמה זמן אני אחיה?"

מספר רבי משה סולימן הי"ו:

פעם ישבתי בחדרו של הצדיק ביחד עם המשב"ק היקר רבי אברהם ברדוגו הי"ו, לפתע הצדיק פנה למשב"ק ואמר:

"צא – בבקשה מהחדר"…

ר' אברהם, הגבאי הנאמן, לא שאל דבר ויצא מהחדר ללא אומר ודברים.

הצדיק פנה אלי ואמר:

'אתה יודע, פעם שאלתי את מו"ר אבי ע"ה: "אבא – כמה זמן אני אחיה?"'

מו"ר אבי ענה:

"אתה תחיה כמניין יבנאל" (שעולה בגימטרייה 93).

מספר רבי משה – הרהבתי עוז בנפשי ושאלתי את הצדיק:
"מוהרא"ש כמה זמן אני אחיה?"

"אתה תחיה כמוני, אתה תחיה כמוני. תדע לך! סולימן… אני לא אעזוב אותך"…

 

סולימן – אני רוצה שתפתח "סופר"

הייתי מלמד בת"ת המקומי ביבנאל, "ילדי חן", ובנוסף לכך הייתי עושה הסעות לתלמידים ברכבי הפרטי מדגם "פורד פרנזיט". באחד הימים התקשר אלי הצדיק ואמר לי:

"סולימן, אני רוצה שתפתח "סופר" …

"סופר?" – שאלתי בתמיה?

אשתי מתנגדת בתוקף שאפתח עסק, היא מעוניינת שאנצל את זמני ללימוד, וסיכמתי איתה שנגור ביבנאל ולא יהיה לי עסק מסחרי…

הצדיק אמר:

"תן לי, אני אדבר איתה".

מוהרא"ש דיבר עם רעייתי ושכנעה שטוב לפתוח "סופר" ביבנאל, עד שאשתי אמרה:

"מוהרא"ש, מה שאתם אומרים אנו עושים, אם מוהרא"ש אומר ויודע שזה העניין שלנו, אנו נעשה זאת"…

מוהרא"ש פנה אלי ואמר:

סולימן תפתח "סופר" "

זו הייתה תקופה שסיימתי את בניית הדירה והסברתי לצדיק שאין לי כעת כסף לפתוח את העסק, אין לי אף לא שקל אחד.

מוהרא"ש הסתכל עלי ואמר:

"סולימן אל תפחד… אני אחריך… אל תפחד… אתה תראה שתהיה לך ברכה".

זה היה ביום ראשון, למחרת נשרפה בביתי מנורה ונסעתי לטבריה כדי לרכוש מנורה חדשה. כשהחנתי את רכבי פנה אלי יהודי ואמר:

"אני כבר נוסע אחריך מספר דקות, "צפצפתי לך כדי שתעצור בצד הכביש, רציתי לדבר איתך… אתה מוכר את הרכב? "

• אני בכלל לא מתכונן למכור את הרכב – עניתי.
• "שמע, אני מעוניין ברכב שלך, ואני מוכן לשלם לך אף יותר ממחירה האמתי המופיע במחירון"… מחיר הרכב במחירון הינו 28,000 ואני מוכן לשלם על הרכב 30.000".

מה דעתך על העסקה"?

הנהג הסתובב מסביב לרכב בחן אותו מכל צדדיו ואמר:

"בסדר, אני רוכש את הרכב… אם תמתין לי אני מארגן לך את כל הכסף…"

בינתיים, חזרתי לביתי ביבנאל. כעבור שעתיים התקשר אלי היהודי ובפיו בשורה משמחת:

"השגתי את כל הכסף, נקבע שנינו מחר להיפגש בשעה שמונה בבוקר במשרד הרישוי, לצורך העברת בעלות הרכב".

• אבל, אני מלמד…"
• "לא נורא, נגמור את העסקה בזריזות, ותוכל לחזור ללמד בתלמוד תורה".

כך היה, נפגשנו היהודי שילם לי תמורת רכישת הרכב שלושים אלף אותם השקעתי ברכישת ציוד לסופר ותכולתו מסופר שנסגר בשבוע האחרון בעיר צפת.

כך פתחתי את "הסופר" ביבנאל בעידודו ובברכתו של הצדיק.

אך בזה סיפורנו לא נגמר.

לאחר ביצוע העסקה הרכב נשאר אצל הקונה.

"כיצד תחזור ליבנאל?" – שאלני היהודי.

"באוטובוס" – עניתי.

היהודי הציע שאקח את הרכב של רעייתו. ובערב הוא יבא עם אשתו להחזיר הרכב

כאשר היגיעו הזוג לביתי ביבנאל. האישה בקשה לדבר איתי שלא בנוכחות בעלה והחלה לספר את מר גורלה וכך אמרה:

"יש לי בעל שפוגע בי, משפיל אותי, אין לי חיים, אין לי חיים – נמאס לי, אני רוצה לפרק את הבית…

במשך עשרים דקות עמדתי וחיזקתי את האישה ושכנעתי אותה לא להתגרש.

"אני מבקשת כבוד הרב" – אמרה האישה – "תדבר גם עם בעלי ותרגיע אותו".

התקשרתי לבעל ושוחחתי איתו ארוכות. סיפרתי לו עד כמה צריך לכבד ולהוקיר את האישה. חייבים לוותר בבית כדי לשמור על שלמות הבית היהודי.

דברי שנבעו מהלב חדרו ללבו של הבעל והוא החל לבכות במרר רב.

"כבוד הרב: תגיד לאשתי שיש לה בעל חדש… בעל חדש… זהו אני לא אחזור למה שהייתי. אני בעל חדש, בעל חדש, אני מבטיח לך, כבוד הרב".

במשך כארבע שנים הייתי איתם בקשר וחיזקתי אותם.

ברוך ה', הם התחזקו שלום הבית שלהם התבסס והם חזרו בתשובה. האישה מתלבשת בצניעות, הבעל קובע עיתים לתורה, והילדים לומדים בתלמוד תורה.

מאז עברו יותר משמונה עשרה שנה ואני עומד נפעם. כיצד הכל ארע בזכות הצדיק שלנו, מוהרא"ש. שביקש ממני לפתוח "סופר" ואמר לי שאני עומד מאחריך להשיג את הכסף הנדרש. גם פתחתי "סופר" משגשג ביבנאל וגם זכיתי לקרב משפחה שלמה לבורא עולם.

מדי פעם אני נפגש איתם ואנו מתחזקים ביחד.

לרב משה סולימן הי"ו, אלפי זכויות בקרוב אנשים ובחורים לתורת מוהרא"ש. הכנסת האורחים שלו ביבנאל הייתה לשם דבר, דרך מצווה זו של הכנסת אורחים הוא קרב אלפים לברסלב חלקם אף הפכו לתלמידים גדולים של מוהרא"ש ועברו לגור ביבנאל.

זכויות אלו יעמדו לרפואתו של רבי משה בן איראן, ולהצלחתו, אכי"ר.