קא.
מוהרנ"ת ז"ל דיבר פעם ממה שהאריז"ל אומר שבכל חג מאירה אותה הארה שהיה בעת החג, כגון בפסח מאירה בגילוי רב מאוד אור הפסח ויציאת מצרים, וכן בשבועות מאיר אור חג מתן תורה, וכן בסוכות מאיר אור העננים שסיבבן הקדוש ברוך הוא בלכתם במדבר, וכן בראש השנה וביום כיפור, שאז הוא ימי הדין שדנים את האדם, מתעורר בכל שנה ושנה אותה הארה, בסוד (אסתר ט'): "והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור" וגו', וכן בימי חנוכה ופורים, ואמר מוהרנ"ת ז"ל שזה שייך גם על ענייני תעניות, שאדם צריך לזכור בתשעה באב ולבכות על חורבן בית המקדש, וכן בהד' צומות שתקנו חכמינו הקדושים, וכן בתענית אסתר, ולזכור למה צמים, וסיפר שפעם בתענית אסתר, התבודד כמה שעות ודימה בדעתו איך שהמן עמלק עומד עליו עם המקל, ומכה בו, וסיים תתארו לעצמכם איך אדם מרגיש כשעומד עליו אדם ומכה בו עם מקל, בוודאי הבכיות שלו הם בכי אחר אחר לגמרי, כך תיארתי לעצמי בעת התפילה והתבודדות כאילו המן עמלק עומד עלי ונותן לי מכות רצח, אשר בוודאי הבכיות והצעקות הולכים כבר בצורה אחרת לגמרי, כך צעקתי ובכיתי להקדוש ברוך הוא (ורצה מוהרנ"ת ז"ל להכניס באנשי שלומנו דרך קלה איך להתעורר בעת התפילה וההתבודדות, שירגיש ממש כאילו עומד עליו רשע אכזר ומכה בו, אשר בוודאי הכאב גדול מאוד, והאדם צועק מרוב כאב, כך הוא עם כל אדם בעת התפילה והתבודדות, עליו לצייר בעצמו איך שהס"מ עומד עליו ומכה בו מכות רצח, אשר בוודאי זה כואב והוא צועק ובוכה, כך האדם צריך להרגיש בכל יום את הכאב והמכאוב שמכה בו הס"מ ומכשילו בעבירות חמורות, שזה כאב גדול להנשמה, ובתענית אסתר בעת ההתבודדות שלו אז הרגיש ממש איך שהמן עמלק עומד עליו וכמה בו מכות אכזריות אשר בוודאי התפילות שלו אז היו תפילות אחרות לגמרי, וכך צריך כל אחד להרגיש את הצער בכל תענית בשביל מה מתענים? ולהרגיש אז כאילו עכשיו הכאב הזה קורה, וזה שלימות ההתבודדות, שירגיש בכל לבבו את הכאב הגדול שכואב לו ועובר עליו).
קב.
פעם לפני תפילת מנחה של תענית אסתר, כשנכנס ר' נחמן טולטשינער ז"ל לבית הכנסת, ולבש כובע שהיה מודבק עליה הרבה נרות, והיה מאוד שמח, ורצה לשמח את כל המתפללים, כי הנה נכנס פורים שהוא זמן של שמחה, ורצה להקדים כבר את השמחה מקודם, וכשראה אותו מוהרנ"ת ז"ל אמר לו: "נחמן, הנה הולכים כעת כל הציבור לומר "כי בצרה גדולה אנחנו" (בתפילת עננו שבמנחה), ועדיין פורים לא הגיע מה השמחה הגדולה הזאת? (כאומר שכל דבר יש לו את הזמן שלו, עכשיו זה 'תענית אסתר', ובוכים על הגזירה שגזר המן הרשע "להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד", ולכן הוא עכשיו זמן של בכיה וצער על צרות ישראל ואין המקום לשמוח, רק בלילה כשיהיה פורים).
