שאלה:
מאת נורית: לי וגרוש שלי יש חמישה ילדים, ולאחר שנים של מערכת זוגית רעועה בלשון המעטה התגרשנו. היינו כבר בכמה וכמה בתי דין כדי להסדיר את עניין הגירושין כמו שצריך – אך לצערי הרב הוא לא מקבל ומקיים את הפסק שפסקו לו. האם מותר לי לתבוע אותו בבית משפט רגיל? תשובה: |
||
בעזה"י יום א' לסדר שמות י"ג טבת ה'תשע"ה שלום רב אל נורית תחי' לנכון קבלתי את מכתבך. קודם את צריכה לדעת שיהודי מוכרח ללכת לבית דין, כי בית המשפט זה ערכאות שמאוד החמירו על זה בשולחן ערוך, כמובא (חושן משפט סימן כ"ו סעיף א') אסור לדון בפני דייני עכו"ם ובערכאות שלהם, פירוש: מושב הקבוע לשרים לדון בו אפילו בדין שדנים כדיני ישראל ואפילו נתרצו ב' בעלי דינים לדון בפניהם אסור. וכל הבא לידון בפניהם הרי זה רשע וכאילו חרף וגדף והרים יד בתורת משה רבינו; ולכן כל בר ישראל שיש לו איזה דין ודברים עם חבירו, ילך רק לבית דין של יראי השם. עם כל זאת מובא (שם סעיף ב') היתה יד עכו"ם תקיפה, ובעל דינו אלם ואינו יכול להציל ממנו בדייני ישראל, יתבענו לדייני ישראל תחילה, אם לא רצה לבוא נוטל רשות מבית דין ומציל בדיני עכו"ם מיד בעל דינו. ולכן את עשית את שלך, הלכת אל כמה בתי דינים והוא מסרב לקיים את הפסק, ולכן את צריכה לקחת כתב סירוב מבית דין שהם יתנו לך היתר ללכת לערכאות, ושהם יעשו מה שהם רוצים איתו וכו', כי אם הוא כל כך מזלזל בבית דין, שישלם דרך ערכאות וכו'. עם כל זאת, אני תמיד אומר שלהתגרש זה הדבר הכי קל, ולכן צריכים הרבה ישוב הדעת לפני שמתגרשים וכו', לא בשביל כל שטות וכו' ולא בשביל כל מריבה וכו' ולא בשביל כל התערבות של המשפחות בחיי הנישואין של הזוג וכו' מתגרשים, ומה אני יכול להוסיף על דבריי שאני אומר בכל פעם שכל כך כואב לשמוע שזוגות רבים ביניהם, מתווכחים יומם ולילה, וממררים לעצמם את חייהם, וכל אחד יש לו את הסיפור שלו וכו', ואף אחד לא שם לב שאנחנו כמו דגים בים, וכמו שאמר החכם מכל אדם (קהלת ט') "כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפרים האחוזות בפח כהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאום", וחכמינו הקדושים דרשו על זה (סנהדרין פ"א:) מאי דכתיב (קהלת ט') "כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה"? מאי מצודה רעה? אמר ריש לקיש: חכה. ופירש רש"י: שהוא רע וחלש וקטן ואוחז בו דגים גדולים פתאום ואינו רואה, ואינו דומה לנאחז ברשתות על ידי מארב ותחבולות. היינו אדם נמצא בתוך הים הסוער שבעולם הזה, וכמו דגים שנמצאים בתוך הים ובכל עת באים דייגים ומורידים רשתות לתוך המים ומוציאים משם דגים, כך הוא בעולם הזה, בכל פעם פתאום מוציאים כמה בני אדם מזה העולם וכו', ואף אחד לא לומד מוסר השכל מזה, שזה יכול לקרות גם לו יום אחד וכו', תמיד נדמה שרק לזולת זה קורה, אבל לי זה אף פעם לא יקרה וכו', ולכן מחמת קטנות הדעת והמוחין האלו האיש ואשתו רבים ביניהם, ולא מסתדרים יחד, עד שמתגרשים, ורחמנות גדולה על הילדים שהם נשארים יתומים חיים וכו', והם צריכים לסבול כל החיים, כי אם ההורים מתגרשים זה נשאר צלקת על הילדים למשך כל ימי חייהם. ולכן החכם עיניו בראשו והוא מוותר ולא מתגרש, גירושין זה לא פתרון, זה רק הורג את הילדים, וכבר אמרתי על מה שחכמינו הקדושים אמרו (גיטין צ:) כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות. ונשאלה השאלה למה דווקא המזבח מוריד דמעות? למה לא שאר כלי המקדש כגון הכיור, השולחן, המנורה, הארון וכו'? אלא המזבח מוריד דמעות כאומר "מספיק קרבנות הביאו עליי, ולכן אני לא צריך יותר קרבנות", כי בגירושין מי הקרבנות? הילדים! ולכן המזבח דייקא מוריד דמעות, כי יש עליי מספיק קרבנות, ואני לא צריך שיביאו עליי עוד קרבנות. ולכן לפני שהולכים להתגרש צריכים הרבה ישוב הדעת וכו', ולדעת את העתיד מה שיכול לקרות מגירושין וכו'. יעזור הקדוש ברוך הוא שיתן שכל לכל זוג ולא ימהרו להתגרש וכו', כי על פי רוב אחר כך זה יותר מר ומרור ממה שחשבו וכו', אפילו שמתחתנים בנישואין שניים וכו'.
|