קוּנְטְרֵס

אָבוֹת וּבָנִים

יְגַלֶּה מַעֲלַת אִחוּד בֵּין הָאָבוֹת וְהַבָּנִים, וְיִתֵּן עֵצוֹת לְכָל אָב אֵיךְ שֶׁיַּצְלִיחַ עִם בְּנוֹ לְהַעֲלוֹתוֹ עַל דֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה, וְיִזְכֶּה לִרְווֹת מִמֶּנּוּ רֹב נַחַת דִּקְדֻשָּׁה.

א.

בְּנִי! אֲבַקֵּשׁ אוֹתְךָ מְאֹד, שֶׁתַּעֲצֹר לְרֶגַע, וְתִתְיַשֵּׁב בְּדַעְתְּךָ הֵיטֵב, וְתִשְׁמַע בְּקוֹלִי, וְתַכְנִיס בְּלִבְּךָ דִּבּוּרִים אֵלּוּ שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְדַבֵּר אִתְּךָ. הֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עָשָׂה אִתְּךָ חֶסֶד חִנָּם, וְנָתַן לְךָ בָּנִים זְכָרִים, אֲשֶׁר זוֹ הַמַּתָּנָה הֲכִי יָפָה שֶׁיְּכוֹלִים לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וְעַל-כֵּן אֲבַקֵּשׁ אוֹתְךָ מְאֹד, רְאֵה לִשְׁמֹר עַל הַמַּתָּנָה הַיְקָרָה שֶׁנָּתַן לְךָ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא. כִּי לְצַעֲרֵנוּ הָרַב, אֲנַחְנוּ עֵדִים, שֶׁבְּנֵי-אָדָם טִפְּשִׁים, וּמְאַבְּדִים בְּמוֹ יְדֵיהֶם אֶת הַמַּתָּנָה הַיְקָרָה שֶׁקִּבְּלוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ – בָּנִים זְכָרִים. וּמְבַזְבְּזִים אֶת הָאוֹצָר הַנּוֹרָא וְהַנִּפְלָא מְאֹד שֶׁיֵּשׁ בִּידֵיהֶם, וְאַחַר-כָּךְ גְּדֵלִים, וְהֵם בּוֹרְחִים לוֹ מִתַּחַת יָדָיו, אֲזַי הוּא אוֹכֵל אֶת עַצְמוֹ, וּבוֹכֶה וּמְבַכֶּה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, אֵיךְ אִבַּדְתִּי אֶת בָּנַי, שֶׁגִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי, וְאֵיךְ נִתְקַיֵּם אֶצְלִי הַפָּסוּק (יְשַׁעְיָה א, ב): "בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי, וְהֵמָּה פָּשְׁעוּ בִי"; וְאַתָּה שׁוֹכֵחַ, שֶׁבִּהְיוֹתָם יְלָדִים קְטַנִּים, זִלְזַלְתָּ בָּהֶם, וְלֹא הָיְתָה לְךָ סַבְלָנוּת אֲלֵיהֶם, וְלֹא הוֹרַדְתָּ אֶת עַצְמְךָ אֲלֵיהֶם, וּבְקֹשִׁי דִּבַּרְתָּ אִתָּם; תָּמִיד צָעַקְתָּ עֲלֵיהֶם, הִשְׁפַּלְתָּ אוֹתָם, שָׁבַרְתָּ אוֹתָם, קָרָאתָ לָהֶם בְּכָל מִינֵי שֵׁמוֹת שֶׁל גְּנַאי, אַף פַּעַם הַיְלָדִים שֶׁלְּךָ לֹא שָׁמְעוּ מִלָּה טוֹבָה מִמְּךָ, רַק בִּזְיוֹנוֹת, עֶלְבּוֹנוֹת וּבִקֹּרֶת, וְכָךְ גָּדְלוּ כָּל יְמֵי נְעוּרֵיהֶם. וְעַכְשָׁו כְּשֶׁהֵם גְּדֵלִים, הֵם מִתְנַקְּמִים בְּךָ, וְאַתָּה מִתְחָרֵט עַל מַעֲשֶׂיךָ, כִּי אַתָּה רוֹאֶה אֵילוּ פֵּרוֹת גְּרוּעִים יָצְאוּ לְךָ. לֹא תֵּאַרְתָּ שֶׁיִּהְיוּ לְךָ יְלָדִים שׁוֹבָבִים כָּאֵלּוּ, לֹא תֵּאַרְתָּ לְעַצְמְךָ שֶׁתִּהְיֶה לְךָ עָגְמַת נֶפֶשׁ כָּל-כָּךְ גְּדוֹלָה מִבָּנֶיךָ, שֶׁגָּדְלוּ פֵּרוֹת מְרוּרִים וְדוֹקְרָנִיִּים, וְיָצְאוּ לְתַרְבּוּת רָעָה, הַשֵּׁם יִשְׁמֹר. וְהַכֹּל אַתָּה אָשֵׁם, כִּי בִּהְיוֹתָם קְטַנִּים לֹא הוֹרַדְתָּ עַצְמְךָ אֲלֵיהֶם, וְלֹא נָתַתָּ לָהֶם תְּשׂוּמַת לֵב, נִתַּקְתָּ אֶת כָּל הַקְּשָׁרִים עִמָּם, לֹא הָיָה לְךָ זְמַן אֲלֵיהֶם, תָּמִיד כְּשֶׁבִּנְךָ בָּא אֵלֶיךָ לִשְׁאֹל אֵיזֶה דָּבָר, צָעַקְתָּ עָלָיו: לֵךְ מִפֹּה, תֵּצֵא מִפֹּה, וְכַדּוֹמֶה כָּל מִינֵי לְשׁוֹנוֹת שֶׁל גְּנַאי, כִּי הָיִיתָ עָסוּק בַּהֲמוֹן עִסּוּקִים, רַק לֹא בִּילָדֶיךָ. לָכֵן מָה אַתָּה רוֹצֶה עַתָּה מִבִּנְךָ שֶׁגָּדֵל טִפֵּשׁ וְשׁוֹטֶה גָּמוּר, הֲרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל אָמַר (סֵפֶר הַמִּדּוֹת, אוֹת בָּנִים, סִימָן קז): הַבָּנִים שׁוֹטִים כְּשֶׁאֲבִיהֶם כַּעֲסָן; כִּי בְּדֶרֶךְ כְּלָל יְלָדִים קְטַנִּים סַקְרָנִים, וְשׁוֹאֲלִים אֶת אֲבִיהֶם כָּל דָּבָר: אַבָּא, מַה זֶּה?! אַבָּא, אֵיךְ זֶה?! וְאִם יֵשׁ לָאָב סַבְלָנוּת לְבָנָיו, אֲזַי גְּדֵלִים מֻצְלָחִים בְּחַיֵּיהֶם, וְנַעֲשִׂים פִּקְחִים, אֲבָל אִם הָאַבָּא אֵין לוֹ סַבְלָנוּת לִילָדָיו, אֲזַי מִתְפָּרֵץ עֲלֵיהֶם, שׁוֹבֵר אוֹתָם, מַשְׁפִּיל אוֹתָם, מְרַחֵק אוֹתָם, וְאֵינֶנּוּ סַבְלָן כְּלַפֵּיהֶם. וּמִסְכֵּנִים הַבָּנִים, אֵין לָהֶם מִי שֶׁיַּעֲנֶה עַל שְׁאֵלוֹתֵיהֶם וּסְפֵקוֹתֵיהֶם. וְלָכֵן הֵם גְּדֵלִים שׁוֹטִים. וְלָכֵן, בְּנִי הַיָּקָר! מֵאַחַר שֶׁנָּתַן לְךָ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מַתָּנָה – בָּנִים זְכָרִים, רְאֵה לִמְסֹר אֶת נַפְשְׁךָ וְלַעֲזֹב אֶת הַכֹּל עַל-כָּל-פָּנִים פַּעַם בְּשָׁבוּעַ, וּרְאֵה לָתֵת לָהֶם שָׁעָה אַחַת תְּשׂוּמַת לֵב, וּתְדַבֵּר אִתָּם וְתִלְמַד עִמָּהֶם, וְתִתְעַנְיֵן בְּכָל אֲשֶׁר עוֹבֵר עֲלֵיהֶם. כִּי