שאלה : 

קראתי את הספר שלך ואני לא מסכים איתך כמעט בכלום. מה כל כך נורא אם ילד יחטוף איזה פליק או צעקה שתגלה לו מה אני חושב עליו מדי פעם?

תשובה :

ראשית – אני מודה לך על הכנות וחשוב שאמרת את דעתך. אני אוהב ביקורת. אני חושב שאתה אדם כל כך מיוחד והלוואי והיתה לי הזכות לפגוש אותך.

בנוגע לשאלתך – על מנת שאוכל להשיב לך תשובה ראויה, חסרים לי מספר פרטים עליך בעצמך מאחר שאיני מכיר אותך או את הידע שלך בענייני חינוך. אם תועיל לענות על השאלות הבאות ולשלוח לי מכתב נוסף, זה יעזור מאד :

• כשאתה היית ילד ועשית דברים שהרגיזו את הוריך. כיצד הם נהגו איתך? איך הם התמודדו עם המעשים שלך?
• כיצד הרגשת בעצמך עם מה שהם עשו איתך? מה היו המחשבות שלך על הוריך באותם רגעים?
• כשאתה היום מחטיף פליק לילדך. מה הם הרגשות שקדמו אצלך לאותו פליק? האם היית רגוע ושליו לחלוטין או שמא כעס גדול כעסת עד שלא יכולת להתאפק ולכן החטפת את הפליק?
• איך התשובות שהשבת על שאלות ב' ו-ג' תואמות את הפסוק : "ואהבת לרעך כמוך" ואת מאמר חז"ל : 'מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך'?
• האם במהלך לימודך בגמרא נתקלת במאמר חז"ל (מועד קטן יז.) על המכה את בנו גדול שעובר משום "ולפני עור לא תתן מכשול"? האם עיינת בדברי הריטב"א שם?
• האם יש ברשותך את הספר הנפלא "פלא יועץ" וכבר למדת את מה שנאמר שם באות 'הכאה'? במקרה שכן – אשמח אם תספר לי מה הבנת מהדברים שקראת שם.
• האם מובן לך הדבר שבכל הכאה שאתה מכה את בנך אתה למעשה גורם לו להבין שכך היא הדרך לפתור בעיות? כשילד אחר יתגרה בבנך בתלמוד תורה, סיכויים רבים שבנך יחליט להכותו משום שזו הדרך שלמד בבית. ואז יגיע המלמד ויסביר לו שאסור להכות. וזה יגרום לבלבול גדול אצל בנך : מצד אחד בבית הוא מקבל סטירות מפעם לפעם. ומצד שני המלמד אומר שאסור להכות. זה מאד מתסכל ילד לחיות בצורה שכזאת. מה דעתך על כך?
• עד כמה אתה מצליח להבין שבכל פעם שאתה מכה את בנך או מזלזל בו באופנים שונים, אתה למעשה מנתק את הקשר שלו איתך? האם ברור לך שברגע שהקשר בין ההורה לילד נחלש או גרוע מכך – אינו קיים, שוב לא יכנסו הדברים שיאמר ההורה ללבו של הילד, וזוהי הבעיה הגדולה שבכל הבעיות בחינוך?
• האם אתה מבין שה' יתברך מודד לאדם מידה כנגד מידה? והרי כולנו מגיעים בראש השנה ונשפטים על כל המעשים. האם ידוע לך מה שפירש הצדיק הקדוש ר' אהרן מטשרנוביל זי"ע על הפסוק : "וכל בניך לימודי ה'" – כפי שאדם מתנהג עם כל בניו, כך הוא כביכול מלמד את ה' יתברך כיצד להתנהג איתו. אם הולך איתם ביד קשה, כך יהיה לו. ואם הולך איתם ברחמים ומסביר להם ומשוחח איתם כפי דעתם, כך ילך ה' יתברך איתו וירחם עליו. כי "ה' צלך" ומתנהג איתך כמו הצל שלך – כשאתה עושה כך, הצל עושה כמוך. אם אתה הולך בחסד – יהיה לך חסד. ולהיפך – להיפך. והרי כולנו חטאנו, ולמרות שבראש השנה ויום הכפורים הקודם כבר בקשנו סליחה וקיבלנו על עצמנו להשתפר, והנה בכל זאת בראש השנה הבא אנו שוב מבקשים סליחה ושוב מקבלים על עצמינו להפסיק עם השטויות וחוזר חלילה כי בשר ודם אנחנו וקשה לנו שלא להיכשל. וה' יתברך בודאי מבין זאת ורוצה לסלוח. ובמי הדבר תלוי? בנו בעצמנו. כי ה' יתברך מודד לאדם במידה שמודד בעצמו. וכן כתב בספר 'תוכחת חיים' (בפרשת שמות) : הרי הוא אומר "כעיני עבדים אל יד אדוניהם וכעיני שפחה אל יד גבירתה כן עינינו אל ה' אלקינו". לפי פשוטן של דברים שאנחנו שואלים מהקב"ה שירחם עלינו כמו שמקוה העבד מהאדון והשפחה מגבירתה. ואם האדון והגבירתה הם נוהגים באכזריות, מה מקום להתפלל אל ה' ולבקש ממנו שאלה כזאת? עיין שם בדבריו הנעימים. האם הדברים הללו מוכרים לך?

אם תוכל להשיב לי על השאלות הנ"ל, זה יקל עלי להשיב על שאלתך. ושוב – אולי תוכל גם לחשוב על דרך שנוכל להיפגש. לכבוד יהיה לי לפגוש אדם מיוחד כמוך שלא שומר דברים בלב.

המצפה לתשובתך…