שיחות מוהרא"ש • מסירת נפש

מוהרא"ש נ"י רגיל מאד לומר שעל שתי נקודות שביהדות צריכים מסירת נפש יתירה, אחת, להתפלל את התפילות הקבועות שחרית, מנחה ומעריב במנין עם הצבור, ושנית, ללמוד דף היומי בכל יום, וכמעט שאין שיחה ברבים שלא ידבר מוהרא"ש נ"י משתי נקודות אלו, מתפילה במנין ומלימוד דף היומי בכל יום, ואיך שצריכים מסירת נפש ממש לקיים אותן בכל יום, כי שתי נקודות אלו של תורה ותפילה הן עיקרי הדת, וכשאדם חזק בהם מובטח שישאר בתוך מחנה דקדושה לעולם, מה שאין כן אם מזניח אותן, עלול לצאת ממחנה דקדושה, חס ושלום, והבעל דבר יודע את זאת ולכן אורב עליהם מאד, ומנסה בכל מיני אופנים למנוע אדם מלהתפלל את התפילות הקבועות במנין בבית הכנסת, וכן מללמוד דף היומי בכל יום, ואדם צריך על זה מסירת נפש ממש, להכריח עצמו ללכת לבית הכנסת ולהתפלל התפילות הקבועות במנין, וכן ללמוד דף היומי בכל יום, ואז יהיה מובטח שישאר בתוך מחנה דקדושה לעולם.

	מסירות נפש – המשך הלאה ואל תעצור

ואמר מוהרא"ש נ"י, שדבר זה רואים בחוש, שמי שמתחיל לצאת מגדרי היהדות, חס ושלום, התחלת ירידתו היא על ידי שמתרשל להתפלל התפילות הקבועות במנין בבית הכנסת, ובתחילה הבעל דבר מתלבש עצמו במצוות, ואומר לו שמוטב להתפלל בביתו כדי שיוכל לכוון ביותר, ולא יפריעו לו אחרים מתפילתו, ובזה טומן רשת לרגלו למנוע אותו מתפילה לגמרי, כי מיד שאין לו קביעות ללכת לבית הכנסת, על ידי זה מתחיל לאחר זמן התפילה, ואחר כך מחסיר איזה מנחה או מעריב, ומנחם את עצמו שיתפלל פעמיים את התפילה הבאה, אחר כך, לתשלומין, ואז מתחיל לקצץ בתפילת שחרית, ואומר רק קריאת שמע ושמונה עשרה, עד שמפסיק מלהתפלל לגמרי רחמנא ליצלן, מה שאין כן אם יודע שצריך למסור נפשו בכל מחיר ללכת לבית הכנסת להתפלל במנין, עם כוונה או בלי כוונה, בזה ישאר תמיד בתוך מחנה דקדושה, ולא יזניח התפילה לעולם.

ומוהרא"ש נ"י רגיל להמתיק זאת בתוך דברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' ח'), המפרש את דברי הגמרא (ברכות נ"ד:), מחנה דישראל כמה הוי, תלתא פרסי, שהם השלש תפילות שחרית מנחה ומעריב, כי שלש תפילות אלו הן עיקר קדושת מחנה ישראל, והן צריכות להיעשות בתוך מחנה ישראל דייקא, היינו במנין ובבית הכנסת, ואז יהיה מובטח שישאר תמיד בתוך מחנה ישראל, אבל תיכף ומיד שמזניח אותם, הוא בסכנה גדולה שלא יצא ממחנה דקדושה לגמרי, שזה היה עצת עוג מלך הבשן, לזרוק עליהם הר בת תלתא פרסי, ולעקור מהם קדושות שלוש תפילות אלו, שלא יתפלל אותן במנין כראוי, אבל משה רבינו התגבר כנגדו והרג אותו, והראה לנשמות ישראל דרך של מסירת נפש, שצריכין למסור נפשו להתפלל את השלש תפילות במנין בבית הכנסת דייקא, ועל ידי זה יהיה דבוק תמיד במחנה דקדושה.