עוֹבֵר כָּל שָׁבוּעַ, וְאַתָּה בְּקֹשִׁי רוֹאֶה אֶת הַבָּנִים שֶׁלְּךָ, וְאַתָּה טָרוּד וְעָסוּק בְּאַלְפֵי עִנְיָנִים, וְאֵין לְךָ סַבְלָנוּת וַעֲצַבִּים אֶל בָּנֶיךָ, אֲזַי לְכָל הַפָּחוֹת תַּקְדִּישׁ שָׁעָה אַחַת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, וְתִקַּח אוֹתָם אֶל אֵיזֶה בֵּית-הַמִּדְרָשׁ, וְשָׁם תִּלְמַד אִתָּם וּתְדַבֵּר עִמָּהֶם, וּתְסַפֵּר לָהֶם סִפּוּרִים, וְתִתְעַנְיֵן בִּבְעָיוֹתֵיהֶם. וְאַל תֹּאמַר שֶׁאֵין לְךָ זְמַן, כִּי כָּל הַשָּׁבוּעַ אָמַרְתָּ כָּךְ, וְאִם אַתָּה רוֹצֶה שֶׁיִּהְיוּ לְךָ בָּנִים מֻצְלָחִים, רְאֵה לְנַתֵּק אֶת עַצְמְךָ מִכָּל הָעוֹלָם לְכָל הַפָּחוֹת שָׁעָה אַחַת בְּשָׁבוּעַ, וְאָז לֹא יִהְיֶה לְךָ עֵסֶק עִם שׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם, אֵין מִשְׁפָּחָה, אֵין יְדִידִים, אֵין עֲסָקִים, אֵין טֵלֵפוֹן, אֵין שׁוּם דָּבָר, רַק "אָבוֹת וּבָנִים" – אַתָּה וְהַבָּנִים שֶׁלְּךָ. לָזֹאת, עָדִיף שֶׁהַמָּקוֹם שֶׁתִּקַּח לְשָׁם אֶת יְלָדֶיךָ יִהְיֶה בְּבֵית-הַמִּדְרָשׁ דַּיְקָא, שֶׁשָּׁם אֵין שׁוּם הַפְרָעוֹת, וְשָׁם תְּדַבֵּר אִתָּם, וְתִלְמַד אִתָּם וְתִבְחַן אוֹתָם מַה שֶּׁלָּמְדוּ כָּל הַשָּׁבוּעַ. וְאִם הֵם חַלָּשִׁים בְּלִמּוּד, זְכֹר הֵיטֵב, שֶׁזּוֹ אַשְׁמָתְךָ וְלֹא אַשְׁמָתָם, אַל תִּצְעַק עֲלֵיהֶם וְאַל תִּתְפָּרֵץ עֲלֵיהֶם, אֶלָּא תֵּן לָהֶם תְּשׂוּמַת-לֵב, תִּתְעַנְיֵן בִּבְעָיוֹתֵיהֶם, וְתִשְׁמַע בְּכֹבֶד רֹאשׁ אֶת אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם לוֹמַר, תּוֹרִיד עַצְמְךָ אֲלֵיהֶם, וְכָךְ יִגְדְּלוּ מֻצְלָחִים בְּחַיֵּיהֶם, כִּי רַבֵּנוּ זַ"ל אָמַר (סֵפֶר הַמִּדּוֹת, אוֹת בָּנִים, חֵלֶק ב', סִימָן ב'): סְגֻלָּה לְבָנִים – לְהַקְטִין אֶת עַצְמוֹ; בָּזֶה שֶׁאָדָם מַקְטִין עַצְמוֹ, וְיוֹרֵד אֶל כָּל הַבָּנִים, וּמְדַבֵּר אִתָּם, מְשַׂחֵק אִתָּם, מְסַפֵּר לָהֶם סִפּוּרִים, וּמִתְעַנְיֵן בִּמְצוּקוֹתֵיהֶם, עַל-יְדֵי-זֶה הַיְלָדִים מַצְלִיחִים מְאֹד. לָזֹאת, אֲהוּבִי, בְּנִי! אִם אַתָּה רוֹצֶה לְהַצְלִיחַ עִם בָּנֶיךָ, שֶׁיִּגְדְּלוּ יְהוּדִים מַאֲמִינִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּמוֹסְרִים נַפְשָׁם עַל קִדּוּשׁ שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, לוֹמְדִים תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא חָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וּמְקַיְּמִים אֶת מִצְווֹתָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁהֵם רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, רְאֵה לְיַחֵד לְךָ שָׁעָה אַחַת בְּשָׁבוּעַ, וְאָז תִּהְיֶה מְאֻחָד עִם בָּנֶיךָ. וְהַמָּקוֹם הֲכִי טוֹב זֶה לֹא בַּבַּיִת, אֶלָּא מִחוּץ לַבַּיִת, בְּאֵיזֶה בֵּית-הַכְּנֶסֶת אוֹ בֵּית-הַמִּדְרָשׁ, שֶׁהוּא מָקוֹם קָדוֹשׁ מְאֹד, מִשְׁכַּן הַשְּׁכִינָה, וְשָׁם תְּדַבֵּר עִם בָּנֶיךָ, וְתִלְמַד עִמָּהֶם אֶת כָּל אֲשֶׁר לָמְדוּ כָּל הַשָּׁבוּעַ, וְזֶה יַגְבִּיהַּ אֶת מֹחָם וְדַעְתָּם וְשִׂכְלָם, וְיִתְרַחֵב לְבָבָם, וְיִתְהַדֵּק הַקֶּשֶׁר בֵּין "אָבוֹת וּבָנִים", וְתַחְדֹּר בֵּינֵיהֶם אַהֲבָה זֶה לָזֶה. וְאַל תֹּאמַר מַה תּוֹעִיל שָׁעָה אַחַת בְּשָׁבוּעַ הֲלֹא יֵשׁ כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה לַעֲבֹד עִם בָּנַי, כִּי הֵם שׁוֹבָבִים וַחֲצוּפִים, מְלֵאִים מִדּוֹת רָעוֹת, עַזּוּת, אֵינָם מְנֻמָּסִים, אַל תֹּאמַר כָּךְ, כִּי בָּזֶה שֶׁתִּגְנֹב שָׁעָה אַחַת בְּשָׁבוּעַ, וְתִקַּח אֶת בָּנֶיךָ הַזְּכָרִים דַּיְקָא אֶל בֵּית-הַמִּדְרָשׁ, וְתִלְמַד אִתָּם אֵיזֶה לִמּוּד, בָּזֶה אַתָּה בּוֹנֶה אוֹתָם, בָּזֶה אַתָּה מְחַיֶּה אוֹתָם, וּבָזֶה אַתָּה מְקַשֵּׁר אוֹתָם אֵלֶיךָ. וְאַף שֶׁבַּהַתְחָלָה לֹא תִּרְאֶה שׁוּם פְּעֻלָּה, אֲבָל אִם תִּהְיֶה עַקְשָׁן גָּדוֹל עַל זֶה, שֶׁבְּכָל מוֹצָאֵי שַׁבָּת אַתָּה מַקְדִּישׁ שָׁעָה אַחַת בִּשְׁבִיל הַבָּנִים הַזְּכָרִים שֶׁלְּךָ, בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן תִּרְאֶה שִׁנּוּי גָּדוֹל מְאֹד, הָעִקָּר בַּל תִּהְיֶה חָכָם בְּעֵינֶיךָ, אֶלָּא תְּקַיֵּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ אוֹתְךָ, שֶׁתָּחוּס וְתַחְמֹל עַל בָּנֶיךָ הַזְּכָרִים. וְאִם אַתָּה רוֹצֶה לִרְווֹת רֹב נַחַת דִּקְדֻשָּׁה מֵהֶם, רְאֵה לִמְסֹר נַפְשְׁךָ לִגְנֹב שָׁעָה אַחַת בְּשָׁבוּעַ, וְעָדִיף בְּמוֹצָאֵי-שַׁבָּת, וְתִקַּח