רק חזרתי מאומן וכבר פגמתי בעיניים. איך מתחזקים בעבודת ה'?

מאת ירון:
שלום כבוד הרב. יש לי צער גדול מהנפילות שלי, וזה פלא בעיניי איך אני אברך ובכל זאת אני פוגם בעיניים. אני כותב לרב בצער גדול, כי רק חזרנו מראש השנה אצל רבנו הקדוש וכבר נכשלתי… אני מרגיש רשע מרושע שאני עושה כאלה דברים, אני לא אוהב את זה ולא רוצה בזה, ועוד לפני יום כיפור הקדוש. מצד אחד אני מתבייש ומצד אחד אני כבר מיואש מעצמי. אני שואל כל הזמן את עצמי: מי אני? איזה בן אדם עושה כאלו דברים? אשמח שהרב ייתן לי עצה איך כבר להתחיל להתקדם בעבודת ה'. תודה רבה.

תשובה:

בעזה"י יום ה' בין כסה לעשור ה'תשע"ה

שלום וברכה אל ירון נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחורה בכל כוחו. וכל החולאת הבאין על האדם, כולם באין רק מקלקול השמחה וכו', וכפי קלקול השמחה והניגון כן בא החולאת על האדם, וגם חכמי הרופאים האריכו בזה, שכל החולאת על ידי מרה שחורה ועצבות, והשמחה הוא רפואה גדולה בין בגשמי בין ברוחני, וצריך להתגבר מאוד בכל הכוחות להיות אך שמח תמיד. כי טבע של האדם למשוך עצמו למרה שחורה ועצבות מחמת פגעי ומקרי הזמן, וכל אדם מלא יסורים, על כן צריך להכריח את עצמו בכוח גדול להיות בשמחה תמיד ולשמח את עצמו בכל אשר יוכל.

ואמר רביז"ל (חיי מוהר"ן סימן תקצ"ג) שאפילו בעת הצער והריחוק מעבודתו יתברך וכו', וכן מה שעובר עליו כל מיני צרות ויסורים ומרירות ומכאובים וכו', עם כל זאת צריכין להתחזק להיות אך שמח תמיד, ולשמח את עצמו בכל מה דאפשר במה שמוצא בעצמו איזה נקודה טובה עדיין, כי כל בר ישראל מלא נקודות טובות, כמאמרם ז"ל (ברכות נ"ז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרימון רקתך" – מאי רקתך? אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרימון; והעולה על הכל צריך לשמוח במה שזכה שלא עשני גוי כגויי הארצות וכו', ולהפוך את כל היגון ואנחה והצער והיסורין לשמחה גדולה, וצריכים לשמור מאד מאד מעצבות ומרירות ומדיכאון שזה אבי אבות הטומאה וכו', ואפילו שהס"מ רוצה לשבור אותו לגמרי ולומר לו שאין לו כבר שום תקוה ותוחלת, עם כל זאת ראוי לו לומר לעצמו, אף על פי שאני כמו שאני וכו', אף על פי כן זכיתי להיות מזרע ישראל, ולקיים כמה מצוות בכל יום ציצית, ותפילין, וקריאת שמע, וצדקה, ושבת, וכיוצא. ואף על פי שגם בעשיית המצוות הם כמו שהם וכו', אף על פי כן על כל פנים יש בהם בוודאי נקודות טובות מאוד שנעשה מהם שעשועים גדולים למעלה בכל העולמות, כי הרי אפילו על ידי המצוות שנעשין על ידי פושעי ישראל, כי כל זמן ששם ישראל נקרא עליו, מתפאר בו השם יתברך הרבה, כמו שכתוב (ישעיה מ"ט) "ישראל אשר בך אתפאר".