וכמו כן צריכין מסירת נפש על לימוד דף היומי בכל יום, כי כל זמן שאדם מקושר אל דף היומי בכל יום, זה יחזיק אותו בתוך מחנה דקדושה, ויגן עליו מכל רע, וכמו שסיפר רביז"ל (סיפורי מעשיות מעשה ז' מזבוז ועכביש), שאמר ההר אל המלך, אם זה הדף מגן עליך, אין אתה צריך להתיירא משום דבר, כי גם עלי קמים הרבה שונאים, רק זה הדף מגן עלי, עיין שם, ומקובל בין אנשי שלומינו, ש"זה הדף" הוא דף גמרא בכל יום, שמי שחזק בזה, אינו צריך להתיירא משום דבר, אבל צריכין על זה מסירת נפש ממש, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (ברכות מ"ג:) על הפסוק (במדבר י"ט) זאת התורה אדם כי ימות באהל, אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, וכן אמרו (שבת פ"ג:) לעולם אל ימנע אדם את עצמו מבית המדרש ומדברי תורה, ואפילו בשעת מיתה, שנאמר אדם כי ימות באהל, עיין שם, כי הבעל דבר מתחכם מאד נגד אדם למנוע אותו מדף היומי, כי יודע שדף היומי ימית אותו, וכמבואר בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' רי"ד) שתלמו"ד בגימטריא לילי"ת, שהיא הקליפה המחטאת אדם בפגם הברית, רחמנא ליצלן, ולימוד תלמוד שהיא גמרא, מכנעת אותה, ובכל דף היומי פודה נפשו מני שחת, שזהו פד"ה אותיות הד"ף, ועל ידי זה נכנעת הקליפה לגמרי, וכן אותיות סמא"ל ראשי תיבות ס'יום מ'סכת א'ין ל'עשות, שהוא אורב על דבר זה מאד, אבל כשאדם מוסר נפשו ללמוד דף היומי בכל יום, ולומד דף אחר דף, זוכה לעשות הרבה סיומי מסכתות, ומוחה שמו של הס"מ לגמרי, ולכן צריכים מסירת נפש על לימוד דף היומי בכל יום, ועל ידי זה יהיה נשמר מכל רע.

ומוהרא"ש נ"י רגיל להתפאר, שבקהילה הקדושה שלו, ביבנאל עיר ברסלב, יש ששה שיעורים של דף היומי בכל יום, ומאד מעודד כל אחד ואחד מאנשי שלומינו שיצטרף לאחד מהם, ושימסרו נפשם על זה לא להחסיר אפילו יום אחד בלי לימוד דף היומי, ורגיל לומר, שזה חידוש נפלא שבעיר קטנה כזאת יהיו ששה שיעורים שילמדו בהם דף היומי בכל יום, מה שזה מתאים לעיירות הגדולות ביותר אשר דרים אלפים ורבבות מאחינו בני ישראל, והקדוש ברוך הוא יכול להתפאר שזכינו להקים קהילה קדושה שיש שם שיעורים רבים כל כך בדף היומי בכל יום.

והנה אף על פי שידענו שמוהרא"ש נ"י מרבה לדבר מזה בכל עת, שצריכין מסירת נפש על תפילה במנין ועל לימוד דף היומי בכל יום, אבל הוכחנו לראות מסירת נפש זאת במו עינינו בפועל ממש, בשעה שהוצרך מוהרא"ש נ"י לעבור ניתוח לב, בעוונותינו הרבים, ולא רצה מוהרא"ש נ"י להיכנס לחדר הניתוח עד שיסיים את לימוד 'דף היומי' הקבוע שלו, ואף על פי שהרופא המנתח אמר שנחוץ מאד להזדרז כל רגע, והוא ענין של פיקוח נפש, לא רצה מוהרא"ש נ"י להיכנס לחדר הניתוח עד שסיים דף היומי, וראינו אז קיום דברי חכמינו הקדושים פשוטם כמשמעם, אין דברי תורה מתקיימין אל במי שממית עצמו עליה, שצוה מוהרא"ש נ"י להביא גמרא מתוך ביתו, והוצרך אחד מאנשי שלומינו להחזיק הגמרא לפני עיני מוהרא"ש נ"י, כי היה כבר חלש מאד ולא היה יכול להחזיקו לבד, ולא זז משם עד שגמר את הדף היומי.