אוֹתָם לְבֵית-הַמִּדְרָשׁ דַּיְקָא, שֶׁשָּׁם אֵין שׁוּם מְנִיעָה וְעִכּוּב – לֹא מִצַּד הַמִּשְׁפָּחָה וְלֹא מִצַּד הַקְּרוֹבִים וְהַיְּדִידִים, וְלֹא מִצַּד עֲסָקֶיךָ וְטֵלֵפוֹנִים וְכַדּוֹמֶה, שָׁם אֵין כְּלוּם, רַק אַתָּה וּבָנֶיךָ מְאֻחָדִים "אָבוֹת בָּנִים" עִם הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא. אִם תִּשְׁמַע בְּקוֹלִי וּתְקַיֵּם אֶת דְּבָרַי – תַּצְלִיחַ מְאֹד. וְאַף שֶׁאַתָּה תִּטְעַן, שֶׁאֵינְךָ תַּלְמִיד חָכָם, וְאַתָּה בְּעַצְמְךָ לֹא לָמַדְתָּ, וּמָה אַתָּה יָכוֹל לְהַעֲבִיר לְבָנֶיךָ הַזְּכָרִים?! אַל תֹּאמַר זֹאת, אֶלָּא בָּזֶה שֶׁתֵּשֵׁב אִתָּם בְּיַחַד שָׁעָה אַחַת, וְתִתֵּן לָהֶם תְּשׂוּמַת לֵב, תְּסַפֵּר לָהֶם סִפּוּרִים, וְתִלְמַד עִמָּהֶם הֲלָכוֹת הַנְּחוּצוֹת יוֹם יוֹם, וְתַדְרִיךְ אוֹתָם, בָּזֶה אַתָּה בּוֹנֶה אוֹתָם; כִּי אֵצֶל הַבָּנִים זְכָרִים, כָּל מַה שֶּׁאַבָּא אוֹמֵר – זֶה קֹדֶשׁ, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, וַאֲפִלּוּ שֶׁהָאַבָּא אִישׁ פָּשׁוּט מְאֹד, וְהוּא בַּעַל עֵסֶק: נַגָּר, סַנְדְּלָר, חַיָּט וְכַדּוֹמֶה, עִם כָּל זֹאת הַבָּנִים זְכָרִים מִסְתַּכְּלִים עַל הָאַבָּא וְשׁוֹמְעִים בְּקוֹלוֹ. וּבִפְרָט כְּשֶׁהֵם עֲדַיִן קְטַנִּים. וְאִם תִּשְׁמַע בְּקוֹלִי וְתִגְנֹב שָׁעָה אַחַת בְּשָׁבוּעַ לָבוֹא עִם בָּנֶיךָ הַזְּכָרִים לְבֵית-הַמִּדְרָשׁ וְתִלְמַד עִמָּהֶם, וּתְדַבֵּר עִמָּהֶם, וּתְסַפֵּר לָהֶם סִפּוּרִים מִפָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, וְתַחְדִּיר בָּהֶם אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר אֵין בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְתָמִיד תְּדַבֵּר מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, אָז תִּרְאֶה אֵילוּ יְלָדִים בְּרִיאִים בְּנַפְשָׁם וּבְשִׂכְלָם תִּזְכֶּה, וְאֵיךְ תַּצְלִיחַ עִמָּהֶם בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת. וּכְבָר אָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל (סֵפֶר הַמִּדּוֹת, אוֹת בָּנִים, סִימָן סד): צָרִיךְ לְלַמֵּד אֶת הַתִּינוֹק דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִנְּעוּרָיו. וְעָלֶיךָ לְהָבִין אֲהוּבִי, בְּנִי, שֶׁהַבָּנִים הַטּוֹבִים אֵינָם צוֹמְחִים עַל אִילָנוֹת, אֶלָּא כְּפִי הַהַשְׁקָעָה שֶׁמַּשְׁקִיעִים בָּהֶם – כֵּן זוֹכִים לִקְצֹר מֵהֶם אַחַר-כָּךְ. וְלָכֵן, בְּנִי, כְּשֶׁעֲדַיִן יְלָדֶיךָ קְטַנֵּי קְטַנִּים, תִּקַּח אוֹתָם לְבֵית-הַכְּנֶסֶת שָׁעָה אַחַת בְּשָׁבוּעַ בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ הֲכִי גְּדוֹלָה, וְאַל תִּסְתַּכֵּל עַל קֹר, גֶּשֶׁם, שֶׁלֶג, רוּחוֹת, חֹם וְשָׁרָב, אֶלָּא בֹּא תָּבוֹא בְּרִנָּה אֶל בֵּית-הַמִּדְרָשׁ, שֶׁהוּא מְקוֹם מִשְׁכַּן הַשְּׁכִינָה, וְשָׁם דַּיְקָא תְּדַבֵּר אִתָּם, וְשָׁם תְּסַפֵּר עִמָּהֶם כָּל מִינֵי סִפּוּרֵי צַדִּיקִים, וְעַל-יְדֵי-זֶה נָכוֹן לִבְּךָ יִהְיֶה בָּטוּחַ, שֶׁיִּהְיוּ לְךָ בָּנִים מֻצְלָחִים בְּתוֹרָה וּבְיִרְאַת שָׁמַיִם, מֻצְלָחִים בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה. וְאַף שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ, אֲהוּבִי, בְּנִי, שֶׁיָּבֹא הַיֵּצֶר וְיַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בַּמִּצְווֹת, כַּמּוּבָא (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן א'), וְיֹאמַר לְךָ: הֲרֵי יֵשׁ אֵיזוֹ אַלְמָנָה לַעֲזֹר לָהּ, יֵשׁ אֵיזֶה עָנִי לִשְׁמֹעַ לוֹ, יֵשׁ אֵיזוֹ סְעֻדָּה נְחוּצָה, יֵשׁ אֵיזוֹ אֲסֵפָה מְעַנְיֶנֶת וְכַדּוֹמֶה כָּל מִינֵי מִצְווֹת שֶׁיָּבִיא לְךָ הַיֵּצֶר – תִּלְעַג לוֹ, וְתֹאמַר לְעַצְמְךָ: שָׁעָה אַחַת אֲנִי מֻכְרָח לָתֵת לַבָּנִים זְכָרִים שֶׁלִּי, כָּל הַשָּׁבוּעַ אֵינָם רוֹאִים אוֹתִי, וְאֵינָם מְדַבְּרִים עִמִּי, הָבָה אֲקַבֵּץ אוֹתָם יַחַד לְבֵית-מִדְרָשׁ, וְשָׁם אֶלְמַד אִתָּם, וְשָׁם אֲדַבֵּר עִמָּהֶם. אֵינְךָ יָכוֹל לְתָאֵר וּלְשַׁעֵר אֲהוּבִי, בְּנִי, הָרֹשֶׁם הַגָּדוֹל שֶׁיַּעֲשֶׂה דָּבָר זֶה אֵצֶל בָּנֶיךָ הַזְּכָרִים, אֲשֶׁר בְּדֶרֶךְ כְּלָל מְאֹד קְשׁוּרִים אֶל הָאַבָּא. לָזֹאת, אֲהוּבִי בְּנִי, רְאֵה מִמּוֹצָאֵי שַׁבָּת הַקָּרוֹב, לָקַחַת אֶת הַבָּנִים הַזְּכָרִים שֶׁלְּךָ לְבֵית-הַמִּדְרָשׁ, וְתִשְׁתַּדֵּל שֶׁיִּהְיֶה יִחוּד בֵּין "אָבוֹת וּבָנִים". וּתְדַבֵּר אִתָּם וְתִלְמַד עִמָּהֶם, וְתַעֲבֹר עַל הַחֹמֶר שֶׁלָּמְדוּ כָּל הַשָּׁבוּעַ. וְאִם תִּשְׁאַל, אֲהוּבִי, בְּנִי, לָמָּה דַּוְקָא שָׁעָה אַחַת בְּמוֹצָאֵי-שַׁבָּת דַּיְקָא? אֶלָּא כָּךְ מוּבָא בְּשֵׁם צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים, שֶׁכְּפִי שֶׁמַּתְחִיל הַשָּׁבוּעַ, כָּךְ יִהְיֶה כָּל הַשָּׁבוּעַ. אִם תִּמְסֹר אֶת נַפְשְׁךָ בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ בְּפֹעַל מַמָּשׁ לִגְנֹב שָׁעָה אַחַת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת לְדַבֵּר עִם יְלָדֶיךָ, וּלְסַפֵּר לָהֶם סִפּוּרִים, וְלִבְחֹן אוֹתָם אֶת אֲשֶׁר לָמְדוּ כָּל הַשָּׁבוּעַ, וּתְחַזֵּק וּתְעוֹדֵד וּתְשַׂמֵּחַ אוֹתָם, וְתִתְעַנְיֵן בִּבְעָיוֹתֵיהֶם, וְתִתֵּן לָהֶם לְדַבֵּר בְּחָפְשִׁיּוּת, וְלֹא תִּצְעַק עֲלֵיהֶם וְלֹא תַּשְׁפִּיל אוֹתָם, אֶלָּא תַּרְחִיב לָהֶם אֶת הַמֹּחַ וְהַשֵּׂכֶל, תְּשַׂחֵק עִמָּהֶם, וְתִתֵּן לָהֶם פְּרָסִים, זֶה יוֹרֶה לְךָ דֶּרֶךְ עַד שֶׁגַּם בְּאֶמְצַע הַשָּׁבוּעַ יִשְׁתַּלֵּם לְךָ לִגְנֹב עוֹד שָׁעָה וְעוֹד שָׁעָה, כִּי תִּרְאֶה בְּמוֹ עֵינֶיךָ אֶת גֹּדֶל הַהַצְלָחָה שֶׁיֵּשׁ בְּאִחוּד "אָבוֹת וּבָנִים". לָזֹאת, בְּנִי! רְאֵה לֹא לִהְיוֹת בַּטְלָן, וּזְכֹר הֵיטֵב, אֲשֶׁר הַבָּנִים זְכָרִים הֵם הָעֵינַיִם שֶׁלְּךָ, וּמַה לֹּא יַעֲשֶׂה אָדָם כְּדֵי לִשְׁמֹר אֶת הָעֵינַיִם שֶׁלּוֹ?! וְאֵיזֶה אַבָּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִרְאוֹת נַחַת מֵהַבָּנִים הַזְּכָרִים שֶׁלּוֹ?! אֵיזֶה אַבָּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִרְאוֹת, שֶׁהַבָּנִים הַזְּכָרִים שֶׁלּוֹ הוֹלְכִים בְּדַרְכּוֹ?! לָזֹאת, אֲהוּבִי, בְּנִי! כְּשֶׁעֲדַיִן יְלָדֶיךָ קְטַנִּים, תִּמְשֹׁךְ אוֹתָם שָׁעָה אַחַת לְבֵית-הַמִּדְרָשׁ, וְשָׁם תְּדַבֵּר אִתָּם וְתִלְמַד אִתָּם, וּתְחַזֵּק וּתְעוֹדֵד וּתְשַׂמֵּחַ אוֹתָם, וּתְדַבֵּר עַל לִבָּם דִּבְרֵי נִחוּמִים, וְתִתְעַנְיֵן בִּבְעָיָתָם, וַאֲפִלּוּ שֶׁמְּסַפְּרִים לְךָ שְׁטֻיּוֹת וְקַטְנוּנִיּוֹת, תּוֹרִיד עַצְמְךָ אֲלֵיהֶם, וְתִתְעַנְיֵן בִּבְעָיוֹתֵיהֶם, וְיִהְיֶה אֶצְלְךָ חָשׁוּב מְאֹד כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁאַתָּה מְדַבֵּר אִתָּם. כִּי דָּבָר זֶה חָשׁוּב וְנָחוּץ מְאֹד, כִּי הַבָּנִים זְכָרִים רוֹצִים אַבָּא חַם, אַבָּא מָסוּר אֲלֵיהֶם, אַבָּא הַמִּתְעַנְיֵן בִּבְעָיוֹתֵיהֶם. וְאִם תְּקַיֵּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה, אָז תַּצְלִיחַ מְאֹד עִם הַבָּנִים הַזְּכָרִים שֶׁלְּךָ, וְיִגְדְּלוּ בְּרִיאִים בְּנַפְשָׁם וּבְשִׂכְלָם, בְּרִיאִים בְּמִדּוֹתֵיהֶם. אֲבָל אִם לֹא תִּשְׁמַע בְּקוֹלִי, וְלֹא תְּקַיֵּם אֶת אֲשֶׁר אֲנִי מְבַקֵּשׁ אוֹתְךָ, אֲנִי מֻכְרָח לוֹמַר לְךָ, שֶׁאַתָּה רָשָׁע מְרֻשָּׁע, רוֹצֵחַ, וְלֹא אִכְפַּת לְךָ מֵהַבָּנִים הַזְּכָרִים שֶׁלְּךָ, וְאַתָּה מַפְקִיר אוֹתָם, וּלְבַסּוֹף תֹּאכַל אֶת הַדַּיְסָה שֶׁבִּשַּׁלְתָּ לְעַצְמְךָ; וּכְשֶׁיִּגְדְּלוּ – יִפְרְקוּ עֹל מֵעַל צַוָּארָם, וְיִתְחַצְּפוּ אֵלֶיךָ, וְאַף יַגְבִּיהוּ יָדַיִם עָלֶיךָ, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, וְיִגְנְבוּ וְיִגְזְלוּ, עַד שֶׁיֵּשְׁבוּ בְּבֵית-סֹהַר, הַשֵּׁם יְרַחֵם, וְהַקּוֹלָר תָּלוּי בְּצַוָּארְךָ, וְלֹא תּוּכַל לְהִתְחַמֵּק מֵהָאַשְׁמָה. אֲבָל כְּבָר יִהְיֶה מְאֻחָר מִדַּי, וְתִבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה אֵיךְ יָצָא מִמְּךָ יֶלֶד פֶּרֶא כָּזֶה, וְתִשְׁאַל אֵיךְ וּמָה יָצָא מִמֶּנִּי בֶּן בְּלִיַּעַל כָּזֶה, מֶה עָשִׂיתִי רַע?! אֲבָל יִהְיֶה כְּבָר מְאֻחָר, וְתִמְרֹט שַׂעֲרוֹת רֹאשְׁךָ מֵרֹב צַעַר וְיִסּוּרִים, וְיִתְפּוֹצֵץ לִבְּךָ, וְתִתְבַּיֵּשׁ לָצֵאת בַּחוּץ, מֵחֶרְפַּת הַבָּנִים הַזְּכָרִים שֶׁלְּךָ. אֲבָל אַל תָּבֹא בִּטְעָנוֹת, כִּי אַתָּה אָשֵׁם בַּדָּבָר. לָזֹאת, בְּנִי, בְּנִי! שִׂים דְּבָרַי אֵלֶּה בְּתוֹךְ לִבְּךָ. וּזְכֹר הֵיטֵב, שֶׁבָּזֶה שֶׁתִּגְנֹב שָׁעָה אַחַת בְּשָׁבוּעַ, וְתִהְיֶה אַךְ וְרַק קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לַבָּנִים הַזְּכָרִים שֶׁלְּךָ, וּתְדַבֵּר עִמָּהֶם וְתִלְמַד עִמָּהֶם וְתַדְרִיךְ אוֹתָם בְּדֶרֶךְ אַהֲבָה, בְּדֶרֶךְ שִׂמְחָה, וּתְסַפֵּר לָהֶם כָּל מִינֵי סִפּוּרִים, בָּזֶה תִּבְנֶה אוֹתָם נַפְשִׁית וְשִׂכְלִית, וְיִתְרַחֵב דַּעְתָּם וּמֹחָם, וְיִגְדְּלוּ בְּרִיאִים בְּנַפְשָׁם וּבְשִׂכְלָם, וְתִרְוֶה מֵהֶם רֹב נַחַת דִּקְדֻשָּׁה.

ב.

