שאלה :
אני משתדל מאד לחנך את הילדים בבית בדרך של סבלנות, הסברה והבנה. האווירה אצלינו די טובה ברוך ה'. אך מצד שני כשאני קורא על המצבים איתם התמודדת והדרכים בהן השתמשת, אני שואל את עצמי מאין לך כל הדרכים הללו? מהיכן למדת לחנך, להבין ולשוחח עם הילדים בצורה נפלאה שכזו? בקיצור – אני די מקנא… יש סיכוי שאזכה להגיע לכך אי פעם?
תשובה :
ראשית – תודה על הדברים. זה מעודד לשמוע (וגם לקרוא) שהמקרים עליהם סיפרתי מעוררים את ההורים והמחנכים להשתדל יותר ולהתעמק יותר בעניין החינוך. אדרבה! זו בדיוק היתה הכוונה – קנאת סופרים תרבה חכמה ואשריך שאתה מקנא בעניין חינוך ולא בהבלי העולם הזה וכמו שאמר דוד המלך : "ואל תקנא בעושי עולה" – להיות כעושי עולה" (מגילה ו:).
בנוסף, מחמם את הלב לשמוע שהאווירה אצלכם בבית טובה וככל הנראה זו תוצאה ישירה ממאמציך "לחנך את הילדים בבית בדרך של סבלנות, הסברה והבנה".
לעצם שאלתך מאין שאבתי את דרכי בחינוך. השתדלתי בסוף כל פרק וגם במהלכו לציין פסוקים, מאמרי חז"ל ומאמרים מצדיקי הדורות אשר מהם למדתי. לא פעם ולא פעמיים ארע ששמעתי אנשי חינוך גדולים (אשר חלקם מבני ברית וחלקם שלא מבני ברית) אשר למעשה אמרו כמעט את אותם דברים אלא שפרט אחד היה חסר – הם לא שאבו זאת מהתורה שבכתב או בעל פה. כל דבריהם מיוסדים על חכמתם, סברתם ונסיונם האישי.
אכן, כלל גדול הנחילונו חז"ל (מגילה טז) : 'כל האומר דבר חכמה אפילו באומות העולם נקרא חכם'. וכן אמרו (איכ"ר פ"ב) : 'אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמן הדא הוא דכתיב (עובדיה א') "והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו".
הרי שיש בהם חכמים והצליחו להחכים בדברים שונים כאשר עינינו הרואות כיצד התפתח העולם בשנים האחרונות על ידי מכשירים שונים שלא היו בדורות הקודמים ודי יהיה אם רק נביא לדוגמא את כלי הרכב והתעופה.
והוא הדין שגם בחינוך יש מביניהם שיודעים כיצד לחדור לנבכי נפשו של הילד ולהבין כיצד להצעידו קדימה. אלא שבאותו מדרש נאמר גם שאם יאמר לך אדם שיש תורה בגוים אל תאמן. ומאחר שאת ילדינו אנו חפצים לחנך לתורה, על כן ההכרח לחפש בה בעצמה כיצד לחנכם.
וההפרש כמעט ואינו ניכר למראית עין אך למעשה הוא עצום. כי יתכן שגוי יחנך ילד לפי סברותיו ודעותיו ויצליח לחנכו לנימוס וכללי התנהגות נאותים. אך כשאנו מחנכים ילד יהודי כפי דרכה של התורה, כפי הנמסר לנו ממשה שקיבל בסיני ומסר לחכמי הדורות, בכך אנו מחנכים חינוך לתורה וזה לא מצוי בגויים. הברכה ששורה בחינוך כזה הנשאב מתנאים ואמוראים היא ברכה גדולה. זהו חינוך שאינו מושתת על שכל והגיון כי אם על הנשמה, בבחי' 'דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב' של… הילד.
לכן ציינתי בתחילת ספרי שאת דרכי בחינוך שאבתי מהפסוק "ואהבת לרעך כמוך" אשר הוא כל התורה על רגל אחת. כל פרשה שלמדתי, כל מדרש, כל דף גמרא, השתדלתי לחפש בו את "החינוך היהודי" הטהור להלכה ולמעשה ובסיעתא דשמיא עלה בידי הרבה. והעולה על הכל – 'מתלמידי יותר מכולם'. עקבתי כיצד הם מגיבים לדרכי, שאלתי אותם, התייעצתי איתם והם ידעו לשתף אותי ולספר לפני את כל לבם. מהם שאבתי הרבה עצות ודרכים.
וזה ההפרש – יתכן שגוי חכם ידריך את תלמידו בדרך נכונה ובנימוס בדיוק כפי שידריך מלמד ירא שמיים את תלמידו. אותה דרך, אותן פעולות ואולי גם אותו תוכן של שיחות. אלא שזה חינוך היוצא מן ההגיון ונכנס אליו ואילו זה חינוך היוצא מן הנשמה ונכנס אליה ופועל בה את פעולתו.
וראוי להביא כאן את דברי הגמרא (ברכות כח:) : 'כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו. אמרו לו רבינו למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא. אמר להם היזהרו בכבוד חבריכם ומנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא'.