והיה לאות ולפלא שבדיוק אז למד מוהרא"ש נ"י במסכת כריתות (דף כ"ו:) "אמר ר' זירא, שאם מת, מת בלא עון, מתקיף לה רבא, מת? מיתה ממרקת, אלא אמר רבא להגן עליו מן היסורין", עיין שם, ורימז מוהרא"ש נ"י למי שעמד על ידו, שאף על פי שהוא מוכן להחזיר נשמתו ליוצרו, כי היה חלוש כח מאד, אבל מן התורה הקדושה אי אפשר להיפרד בשום פנים ואופן, וראינו איך שמקיים מוהרא"ש נ"י דברי חכמינו הקדושים, לעולם אל ימנע אדם את עצמו מבית המדרש ומדברי תורה ואפילו בשעת מיתה, ותהלה לאל הקדוש ברוך הוא היה בעזרו ועבר הניתוח לשלום, השם יתברך יתן לו אריכות ימים ושנים טובות מתוך בריאות הגוף ונהורא מעליא, ונזכה כולנו לקבל פניו הקדושות תמיד מתוך שמחה ונחת.

והנה מיד ביום ראשון אחר הניתוח, כשנתעורר מוהרא"ש נ"י מן ההרדמה, ואסף קצת את כוחותיו, אף על פי שבקושי היה יכול לדבר, וסבל יסורים נוראים רחמנא ליצלן, ביקש משני אנשים מאנשי שלומינו שיחזיקו לפני עיניו הגמרא, ולמד שוב דף היומי, וגם שם (מסכת כריתות דף כ"ז.) הגיע אל מאמר הגמרא "אדם מתכפר בשבח הקדש", ורימז לאנשי שלומינו שעמדו על ידו, שדבר זה עכשיו נתקיים אצלו, כי הוא עוסק תמיד "בשבח הקדש", לשבח ולחזק נשמות ישראל שהם קדשי קדשים, ולכן עוברים עליו יסורים אלו, שיהיו לכפרה לכל נשמות ישראל, ושיהיה להם אך טוב וחסד כל הימים.

וגם מסירת נפש על תפילה בצבור ראו אנשי שלומינו באותו עת, כי מיד שחזר מוהרא"ש נ"י לביתו מן הבית חולים, אף על פי שעדיין היה חלוש כח מאד, וסבל כאבים נוראים רחמנא ליצלן, צוה לקבץ מנין של אנשי שלומינו שיבואו לחדרו כדי שיכול להגיד קדיש קדושה וברכו בצבור, וגם לקרות בתורה, כי היה ראש חודש, ועלה מוהרא"ש נ"י לתורה, וברך ברכת הגומל בהתעוררות נוראה, וראו כל אנשי שלומינו מה נקראת מסירת נפש להתפלל בצבור, וכן התנהג כמה ימים, שקיבץ מנין לחדרו לכל תפילה, עד שגזר ואמר הרופא שזה ענין של פיקוח נפש, רחמנא ליצלן, להתקבץ אנשים לחדרו, שזה גורם חוסר חמצן, כי צריך הרבה אויר צח לנשימה, ולכן הוכרח למנוע מזה, אבל המשיך מוהרא"ש נ"י לדבר מעוצם מעלת תפילה בצבור ומלימוד דף היומי בכל יום, וצוה לפרסם זאת ברבים, יאריך השם יתברך ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים.    

(שיחות מוהרא"ש, חלק י"ז)