אֲהוּבִי בְּנִי! עָלֶיךָ לָדַעַת, שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא נָתַן לְךָ מַתָּנָה בָּנִים יְקָרִים, שֶׁהֵם יַהֲלוֹמִים, אֲזַי עָלֶיךָ לִשְׁמֹר עֲלֵיהֶם מְאֹד מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵר עַל בָּבַת עֵינֶיךָ; כִּי סוֹף כָּל סוֹף מַה יִּשָּׁאֵר מִמְּךָ? רַק אֵלּוּ הַבָּנִים שֶׁיֹּאמְרוּ עָלֶיךָ קַדִּישׁ. וְלָכֵן רְאֵה לִמְסֹר נַפְשְׁךָ לְחַנֵּךְ אוֹתָם בְּחִנּוּךְ תּוֹרָנִי, חִנּוּךְ שֶׁל אֱמוּנָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, חִנּוּךְ שֶׁל יִרְאַת שָׁמַיִם וְקִיוּם הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה, חִנּוּךְ שֶׁל דֶּרֶך אֶרֶץ וּמִדּוֹת טוֹבוֹת כְּלַפֵּי הַזּוּלָת. לָזֹאת אַתָּה צָרִיךְ לְהַשְׁקִיעַ בָּהֶם הַרְבֵּה, וְאַל תִּתְחַמֵּק כְּאִלּוּ אַתָּה עָסוּק בְּאַלְפֵי עִנְיָנִים, וְאַתָּה כְּבָר מַסְפִּיק לְךָ, וְיָצָאתָ יְדֵי חוֹבָתְךָ, אֶלָּא עָלֶיךָ לִזְכֹּר הֵיטֵב, כִּי מִלְּבַד כָּל זֹאת, כְּדַאי לְךָ שֶׁשָּׁעָה אַחַת בְּשָׁבוּעַ תִּמְסֹר אֶת כָּל כֻּלְּךָ אֶל בָּנֶיךָ הַזְּכָרִים. וְהַזְּמַן הַטּוֹב בְּיוֹתֵר הוּא בְּמוֹצָאֵי-שַׁבָּת, שֶׁאָז מַתְחִיל הַשָּׁבוּעַ הַבָּא, וְאִם תְּנַדֵּב שָׁעָה בִּשְׁבִיל הַבָּנִים שֶׁלְּךָ, אֵין לְמַעְלָה מִזֶּה. כִּי הַבָּנִים יַרְגִּישׁוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַבָּא, יֵשׁ לָהֶם מִי שֶׁמִּתְעַנְיֵן בְּעִנְיָנָם, יֵשׁ לָהֶם חֹם אַבָּהִי. וְלָכֵן רְאֵה, אֲהוּבִי, בְּנִי! שֶׁשָּׁעָה אַחַת בְּשָׁבוּעַ תִּהְיֶה פָּנוּי מִכָּל עֲסָקֶיךָ, וְשׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם לֹא יוּכַל לִשְׁבֹּר אוֹתְךָ אוֹ לְהַטּוֹת אֶת דַּעְתְּךָ אוֹ לְהַמְשִׁיךְ אוֹתְךָ לִשְׁאָר דְּבָרִים, אֶלָּא שָׁעָה אַחַת בְּשָׁבוּעַ אַתָּה מֻכְרָח לִמְסֹר בַּעֲבוּר הַבָּנִים הַזְּכָרִים שֶׁלְּךָ, וְאִם אֵינְךָ עוֹשֶׂה אֶת זֹאת, עָלֶיךָ לִזְכֹּר שֶׁאַתָּה רָשָׁע מְרֻשָּׁע, רוֹצֵחַ מַמָּשׁ, וְשֶׁלֹּא יִהְיוּ לְךָ טְעָנוֹת אַחַר-כָּךְ, שֶׁהַבָּנִים שֶׁלְּךָ יִדַּרְדְּרוּ וְיִקְּחוּ סַמִּים, אוֹ יִפְרְקוּ עֹל לְגַמְרֵי, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן, וְיִפְגְּמוּ בַּבְּרִית, וְיִכָּשְׁלוּ בְּכָל מִינֵי חֲטָאִים וַעֲווֹנוֹת, כִּי כְּבָר יִהְיֶה מְאֻחָר, וְאַתָּה תִּהְיֶה אָשֵׁם. לָזֹאת אֲהוּבִי, בְּנִי! מֵאַחַר שֶׁנָּתַן לְךָ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בָּנִים זְכָרִים, זוֹ הַמַּתָּנָה הֲכִי יָפָה שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן לָאָדָם, כִּי כָּךְ אוֹמְרִים חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (נְדָרִים סד:): כָּל אָדָם שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים – חָשׁוּב כַּמֵּת; כִּי אֵין לוֹ עִם מִי לְדַבֵּר, אֵין לוֹ עִם מִי לְהִתְחַלֵּק בְּדַעְתּוֹ. וְכָךְ אוֹמְרִים חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (בָּבָא בַּתְרָא קלט.): דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם קְרוֹבָה אֵצֶל בְּנוֹ; כִּי בָּנִים זְכָרִים הֵם עִקַּר הַפְּאֵר וְהַיֹּפִי וְהַחֵן שֶׁל הָאָדָם, וְדַרְכּוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁנִּמְשָׁךְ יוֹתֵר אֶל בָּנִים זְכָרִים. לָזֹאת, רְאֵה לִמְסֹר נַפְשְׁךָ בַּעֲבוּר בָּנֶיךָ, וּתְחַזֵּק וּתְעוֹדֵד וּתְשַׂמֵּחַ אוֹתָם, וּתְדַבֵּר עַל לִבָּם, וּבָזֶה יִהְיֶה קֶשֶׁר בֵּין "אָבוֹת וּבָנִים", כִּי בָּזֶה שֶׁאָדָם מוֹסֵר שָׁעָה אַחַת בִּלְבַד בְּשָׁבוּעַ בַּעֲבוּר בָּנָיו, זֶה כְּבָר מְשַׁנֶּה אֶת הַגִּישָׁה בֵּין הָאַבָּא וְהַבָּנִים. וּמָה אֲנַחְנוּ רוֹאִים? שֶׁרֹב רֻבָּם שֶׁל בְּנֵי-אָדָם טִפְּשִׁים וְשׁוֹטִים וְרוֹצְחִים, וְלֹא אִכְפַּת לָהֶם מֵהַבָּנִים הַזְּכָרִים שֶׁלָּהֶם, וְהֵם עֲסוּקִים בְּאַלְפֵי עִנְיָנִים, אֲבָל לֹא עִם בְּנֵיהֶם, אֵין לָהֶם פְּנַאי וְסַבְלָנוּת וַעֲצַבִּים בַּעֲבוּרָם, וּמִזֶּה נוֹצָר קֶרַע בֵּין "אָבוֹת וּבָנִים", עַד שֶׁבְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן אֵין שָׂפָה מְשֻׁתֶּפֶת בֵּינֵיהֶם, עַד שֶׁנַּעֲשִׂים בְּכַעַס וּבְרֹגֶז זֶה עַל זֶה, עַד שֶׁהַבֵּן בּוֹרֵחַ מֵאָבִיו לְגַמְרֵי. וּבְכָל זֶה הָאָב אָשֵׁם, כִּי לֹא הָיָה לוֹ זְמַן אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת בְּשָׁבוּעַ בַּעֲבוּרוֹ. וְזֶה גָּרַם לוֹ, שֶׁהַבָּנִים זְכָרִים מוֹרְדִים בּוֹ. לָזֹאת רְאֵה, אֲהוּבִי בְּנִי, מַה לְּפָנֶיךָ, וְתִהְיֶה פִּקֵּחַ, שֶׁמֵּהַשָּׁבוּעַ הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה, תִּקַּח אֶת בָּנֶיךָ הַזְּכָרִים לְבֵית הַמִּדְרָשׁ בְּמוֹצָאֵי-שַׁבָּת, וְתִלְמַד עִמָּהֶם שָׁעָה אַחַת, וּתְדַבֵּר אִתָּם, וְתִתְעַנְיֵן מַה כּוֹאֵב לָהֶם, וּתְסַפֵּר לָהֶם סִפּוּרִים, וְתִתֵּן לָהֶם תְּשׂוּמַת-לֵב, וּבָזֶה אַתָּה בּוֹנֶה אוֹתָם. וְיִהְיֶה לְךָ הַרְבֵּה נַחַת מֵהֶם. וְהַכֹּל תָּלוּי רַק בְּשָׁעָה אַחַת בְּשָׁבוּעַ. וְאִם תַּעֲשֶׂה אֶת זֹאת, אֲזַי לֹא תּוּכַל לְהוֹדוֹת לִי כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ, לֹא-כֵּן אִם תִּהְיֶה חָכָם בְּעֵינֶיךָ, וְתִהְיֶה עָסוּק בְּאַלְפֵי עִנְיָנִים, וְרַק לְבָנֶיךָ הַזְּכָרִים לֹא יִהְיֶה לְךָ פְּנַאי, תֵּדַע שֶׁאַתָּה הָאַכְזָר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר, וְתָבוֹא אַחַר-כָּךְ לִבְכּוֹת בְּחִנָּם, כִּי כְּבָר לֹא יוֹעִיל לְךָ בְּכִי, כִּי אִבַּדְתָּ אֶת בָּנֶיךָ, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן. כִּי אִם לֹא נוֹתְנִים תְּשׂוּמַת-לֵב לַיְלָדִים, וְאֵין מִתְעַנְיְנִים בְּצַעֲרָם וּבְמַה