ועל פי דברינו יתפרשו הדברים על חינוך הילדים : 'היזהרו בכבוד חבריכם ומנעו בניכם מן ההיגיון'. כלומר, למרות שזהירות בכבוד החבר היא דבר שהשכל וההיגיון מחייב אותו ואפילו אומות העולם מעמידים בתי משפט וערכאות שתפקידם לשמור על שלומה של המלכות וכבוד תושביה. אף על פי כן, כשאתם מחנכים את בניכם לכך, וחלק גדול מהעניין הוא הדוגמא האישית – הראו להם כיצד אתם נזהרים בכבוד חבריכם. אך יחד עם זאת מנעו אותם מן ההגיון שבדבר אלא שכל מעשיהם יהיו לשם שמיים. אנו מכבדים את החבר כי כך ציוה ה' ולא משום שכך מסתבר מן ההגיון.
ואם תאמר :"ומה ההפרש?", תהיה התשובה שמצינו באומות העולם שנהגו בנימוסים וכללים חברתיים כל זמן שהבינו שכך ראוי לנהוג מצד ההגיון. אך ברגע שההגיון חייב אותם להשמיד, להרוג ולאבד הם מיהרו לעשות זאת והשליכו את הנימוס וביקשו לכלות את זעמם בבני אדם והשואה שארעה באירופה תוכיח. הלא הגרמנים ימ"ש היו העם הנאור והחכם, וברגע שהבינו שיש להרוג את היהודים מצד ההגיון שלהם הם אכן עשו זאת. מה שאין כן אם מחנכים את הנער שיש לכבד את הזולת משום שה' יתברך ציוה – זהו ציווי אלוקי שלא ישתנה בשום צד ואופן (והגם שרש"י הקדוש פירש 'הגיון' כפי שפירש, מכל מקום שבעים פנים לתורה וכפטיש יפוצץ סלע. ועוד עיין בדברי היעב"ץ ז"ל הקרובים לדברינו).
אך איך אפשר להביאם להכרה הזאת? על זה אמר : 'והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים' כי רק מהם אפשר להתחנך באמת לדעתה של תורה. ושמא תאמרו מי מבטיחנו שבכך שנעשה השתדלות לחנך את ילדינו ולהביאם ללמוד מתלמידי חכמים, בזה נזכה לרוות מהם נחת ונראה אותם הולכים בדרך ישרה. על זה סיים את דבריו : 'וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים'– לפני מלך רם ונשא אשר ידו לא תקצר להביא להצלחה אפילו ילד שנראה רחוק מכל דבר שבקדושה. כי לפני הכל ואחרי הכל צריך תפלה על הילדים ומשם שואבים ומקבלים סיעתא דשמיא.
'ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא' כי בשכר שתעמידו בנים יראי ה' וחושבי שמו, רק בשביל כך כבר תזכו לחיי העולם הבא כי 'ברא מזכי אבא' – בזכות הבן יזכה האב (סנהדרין קד.). וגם אם לא עלתה בידכם, ואחר התפלה וההשתדלות עדיין לא הועיל, אף על פי כן אתם את שלכם עשיתם ויצאתם ידי חובת מצוות חינוך. אין לנו עסק בנסתרות להבין מפני מה יצא חומץ בן יין (*)אך לבטח שכרכם שמור לכם לעולם הבא רק מפני שהתפללתם על הבנים והשתדלתם לחנכם כראוי.
וממילא מובן שמי שמתפלל ומשתדל בחינוך ובכל זאת לא הצליח עם הילדים, אין לו לחשוש אלא להצדיק את הדין ובודאי ישלם ה' שכרו. מה שאין כן מי שלא משגיח על בניו ורק מתפלל עליהם, או מי שמתפלל עליהם אך לא משגיח עליהם, לא עליו נאמרו הדברים.
יראה לי שלא אמצא מי שיסכם את הדברים טוב יותר מאשר רבנו עובדיה מברטנורא ז"ל שכתב על המשנה הראשונה במסכת אבות בזו הלשון : "משה קיבל תורה מסיני – אומר אני לפי שמסכת זו אינה מיוסדת על פי מצוה ממצות התורה כשאר מסכתות שבמשנה אלא כולם מוסרים ומדות.וחכמי העולם גם כן חיברו ספרים כמו שהמציאו מלבם בדרכי המוסר כיצד יתנהג האדם עם חברו. לפיכך התחיל התנא במסכת זו, משה קבל תורה מסיני לומר לך שהמדות והמוסרים שבזו המסכת לא בדו אותם חכמי המשנה מלבם אלא אף אלו נאמרו בסיני".
לדעתי, עצם השאיפה שלך לחתור אל מטרה נעלה כהצלחה בחינוך הילדים, היא בעצמה השער לה' צדיקים יבואו בו. ככל שתחשוב מכך, יותר סיעתא דשמיא תהיה לך. המשך להתפלל, המשך להשתדל, המשך להיות איש טוב החפץ בטובת ילדיו והמשך לדבר עם אנשי חינוך ולקרוא בספרים העוסקים בנושא. אין לי ספק שהבא ליטהר מסייעין לו.
בהצלחה…
_________________
(*) עיין במדרש (תנחומא חיי שרה, ח) : 'אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה הצדיקים מולידים טובים ורעים, אבל לעולם הבא כולם יהיו צדיקים'. והוא מנסתרות דרכי ה' מפני מה מולידים הצדיקים גם רעים ואין לנו עסק בזה וצדיק באמונתו יחיה.
