הייתי בהלוויה והזדעזעתי מאוד. איזה מוסר לחיים אפשר לקחת מזה?
אחיו של מור אבי נפטר לפני זמן מה, וזו הייתה הפעם הראשונה שנוכחתי בהלוויה. ראיתי שכיסו אותו עם פרוכת כמו של ספר תורה, ואחר כך כשהתקרבתי לראות את הקבורה, ראיתי איך שמכניסים את הנפטר שהיה עטוף בתכריכים לבור, ומכסים אותו עם חול. איזה מוסר לחיים אפשר לקחת מזה? ואיך אפשר לקחת מזה מוסר מבלי להיות בצער יתר על המידה?
מאת מתניה: לכבוד קדושת מוהרא"ש שליט"א.
אחיו של מור אבי נפטר לפני זמן מה, וזו הייתה הפעם הראשונה שנוכחתי בהלוויה. ראיתי שכיסו אותו עם פרוכת כמו של ספר תורה, ואחר כך כשהתקרבתי לראות את הקבורה, ראיתי איך שמכניסים את הנפטר שהיה עטוף בתכריכים לבור, ומכסים אותו עם חול.
מאז, כשאני רואה תכריכים של אדם מת, אני תמיד נזכר במה שראיתי וזה גורם לי להיות נסער מאוד. איזה מוסר לחיים אפשר לקחת מזה? ואיך אפשר לקחת מזה מוסר מבלי להיות בצער יתר על המידה? תודה רבה!
תשובה:
בעזה"י יום ד' לסדר ויגש ב' דראש חודש טבת ז' דחנוכה ה'תשע"ד
שלום וברכה אל מתניה נ"י
לנכון קבלתי את מכתבך.
חכמינו הקדושים אמרו (שבת קנ"ג.) רבי אליעזר אומר: שוב יום אחד לפני מיתתך. שאלו תלמידיו את רבי אליעזר: וכי אדם יודע איזהו יום ימות? אמר להן: וכל שכן, ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה; ואין עוד דבר שמעורר את האדם לתשובה אמיתית עד שרואה במו עיניו מת וכו', ומכל שכן כשרואה כשמכניסים אותו בקבר ומכסים אותו עם עפר וכו', זה מה שמזעזע את האדם ומכניס בו את זכרון יום המוות, ואת זה לא יכולים לשכוח כל החיים, ועל זה אמר החכם מכל אדם (קהלת ז' ב') "והחי יתן אל לבו" – שגם הוא יבוא לזה וכו', כי אדם נמצא בזה העולם כמו דגים בים שלא יודעים מתי הם יכנסו במצודה וכו', ולכן צריכים תמיד לחזור בתשובה שלימה, ואין עוד ספר מוסר חי כמו מי שרואה את כל זה.
זיכני הקדוש ברוך הוא עוד כשהייתי בגיל שמונה לראות מת, ואיך שקוברים אותו וכו', וכן בגיל אחת עשרה ראיתי כבר איך שטובלים מת וכו', ומאז ועד עתה זה לא יוצא לי מהראש וכו', ולכן האדם צריך תמיד לחשוב על היום האחרון שלו, כי אז לא יעשה שום עוולות לשום בן אדם, ומכל שכן שלא יגנוב ויגזול ויעשוק את הזולת, כי מרה תהיה לו באחרונה.
אשרי מי ששם את יום המוות לפני עיניו, שאז כל החיים שלו ילכו כבר בצורה אחרת, ויזכור תמיד בעלמא דאתי.