שֶּׁעוֹבֵר עֲלֵיהֶם, עַל-יְדֵי-זֶה מְאַבְּדִים אוֹתָם, לָזֹאת, אֲנִי מְאֹד מְבַקֵּשׁ אוֹתְךָ, אֲהוּבִי, בְּנִי! שֶׁתַּחֲשֹׁב פַּעֲמַיִם מִי יוֹתֵר חָשׁוּב – הַבָּנִים הַזְּכָרִים שֶׁלְּךָ אוֹ שְׁאָר בְּנֵי-אָדָם?! הֵן אֱמֶת, שֶׁרְצוֹנְךָ לַעֲשׂוֹת הַרְבֵּה מִצְווֹת לְקָרֵב בְּנֵי-אָדָם לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, אֲבָל מַדּוּעַ לֹא תִּזְכֹּר, שֶׁהַחִיּוּב הָרִאשׁוֹן צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת בַּבַּיִת עִם הַבָּנִים הַזְּכָרִים שֶׁלְּךָ, וְתִמְסֹר נַפְשָׁם בַּעֲבוּרָם, וְתִשְׁתַּדֵּל מְאֹד לְקָרֵב אוֹתָם, לְחַבֵּב אוֹתָם וּלְיַקֵּר אוֹתָם, וְלָתֵת לָהֶם תְּשׂוּמַת-לֵב. וְתִזְכֹּר הֵיטֵב מַאֲמָרָם זַ"ל (שַׁבָּת י:): לְעוֹלָם אַל יְשַׁנֶּה אָדָם בְּנוֹ בֵּין הַבָּנִים; אֶלָּא תִּתֵּן תְּשׂוּמַת-לֵב לְכָל הַבָּנִים יַחַד, לְכָל אֶחָד אֶת הַמַּגִּיעַ לוֹ, וְכָל אֶחָד כְּפִי דַּעְתּוֹ וְשִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ. וְהַלְבֵּשׁ עַצְמְךָ בְּכָל מִינֵי לְבוּשִׁים, וְתִמְסֹר עַצְמְךָ בַּעֲבוּרָם, אָז תִּרְאֶה סוֹף כָּל סוֹף הַרְבֵּה נַחַת מִבָּנֶיךָ הַזְּכָרִים, וְהֵם יַמְשִׁיכוּ אֶת הַהֶמְשֵׁךְ שֶׁלְּךָ, כִּי הַבָּנִים הַזְּכָרִים יוֹרְשִׁים אֶת דַּעַת אֲבִיהֶם, כְּמַאֲמָרָם זַ"ל (עֵדֻיּוֹת, פֶּרֶק ב'): הָאָב זוֹכֶה לְבֵן בָּנוּי בְּכֹחַ וּבְעֹשֶׁר וּבְשָׁנִים וְכוּ'. וְלָכֵן, אֲהוּבִי, בְּנִי, אִם אַתָּה רוֹצֶה שֶׁיִּהְיוּ לְךָ בָּנִים זְכָרִים וּמֻצְלָחִים עַד מְאֹד, רְאֵה לִהְיוֹת פּוֹנֶה מִכָּל עֲסָקֶיךָ שֶׁל הַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְצָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, כִּי הַהֶכְרֵחַ לִגְנֹב שָׁעָה אַחַת בְּשָׁבוּעַ בַּעֲבוּרָם, וְתִקַּח אוֹתָם לְבֵית-הַמִּדְרָשׁ וְתִלְמַד אִתָּם, וּתְדַבֵּר אִתָּם וְתִתְעַנְיֵן בְּצָרְכֵיהֶם, וְאַל יֵקַלּוּ בְּעֵינֶיךָ דְּבָרִים אֵלּוּ, כִּי בְּנַפְשְׁךָ הֵם, כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילוּ אֵלּוּ הַחֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם, שֶׁהָיוּ עֲסוּקִים בְּהַרְבֵּה עִנְיָנִים וּמִצְווֹת לֹא הִתְעַנְיְנוּ בִּבְנֵיהֶם הַזְּכָרִים, וְכָךְ אִבְּדוּ אוֹתָם בְּמוֹ יְדֵיהֶם. וְלָכֵן רְאֵה, אֲהוּבִי, בְּנִי, לִהְיוֹת פִּקֵּחַ, שֶׁמֵּהַיּוֹם תְּקַבֵּל עַל עַצְמְךָ שֶׁבְּמוֹצָאֵי-שַׁבָּת הַקָּרוֹב כְּבָר תֵּלֵךְ לְבֵית-הַמִּדְרָשׁ הַקָּרוֹב לְבֵיתְךָ, וְשָׁם תֵּשֵׁב עִם הַבָּנִים שֶׁלְּךָ, וְתִלְמַד עִמָּהֶם תּוֹרָה, וְתַעֲזֹר לָהֶם בְּמַה שֶּׁחָסֵר לָהֶם, וְתִבְחֹן אוֹתָם, וְתִהְיֶה חָזָק בָּזֶה מְאֹד, וְאָז תִּהְיֶה בָּטוּחַ, שֶׁיִּהְיוּ לְךָ בָּנִים זְכָרִים הַמְּסוּרִים אֵלֶיךָ בְּלֵב וָנֶפֶשׁ; כִּי בֶּאֱמֶת עָלֶיךָ, אֲהוּבִי, בְּנִי, לָדַעַת, שֶׁהַיְלָדִים מַעֲרִיכִים מְאֹד בְּשָׁעָה שֶׁהָאַבָּא נוֹתֵן אֶת כֻּלּוֹ בִּשְׁבִילָם אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת בְּשָׁבוּעַ, וּמִכָּל שֶׁכֵּן אִם תַּתְחִיל אֶת הַשָּׁבוּעַ עִם שָׁעָה אַחַת, שֶׁתִּתְרֹם בַּעֲבוּר בָּנֶיךָ הַזְּכָרִים, וְתִלְמַד עִמָּהֶם תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, וְתַחְדִּיר בָּהֶם אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְתִרְאֶה אֶת הַתּוֹעֶלֶת הַיּוֹצֵאת מִזֶּה, אֲזַי יִכָּנֵס בְּךָ רָצוֹן חָזָק לִגְנֹב עוֹד שָׁעָה וְעוֹד שָׁעָה בְּאֶמְצַע הַשָּׁבוּעַ, וְתִמְסֹר עַצְמְךָ כָּל-כָּךְ לְבָנֶיךָ הַזְּכָרִים, וְאָז דַּיְקָא, תִּרְוֶה מֵהֶם רֹב נַחַת דִּקְדֻשָּׁה, וְיִגְדְּלוּ פִּקְחִים; כִּי כְּשֶׁהָאַבָּא מַסְבִּיר לְבָנָיו כָּל דָּבָר, וּמוֹסֵר אֶת כָּל כֻּלּוֹ בַּעֲבוּרָם, עַל-יְדֵי-זֶה נִתְהַפֵּךְ דַּעְתָּם וְנִתְרַחֵב לִבָּם, וּמִתְקַשֵּׁר קֶשֶׁר חָזָק בֵּין "אָבוֹת וּבָנִים", שֶׁזֶּה הַנַּחַת-רוּחַ הֲכִי גָּדוֹל, שֶׁאָדָם זוֹכֶה בְּחַיָּיו לִרְאוֹת בְּהַצְלָחַת בָּנָיו הַזְּכָרִים. לָזֹאת רְאֵה, אֲהוּבִי, בְּנִי, לְצַיֵּת אוֹתִי, וְתִמְסֹר נַפְשְׁךָ לְקַיֵּם אֶת דְּבָרַי, וְלֹא תִּתְחָרֵט – לֹא בָּזֶה וְלֹא בַּבָּא לְנֵצַח נְצָחִים.

ג.

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי! מֵאַחַר שֶׁזִּכָּה אוֹתְךָ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עִם בָּנִים זְכָרִים, עָלֶיךָ לִשְׂמֹחַ מְאֹד, וְעָלֶיךָ לִמְסֹר נַפְשְׁךָ בַּעֲבוּר חִנּוּכָם, לְחַנֵּךְ אוֹתָם בְּיִרְאַת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה, בֶּאֱמוּנָה בְּרוּרָה וּמְזֻכֶּכֶת, וְתָמִיד תְּדַבֵּר עִמָּהֶם רַק מֵהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְתַחְדִּיר בָּהֶם דַּעַת וְשֵׂכֶל וּבִינָה אֵיךְ לַעֲבֹר אֶת זֶה הָעוֹלָם בְּשָׁלוֹם, וּתְדַבֵּר עִמָּהֶם תָּמִיד דִּבּוּרֵי יִרְאַת שָׁמַיִם. וְאֵין לְתָאֵר וְאֵין לְשַׁעֵר אֶת גֹּדֶל הַזְּכוּת הַזּוֹ. וְכָךְ אוֹמְרִים חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (שַׁבָּת קכז.): הַמְגַדֵּל בָּנָיו לְתַלְמוּד תּוֹרָה, אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה; כִּי בָּזֶה שֶׁמְּלַמְּדִים אֶת הַבָּנִים הַזְּכָרִים אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְרוֹאִים אֵיךְ שֶׁמִּתְנַהֲגִים בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה, עַל-יְדֵי-זֶה הֵם גְּדֵלִים מֻצְלָחִים בְּחַיֵּיהֶם. וְלָכֵן רְאֵה, אֲהוּבִי, בְּנִי, לִמְסֹר נַפְשְׁךָ בַּעֲבוּר גִּדּוּל בָּנֶיךָ הַזְּכָרִים, וְתִלְמַד עִמָּהֶם אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְתִמְסֹר אֶת כָּל כֻּלְּךָ אֲלֵיהֶם, כְּדֵי לְחַנְּכָם. כִּי כְּשֶׁהָאַבָּא מְחַנֵּךְ אֶת