וצריכים לדעת אשר המרה שחורה והעצבות מתגבר על האדם יותר מן הכל, וקשה לשברה יותר מכל המידות, ומזקת להאדם מאד יותר מהכל. וכל עיקר התרחקות של כל אדם מהשם יתברך, היא רק מחמת עצבות ומרה שחורה ודכאון שמתגברים עליו, על כן צריכין לראות לשמח את עצמו בכל הכוחות בכל מה דאפשר אפילו בעת שצר להאדם ודחוק לו מאד בגשמיות וברוחניות, הן בפרנסת הנפש, הן בפרנסת הגוף, אף על פי כן צריך לראות לבטוח תמיד בהשם יתברך שסוף כל סוף לא יעזוב השם יתברך אותו וכו', ולכן ראוי לשמח את עצמו בכל מה דאפשר; וזה התכלית והשלימות שאדם צריך להגיע אל זה.

העיקר תזכור מאד מאד מה שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ע"ח) שצעק בקול עמוק מאוד "אין שום יאוש בעולם כלל!", אין דבר כזה להתייאש, ואמר מוהרנ"ת ז"ל בזה העולם אדם נמצא בביצה גדולה וכו', ותמיד צריך לראות עם רגל אחת לצאת, ואף שעם רגל אחד נשקעים בתוך הביצה, אבל תמיד צריכים לזכור שהרגל האחרונה צריכים לראות שתהיה כבר מחוץ לביצה; זאת אומרת שעובר על כל אדם ירידות ונפילות ונשבר מכל דבר וכו' וכו', ואדם צריך להתחזק ביתר שאת וביתר עוז ושום דבר בעולם שלא יוכל לשבור אותו, וידוע מה שאמרו חכמינו הקדושים (ברכות י"ב:) על הפסוק (במדבר ט"ו ל"ט) "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם": "אחרי לבבכם" – זו מינות, "אחרי עיניכם" – זה הרהור עבירה; ופירש הרב הקדוש החוזה מלובלין זי"ע: "ולא תתורו" – שלאדם אסור להתיר את הקשר שבינו לבין הקדוש ברוך הוא, אף שהוא עומד עכשיו במצב של "אחרי עיניכם" שנכשל בהסתכלות רעה, וכן "אחרי לבבכם" שנכשל במחשבות של כפירות וכו', עם כל זאת אסור להתייאש, אלא להמשיך לדבק את עצמו בו יתברך, ולא להתיר את הקשר שזה מלשון "ולא תתורו", לא להתיר את הקשר שיש בינו לבין הקדוש ברוך הוא.

ולכן אסור לך להישבר משום דבר, אלא להרבות בתפילה ושיחה בינו לבין קונו, ואז טוב לך כל הימים, כי אין לתאר ואין לשער את גודל העניין הזה שאדם מרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא ולהתוודות לפניו יתברך, ואפילו שעוסק בזה ימים ושנים אסור לו להתייאש, אלא בכל פעם בכל ירידה ונפילה שעובר עליו שישפוך שיח ותפילה אל הקדוש ברוך הוא, ורק זה מציל את האדם, ולכן חזק ואמץ בעבודה הקדושה של תפילה והתבודדות, והעיקר תתפלל תמיד על שמחה, כי כשיש שמחה יש כבר הכל, ולכן תאמר את התפילה הזו בכל יום ואפילו כמה פעמים ביום וזה יועיל לך לבוא לשמחה אמיתית:

ריבונו של עולם! זכיני להיות בשמחה תמיד, ואזכה להרגיש את השמחה ברמ"ח איברי ושס"ה גידי, עד שהשמחה תגיע לרגלי, שאזכה לרקוד בכל יום מרוב שמחה על גודל החסד שעשית עמדי, שנבראתי מזרע ישראל, ואני יכול לקיים את מצוותיך. אנא רחם עליי והרחק ממני את העצבות והעצלות, וזכיני לדבר בכל יום עם אחרים משמחה, ואזכה לשמח את אחרים, ועל ידי זה גם אני אזכה לשמוח, ובזכות השמחה אזכה להיכלל בך לגמרי, עד שלא אראה לפני עיניי רק את אמיתת מציאותך תתברך, איך שאתה מחיה ומהווה ומקיים את כל הבריאה כולה, וזכיני לאמונה ברורה ומזוככת שאזכה לדעת בידיעה ברורה שאתה נמצא ואין בלעדיך נמצא, ועל ידי זה תמחול לי על כל עוונותי, ואזכה להיכלל בך מעתה ועד עולם, אמן סלה.

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.

המאחל לך חתימה טובה