שאלה :
הבנתי שחום ואהבה הם אמצעים חשובים בחינוך. כשהילד מרגיש שאוהבים אותו והוא רצוי, זה מונע הרבה תופעות לא רצויות והוא לא מחפש להרגיש אהוב ומוערך על ידי חברים מהרחוב. ואכן, יש לי ילד ששמח מאד לקבל ממני חיבוק או צביטה על הלחי מדי פעם והיחסים בינינו טובים מאד. אך ילד אחר פשוט לא סובל את זה. ככל שאני מנסה לקרב ולחבק אותו הוא מתרחק. פעם אחת הוא גם אמר מפורשות : "אבא! אני לא סובל חיבוקים!". כיצד אוכל להראות לו שאני אוהב אותו?
תשובה :
שאלה נפלאה. ומתוכה מתברר הכלל הישן והטוב שהנחילו לנו חז"ל : 'כשם שפרצופיהם שונים, כך דעתם שונה'. לגלות חום ואהבה לילדים (כמו גם למבוגרים…) אינו דבר השווה לכל אחד באותו אופן וכפי שנוכחת לגלות.
לכן צריך לאהוב כל אחד כפי שהיה רוצה שיאהבו אותו. ומאחר וחלק מגילוי אהבה לאדם היא הנתינה שנותנים לו, על כן אמשיל לך בעניין זה : אדם הנותן לתינוק בן ארבעה ימים חתיכת בשר, הרי שיש כאן בעיה כלשהי…
מצד אחד היינו יכולים לחשוב שהוא אוהב את התינוק ולכן נותן לו מאכלים בריאים וחזקים כבשר, על מנת שיגדל ויהיה חזק. אך מצד שני, וכך היא האמת – אין בזה משום אהבה ורחמנות אלא שטות ואולי גם אכזריות. שהרי תינוק לא יוכל לאכול סוג מאכל שכזה בראשית ימיו והדבר ימית אותו חלילה. הרי שצריך לתת מאכלים בהתאם להתפתחותו של הילד.
כן הוא בעניין גילוי אהבה לילדים : האחד שמח בחיבוק וזה מגדיל את דעתו ואת רצונו להתקדם. ואילו השני מרגיש שזה הורס אותו. לכן חשוב להתייחס לכך ולא להתעלם מרגשותיו.
למעשה, כל ילד מעדיף סוג אחר של יחס הגורם לו לשמור על קשר עם הוריו (או עם כל מבוגר אחר הקשור אליו). יש ילדים שממש צריכים את החיבוק, הנשיקה, הליטוף והמילה הטובה. ילדים אחרים שמחים מאד לקבל מחמאה לאחר שעשו משהו.
ישנם ילדים המרגישים שככל שיחקו את המבוגר, כן הם יהיו קרובים אליו יותר. הורים לסוג זה של ילדים צריכים לשים לב שלא לדכאות את ילדם כשהם רואים שהוא מדבר בסגנון הדיבור שלהם או מאחסן את דבריו בקלסר כפי שהם נוהגים. זוהי דרכו לחזק את הקשר איתם. אמירה כמו : "אתה לא צריך לחקות אותי בכל דבר! אתה סך הכל בן שש ואינך צריך לשמור את הדפים בקלסר כמוני. תוכל לאחסן אותם במגירה או בתיק", יתכן שתערער אצל הילד משהו בקשר בינו לבן ההורה.
לכן, בכדי לגלות מהו הדבר שיגרום לבנך להבין שהוא מאד חשוב לך, נראה לי שעדיף לשאול את פי הנער בעצמו : "מוישי חמוד, אני רוצה לשאול אותך שאלה חשובה. פעמים רבות אני מרגיש צורך חזק לחבק אותך או לצבוט לך בלחי. אתה הבן שלי ואני מאד אוהב אותך. אלא ששמתי לב, וכך גם אמרת לי, שאתה לא סובל את זה. לכן חשוב לי שתאמר לי בעצמך מה היא הדרך שאוכל להרגיש קרוב אליך. אם דרוש לך זמן לחשוב על כך – יש לך את כל הזמן שאתה צריך".
כמובן שלא כדאי לך לנסות ולומר זאת מילה במילה כפי שכתבתי (ובמיוחד אם לבנך לא קוראים מוישי…). העיקר שיבוא מהלב ואחר כוונת הלב הן הן הדברים. לדעתי, השיחה הזו בעצמה תחקוק בדעתו של בנך עד כמה שאתה אוהב אותו וזה חשוב מאד. "אבא כל כך אוהב אותי עד שקשה לו בלי לחבק אותי והוא מבקש ממני למצוא לו דרך בשביל שהחיבוק לא יציק לי… איזה אבא יש לי!".
בנוסף – סיכויים טובים שאכן תקבל ממנו את הדרך לגלות לו את אהבתך. ואף אני אשמח שתגלה לי מה היא אותה דרך. אני פשוט אוהב לשמוע רעיונות של ילדים! יתכן שהוא גם יגלה לך שהוא לא ממש מתלהב מהתואר "חמוד" שאתה מצמיד לשמו. יש ילדים שלא אוהבים את זה. "פשוט תקרא לי מוישי".
ראוי לי לספר כאן שפעם לימדתי בחורים בני חמש עשרה ושש עשרה. היה ביניהם תלמיד שבכל פעם שניסיתי להתקרב אליו הוא התרחק. אם ניסיתי להניח את ידי על כתפו הוא נרתע. גם כשהילכתי בין שולחנות התלמידים בזמן השיעור וקרבתי אליו, הוא התכווץ והיו פעמים שסוכך על עצמו עם ידיו בתנועת התגוננות.
הדבר עורר אצלי חשד משום שסוג כזה של התנהגות מגביר את החשש שהילד סופג מכות מאנשים מסויימים (כגון הורים או בחורים אחרים) ולכן בכל פעם שמישהו מתקרב אליו הוא מתגונן משום שלמרבה הצער הוא איבד את האמון בבני אדם.
תחקיר קל שערכתי גילה לי שהוא אכן סובל מידם הקשה של ההורים בבית. יום אחד קראתי לו לשיחה אישית וכך אמרתי :"אני רוצה לבקש ממך איזה דבר ואינך חייב להסכים. הדבר הזה מאד חשוב לי משום שאני מאד אוהב ומעריך אותך אך בכל זאת אני מכבד את רצונך ואינך חייב להסכים. לפעמים אני מרגיש צורך ללחוץ את היד או להניח יד על הכתף של התלמידים שלי. נראה לך שתוכל לחיות עם זה?".
- "לא, לא. אני מעדיף שלא!".
ראיתי שהוא בלחץ. אך מה שאמרתי לו לפני כן העביר לו מסר שאני איתו ולצדו. ואז שאלתי :"תוכל לומר לי איך אוכל להראות לך שאני רוצה את טובתך?".
וזו היתה תשובתו :"זה בסדר. אמרת לי ואני יודע. הרגשתי את זה גם לפני כן".
בהצלחה…