בָּנָיו הַזְּכָרִים, הֲרֵי הֵם גְּדֵלִים מֻצְלָחִים מְאֹד. אַךְ צְרִיכִים סַבְלָנוּת גְּדוֹלָה לַבָּנִים, כִּי בְּדֶרֶךְ כְּלָל הֵם שׁוֹבָבִים מְאֹד, וּמְעַצְבְּנִים אֶת הַהוֹרִים, וּבִפְרָט אֶת הָאַבָּא, שֶׁהוּא עָסוּק מְאֹד בְּעִנְיָנִים שׁוֹנִים, וְטָרוּד בְּטִרְדוֹת הַפַּרְנָסָה, וּמָלֵא צָרוֹת וְיִסּוּרִים וְחוֹבוֹת, עֶלְבּוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, עִם כָּל זֹאת עַל הָאַבָּא לְהָבִין, שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף מַה נִּשְׁאָר מִמֶּנּוּ? רַק הַבָּנִים הַזְּכָרִים שֶׁלּוֹ, שֶׁהֵם נוֹשְׂאִים אֶת שְׁמוֹ, וְלָכֵן כְּדָאִית הַהַשְׁקָעָה לְהַשְׁקִיעַ בָּהֶם בְּחִנּוּכָם, לָתֵת לָהֶם חִנּוּךְ כָּשֵׁר, חִנּוּךְ שֶׁל אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בּוֹנֶה אֶת אִישִׁיּוּתָם וְאֶת הַבִּטָּחוֹן הָעַצְמִי שֶׁלָּהֶם; כִּי עַל-יְדֵי תֹּקֶף הָאֱמוּנָה נִבְנֶה הַבִּטָּחוֹן הָעַצְמִי, וְהֵם גְּדֵלִים מֻצְלָחִים בְּחַיֵּיהֶם. וְזֶה עִקַּר הַנַּחַת-רוּחַ לָאַבָּא – כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁבָּנָיו הַזְּכָרִים מִתְיַגְּעִים בַּתּוֹרָה, שֶׁאָז אֲפִלּוּ כְּשֶׁכְּבָר נִסְתַּלֵּק מִזֶּה הָעוֹלָם, יֵשׁ לוֹ נַחַת-רוּחַ בַּשָּׁמַיִם, כְּמַאֲמָרָם זַ"ל (בְּרֵאשִׁית רַבָּה, פָּרָשָׁה מט): כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן יָגֵעַ בַּתּוֹרָה, כְּאִלּוּ לֹא מֵת; וְזוֹ הַנַּחַת-רוּחַ הֲכִי גְּדוֹלָה שֶׁל הָאָדָם – שֶׁמַּשְׁאִיר בָּנִים זְכָרִים בְּזֶה הָעוֹלָם, וְלוֹמְדִים אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וּמִתְנַהֲגִים בְּדֶרֶךְ הַיִּרְאָה, כְּפִי שֶׁקִּבַּלְנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ וּמֵאֲבוֹת אֲבוֹתֵינוּ, עַד קַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּהַר סִינַי. וְכָךְ אוֹמְרִים חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (בְּרֵאשִׁית רַבָּה, פָּרָשָׁה סג): הָאָבוֹת עֲטָרָה לַבָּנִים וְהַבָּנִים עֲטָרָה לָאָבוֹת; וְלָכֵן רְאֵה לִמְסֹר אֶת נַפְשְׁךָ לְחִנּוּךְ הַבָּנִים שֶׁלְּךָ, וְאַל תְּהַסֵּס כְּרֶגַע לְיַסֵּר אוֹתָם. וְכָךְ אוֹמְרִים חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (תַּנְחוּמָא שְׁמוֹת): לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַמּוֹנֵעַ מִבְּנוֹ מַרְדּוּת, סוֹף יוֹצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה וְשׂוֹנְאוֹ. וּבְוַדַּאי צְרִיכִים שֵׂכֶל וְדַעַת לָדַעַת אֵיךְ לְהִתְנַהֵג עִם הַבָּנִים, שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְיַסֵּר אוֹתָם, צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּאַהֲבָה אַבָּהִית, כִּי גַּם הַתּוֹכֵחָה צְרִיכָה לִהְיוֹת תּוֹכֵחָה שֶׁל אַהֲבָה, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק ב', סִימָן ח'); וְתִשְׁתַּדֵּל מְאֹד לְרַחֵם עַל הַבָּנִים הַזְּכָרִים שֶׁלְּךָ, וְאַל תַּכֶּה אוֹתָם בִּרְצִיחָה, אֶלָּא תְּיַסֵּר אוֹתָם בְּאַהֲבָה. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם מִכָּל אָדָם (מִשְׁלֵי כב, ו): "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ, גַּם יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנּוּ"; שֶׁצְּרִיכִים לְחַנֵּךְ אֶת הַבָּנִים הַזְּכָרִים כָּל אֶחָד עַל-פִּי דַּרְכּוֹ, וְלֹא לָלֶכֶת אִתָּם בְּאַכְזָרִיּוּת, וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא לְבַזּוֹת אוֹתָם וְלֹא לִפְגֹּעַ בָּהֶם, אֲשֶׁר זוֹ רְצִיחָה מֵאֵין כָּמוֹהָ. לָזֹאת רְאֵה, אֲהוּבִי בְּנִי! כְּדָאִית הַהַשְׁקָעָה שֶׁאַתָּה מַשְׁקִיעַ בַּבָּנִים זְכָרִים שֶׁלְּךָ, כִּי כָּךְ אוֹמְרִים חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (תַּנְחוּמָא וַיִּקְרָא): בִּזְכוּת הַבָּנִים, אֲבוֹתֵיהֶם מִתְכַּבְּדִים; כִּי בָּזֶה שֶׁתְּחַנֵּךְ אֶת הַבָּנִים הַזְּכָרִים שֶׁלְּךָ לְתוֹרָה וּלְיִרְאַת שָׁמַיִם וְלֶאֱמוּנָה בְּרוּרָה וּמְזֻכֶּכֶת, וְיִהְיוּ לְךָ בָּנִים צַדִּיקִים, עַל-יְדֵי-זֶה תִּתְכַּבֵּד עַל יָדָם, וְאֵיזֶה נַחַת-רוּחַ זֶה לִרְאוֹת בְּמוֹ עֵינָיו בְּהַצְלָחַת הַבָּנִים הַזְּכָרִים שֶׁלּוֹ. וְלָכֵן רְאֵה, אֲהוּבִי בְּנִי, לִמְסֹר נַפְשְׁךָ בַּעֲבוּר חִנּוּךְ הַבָּנִים שֶׁלְּךָ, וְתַעֲזֹב אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וּתְקַבֵּל עַל עַצְמְךָ קֹדֶם לְחַנֵּךְ אוֹתָם, וּתְרַחֵם עֲלֵיהֶם, וְתִשְׁתַּדֵּל רַק בְּטוֹבָתָם, וְתָמִיד תְּדַבֵּר אִתָּם בְּאַהֲבָה, וְתִמְשֹׁךְ אֶת לְבָבָם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וּכְכָל שֶׁתַּכְנִיס אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בַּבָּנִים הַזְּכָרִים שֶׁלְּךָ, עַל-יְדֵי-זֶה יִגְדְּלוּ בְּרִיאִים בְּנַפְשָׁם וּבְשִׂכְלָם, וְיִהְיוּ הֲכִי מֻצְלָחִים בְּחַיֵּיהֶם, רַק שְׁמֹר מְאֹד לֹא לְהַשְׁפִּילָם וְלֹא לְבַזּוֹתָם בָּרַבִּים, וַאֲפִלּוּ אִם אַתָּה רוֹצֶה לְיַסְּרָם, זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּחַדְרֵי חֲדָרִים, שֶׁחַבְרֵיהֶם לֹא יִרְאוּ, כִּי אִם מְבַיְּשִׁים אֶת הַבָּנִים בָּרַבִּים, וּמִכָּל שֶׁכֵּן בֵּין חַבְרֵיהֶם, בָּזֶה שׁוֹבְרִים אוֹתָם לְגַמְרֵי, וְשׁוֹפְכִים דָּמָם, וְעוֹשִׂים אוֹתָם בַּעֲלֵי מוּמִים בְּגוּפָם וּבְנַפְשָׁם. לָזֹאת אֲהוּבִי, בְּנִי! רְאֵה מַה לְּפָנֶיךָ, מָסְרוּ לְךָ יַהֲלוֹמִים, שֶׁהֵם הַבָּנִים הַזְּכָרִים שֶׁלְּךָ, רְאֵה לִשְׁמֹר אוֹתָם מִכָּל מִשְׁמָר, וְתָדוּן אוֹתָם לְכַף זְכוּת, וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יִמָּלֵט בַּיִת, שֶׁלֹּא תִּהְיֶה בּוֹ תָּמִיד כִּבְשָׂה שְׁחוֹרָה