רבנו אמר שבעבודת השם צריך להיות עקשן גדול. האין זו 'דחיקת השעה'?

שאלה:

מאת דן:

שלום לכבוד הצדיק היקר.
זכינו בדור החשוך והמבולבל הזה למגדל של אור שמעודד ומשמח אותנו, והמגדל הזה הינו הצדיק שליט"א שנותן לנו כוחות כדי שנוכל להחזיק מעמד בכל מה שעובר עלינו.
ברצוני לשאול: מצד אחד כותב רבנו שאסור להניח אף פעם את הרצון, וצריכים להיות עקשן גדול בעבודת השם יתברך, ומצד שני אמרו חז"ל שאסור לדחוק את השעה. כיצד מסתדרים שני הרעיונות האלו יחד? כלומר מתי צריכים להתעקש בעבודת השם, ומתי יש להרפות ולא לדחוק את השעה? אודה לרב על תשובתו.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום א' לסדר ויצא א' דראש חודש כסליו ה'תשע"ד

שלום וברכה אל דן נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

רביז"ל הפליג מאד מאד במעלת הרצון, ואמר (שיחות הר"ן סימן נ"א) שהעיקר הוא הרצון – לרצות ברצון חזק לדבק את עצמו באין סוף ברוך הוא, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ו) כי על ידי תוקף הרצון אדם יכול סוף כל סוף להגיע אל מה שהוא כוסף ורוצה וכו' וכו', כי על ידי תוקף הרצון מוציא מכח אל הפועל סוף כל סוף מה שהוא רוצה וכו', והאריך בזה מוהרנ"ת ז"ל, ואמר (לקוטי הלכות ערב הלכה ג' אות א') אשר עיקר הוא הרצון – שצריך האדם להרגיל את עצמו לכסוף ולהשתוקק ולהתגעגע בכל עת להשם יתברך ולתורתו ומצוותיו, ולהשתדל תמיד שיהיו לו רצונות טובים חזקים דקדושה.

כי אמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן נ"א) שעיקר עבודת השם הוא הרצון, כי לעבוד השם יתברך אינו יודע מי הוא זה שיוכל לומר שיעבוד את השם יתברך, ואפילו מלאך ושרף אינו יכול להתפאר שיוכל לעבוד את השם יתברך וכו' וכו', רק העיקר הוא הרצון להשם יתברך, ואף על פי שנדמה שהכל רוצים להתקרב להשם יתברך, כי הכל חפצים ליראה את שמך, אף על פי כן לא מבעיא שאין אדם אחד דומה לחבירו בענין הרצון וכו', כי אם גם באדם אחד אין יום אחד דומה לחבירו בענין הרצון וכו', וכן דיבר מזה רביז"ל כמה פעמים בכמה לשונות, שהעיקר הוא רק הרצון והכסופין שירצה ויכסוף תמיד ברצון חזק לעשות רצונו יתברך באמת, ואם אף על פי כן אינו זוכה, מה לעשות? ויתגבר לבלי להפסיק ולבטל הרצון חס ושלום, רק ירצה יותר ברצונות חזקים יותר ויתגבר ברצון חזק וכיסופין גדולים להשם יתברך תמיד בכל עת לעולם ועד, כי העיקר הוא הרצון; ועל ידי תוקף הרצון סוף כל סוף תזכה להכנס אל הקדושה.

עם כל זאת, אף שיש לאדם את הרצונות והכיסופים הכי גדולים להגיע אל מה שהוא צריך להגיע וכו' וכו', הוא צריך גם לדעת שצריכים הרבה לחכות ולקוות ולצפות וכו' וכו', ולא לדחוק את השעה כלל, והאריך בזה מוהרנ"ת ז"ל (לקוטי הלכות פקדון הלכה ד') שזה סוד יציאת מצרים שצריכים להזדרז מה שיותר מהר לצאת מהחושך והמצרים שהוא נמצא שם וכו' וכו', ולהגיע אל חג השבועות שאז מאיר השער נ' קבלת התורה בתכלית מדריגה עליונה, עם כל זאת בין יציאת מצרים עד קבלת התורה יש מ"ט ימים שצריכים לספור את הימים וללכת מדרגה לדרגה ולא לדחוק את השעה, אלא לחכות ולקוות ולצפות וכו' וכו', ובין כך אסור ליפול בדעתו כלל, ואם אדם חזק בזה אז יצליח דרכו כל ימי חייו.

המאחל לך חודש מבורך