שֶׁעוֹשָׂה בְּעָיוֹת יוֹתֵר מִכָּל הַבָּנִים, עַל-כֵּן רְאֵה לְקָרֵב אֶת הַבֵּן הַזֶּה בְּדֶרֶךְ אַהֲבָה, וּבְחָכְמָה וּבִינָה יְתֵרָה, וְאַל יֵקַלּוּ בְּעֵינֶיךָ דְּבָרִים אֵלּוּ, כִּי בְּנַפְשְׁךָ הֵם. לָזֹאת, רְאֵה אֲהוּבִי, בְּנִי, לִמְסֹר אֶת עַצְמְךָ בַּעֲבוּר חִנּוּךְ הַבָּנִים הַזְּכָרִים שֶׁלְּךָ, וּתְרַחֵם עֲלֵיהֶם מְאֹד מְאֹד, וְתַעֲזֹר לָהֶם כְּכָל יְכָלְתְּךָ, כִּי כָּךְ אוֹמֵר רַבֵּנוּ זַ"ל (סֵפֶר הַמִּדּוֹת, אוֹת בָּנִים, סִימָן צו): מִי שֶׁאֵין לוֹ רַחֲמָנוּת עַל בָּנָיו, בְּיָדוּעַ שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק בְּשֵׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה; כִּי מִי שֶׁדָּבוּק בֶּאֱמֶת בְּחַי הַחַיִּים בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְיוֹדֵעַ וְעֵד אֲשֶׁר אֵין בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְהַכֹּל לַכֹּל אֱלֹקוּת גָּמוּר הוּא, הוּא מוֹסֵר אֶת נַפְשׁוֹ בַּעֲבוּר בָּנָיו, וּמִשְׁתַּדֵּל שֶׁהֵם יַחְדִּירוּ בְּעַצְמָם אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וִילַמְּדוּ אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וִיקַיְּמוּ מִצְווֹתָיו יִתְבָּרַךְ בְּשִׂמְחָה עֲצוּמָה. לָזֹאת רְאֵה, אֲהוּבִי, בְּנִי הַיָּקָר, לְכַבֵּד וּלְיַקֵּר אֶת הַבָּנִים הַזְּכָרִים שֶׁלְּךָ, וְתִמְסֹר נַפְשְׁךָ בַּעֲבוּר גִּדּוּלָם, וְאַל תִּדְאַג עַל פַּרְנָסָתָם, כִּי כָּךְ אָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל (סֵפֶר הַמִּדּוֹת, אוֹת בָּנִים, סִימָן מג): אֵין צָרִיךְ הָאָדָם לִדְאֹג עַל פַּרְנָסַת בָּנָיו, כִּי כְּשֶׁהֵם גְּדֵלִים, גְּדֵלָה פַּרְנָסָתָם עִמָּהֶם; וְלָכֵן הָעִקָּר תִּשְׁתַּדֵּל בְּחִנּוּכָם הָרוּחָנִי, לְהַחְדִּיר בָּהֶם יִרְאַת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה וֶאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְתִשְׁמֹר אֶת עַצְמְךָ מְאֹד לֹא לְדַבֵּר בִּפְנֵיהֶם לָשׁוֹן-הָרַע, רְכִילוּת וְלֵיצָנוּת, וְלֹא לְהִתְלוֹצֵץ מִשּׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם; כִּי טֶבַע הַבֵּן, שֶׁמְּקַבֵּל אֶת טֶבַע הָאַבָּא, וּמַה שֶּׁהָאָב עוֹשֶׂה, כֵּן הַבֵּן עוֹשֶׂה. לָזֹאת, בְּנִי הַיָּקָר לִי מְאֹד! אִם אַתָּה רוֹצֶה לְהַצְלִיחַ עִם הַבָּנִים הַזְּכָרִים שֶׁלְּךָ, רְאֵה לְחַנֵּךְ אֶת עַצְמְךָ, כִּי הַבָּנִים הַזְּכָרִים שֶׁלְּךָ הֵם יְחַקּוּ אוֹתְךָ, וּבְדִיּוּק כְּפִי שֶׁאַתָּה תִּתְנַהֵג, כֵּן הֵם יִתְנַהֲגוּ, וְלָכֵן שֶׁלֹּא תִּהְיֶינָה לְךָ אַחַר-כָּךְ טְעָנוֹת, בִּרְאוֹתְךָ שֶׁהַבָּנִים זְכָרִים אֵינָם הוֹלְכִים בְּדַרְכְּךָ, כִּי גַּם אַתָּה פָּגַמְתָּ בַּדַּעַת וּבַשֵּׂכֶל. לָזֹאת רְאֵה, אֲהוּבִי, בְּנִי הַיָּקָר, לִמְסֹר אֶת נַפְשְׁךָ בַּעֲבוּר חִנּוּךְ הַבָּנִים שֶׁלְּךָ. וְרַבֵּנוּ זַ"ל אָמַר (סֵפֶר הַמִּדּוֹת, אוֹת בָּנִים, סִימָן מב): הַבָּנִים הַטּוֹבִים – רְפוּאָה גְּדוֹלָה לָאָבוֹת; כִּי אֵין עוֹד רְפוּאָה גְּדוֹלָה לְאַבָּא כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּנִים זְכָרִים בְּרִיאִים בְּנַפְשָׁם בְּרוּחָם, וּלְהֵפֶךְ – אֵין עוֹד צַעַר גָּדוֹל לָאַבָּא, כְּשֶׁבָּנָיו הַזְּכָרִים אֵינָם בְּרִיאִים בְּנַפְשָׁם וּבְשִׂכְלָם, וּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁיּוֹצְאִים לְתַרְבּוּת רָעָה. לָכֵן צְרִיכִים לְבַקֵּשׁ בְּכָל יוֹם מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ עַל הַבָּנִים הַזְּכָרִים, וּלְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל מִינֵי הִשְׁתַּדְּלֻיּוֹת לְחַנְּכָם בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה וְהַיִּרְאָה. וּצְרִיכִים לְהִשְׁתַּדֵּל בָּזֶה מִקַּטְנוּתָם, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל (סֵפֶר הַמִּדּוֹת, אוֹת בָּנִים, סִימָן סד): צָרִיךְ לְלַמֵּד אֶת הַתִּינוֹק דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִנְּעוּרָיו; וְלָכֵן אַל יֵקַלּוּ בְּעֵינֶיךָ דְּבָרִים אֵלּוּ, כִּי בְּנַפְשְׁךָ הֵם. וְאַף שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ, שֶׁמֵּרֹב הַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִים שֶׁעוֹבְרִים עָלֶיךָ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, אֵין לְךָ עֲצַבִּים לְבָנֶיךָ, עִם כָּל זֹאת תִּהְיֶה פִּקֵּחַ, כִּי סוֹף כָּל סוֹף מַה יִּשָּׁאֵר מִמְּךָ? רַק אֵלּוּ הַבָּנִים הַזְּכָרִים, שֶׁהֵם יַמְשִׁיכוּ אֶת שִׁמְךָ, וְאֵיזֶה נַחַת-רוּחַ יִהְיֶה לְךָ בְּשָׁעָה שֶׁתִּהְיֶה זָקֵן, וְתִרְאֶה אֶת הַגִּדּוּלִים שֶׁגִּדַּלְתָּ, וְתִרְאֶה בָּנִים לְבָנֶיךָ, שֶׁזֶּה יִהְיֶה הַנַּחַת-רוּחַ הֲכִי גָּדוֹל שֶׁלְּךָ. לָזֹאת, אֲהוּבִי, בְּנִי! רְאֵה לִמְסֹר נַפְשְׁךָ בַּעֲבוּר גִּדּוּל בָּנֶיךָ, וּתְגַדְּלֵם לְתַלְמוּד תּוֹרָה, וּתְרַחֵם עֲלֵיהֶם, וְאַל תַּשְׁפִּילֵם וְאַל תִּשְׁבֹּר אוֹתָם, וְאָז דַּיְקָא תַּצְלִיחַ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת גַּם יַחַד עִמָּהֶם. וּזְכֹר כְּלָל זֶה, אֲשֶׁר הַבָּנִים הַזְּכָרִים שֶׁלְּךָ בָּאִים קֹדֶם לְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. וְאִם תִּמְסֹר עַצְמְךָ בַּעֲבוּרָם, אָז יִהְיוּ הֵם מְקֻשָּׁרִים אֵלֶיךָ בָּזֶה וּבַבָּא לְנֵצַח נְצָחִים; אַשְׁרֵי מִי שֶׁמַּכְנִיס דְּבָרַי אֵלּוּ בְּתוֹךְ לִבּוֹ, וּמְקַיְּמָם בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת, שֶׁאָז יִרְוֶה רֹב נַחַת מִבָּנָיו הַזְּכָרִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּמִכָּל שֶׁכֵּן בָּעוֹלָם הַבָּא לְנֵצַח נְצָחִים.
תַּם וְנִשְׁלַם שֶׁבַח לְאֵל בּוֹרֵא עוֹלָם!