שירת הים המלא | כולל הסברים

שירת הים:

אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהֹוָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַיהֹוָה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ: יְהֹוָה אִישׁ מִלְחָמָה יְהֹוָה שְׁמוֹ: מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף: תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן: יְמִינְךָ יְהֹוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ יְהֹוָה תִּרְעַץ אוֹיֵב: וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ: וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם: אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי: נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים: מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהֹוָה מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא: נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ: נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ: שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת: אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן: תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהֹוָה עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ: תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְהֹוָה מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ: יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד: יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד: יְהֹוָה מַלְכוּתֵיהּ קָאִים לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא: כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּשֶׁב יְהֹוָה עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם:

כל הזכויות שמורות (c) ל "ויקיטקסט" תחת רשיון "GNU Free Doc.' ול- J. Alan Groves Center, ר' פנחס ראובן שליט"א

בשירת הים נפתחו השמים:

אחי היקר! ראה לומר בכל יום בכונה שירת הים, שאמר רבנו ז"ל, שהוא מסוגל למצוא את בת זוגו (עיין ספר-המידות, אות חיתון, סימן א'); ויש לומר הטעם, כי שירת הים הייתה בקריעת ים סוף, שאז נפתחו השמים ממעל, וכל מלאכי מעלה שרו גם-כן שירה, ועל-ידי ששרו ישראל שירה עם משה, נפתחו כל העולמות ונתרחבו, ונתגלה אורו יתברך האין סוף, בבחינת בחור, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (עין ילקוט שמעון קסד): כשנגלה על הים, נשים צדקניות הכירוהו תחלה; נמצא, באמירת שירת הים נתעוררת אותה ההארה שהייתה אז בקריעת ים סוף, שאז נשים צדקניות הכירוהו, ועל-כן דיקא על-ידי אמירת שירת הים ממשיכים לעצמו זווגו, כי אז נשים צדקניות הכירוהו, והבן.

אשר בנחל חלק לא מכתב ה' סו

סגולה לזיווג לומר שירת הים בכוונה:

תראה לומר בכל יום בכונה שירת הים, הינו "אז ישיר" מילה במילה, לאט לאט, כאשר אמר רבנו ז"ל (ספר-המידות, אות חיתון, סימן א'): מי שקשה לו למצא זווגו, יאמר בכונה שירת הים, ואמרו בזוהר הקדוש (תרומה קלא): כשישראל אומרים שירת הים, שזה עולה על כל השירים, אז נפתחים למעלה היכלות כאלו, אשר בזכות זה נשמעות ונתקבלות התפילות וכו', עיין שם. ועיקר הכל הוא – רק תפילה והתבודדות.

אשר בנחל חלק יט מכתב ב' תתכח

מי שאומר שירת הים בעולם הזה זוכה לה בעולם הבא:

ותראו לקיים דברי רבנו ז"ל (ספר המידות, אות חיתון, סימן א'): מי שקשה לו למצוא זיווגו, יאמר בכונה שירת הים; ועל-כן תאמרו בכל יום בכוונה גדולה מילה במילה "שירת הים". וכבר אמרו בזוהר הקדוש (בשלח נד :): דכל מאן דזכי להאי שירתא בהאי עלמא זכי לה בעלמא דאתי וזכי לשבחא בה ביומא דמלכא משיחא בחדוותא דקודשא בריך הוא וכנסת ישראל וכו'ב, עין שם. (כל מי שזוכה לשירה הזאת בעולם הזה, זוכה לה בעולם הבא, וזוכה לשבח בה ביום של מלך המשיח בשמחה של הקדוש-ברוך-הוא וכנסת ישראל וכו') 

אשר בנחל חלק ז מכתב תשפב

אמירת שירת הים בשביעי של פסח:

אני מאוד מבקש את אנשי שלומנו היקרים ובפרט האברכים, שבליל שביעי של פסח יתקבצו יחד בבית הכנסת, ויאמרו ביחד שירת הים, שזה דבר גדול מאוד, ולמעלה בשמים נעשה מזה יחוד עליון, ומי שמתקבץ יחד בליל שביעי של פסח יקבל מתנה מביזת הים, ולכן המנהג אצל חסידים להתאסף בליל שביעי של פסח אפילו לשעה אחת, ושרים שירות ותשבחות, ומספרים סיפורי צדיקים, ואת הנסים שעשה להם הקדוש ברוך הוא, ואומרים את שירת הים, והוא דבר גדול מאד.

אשר בנחל חלק קסא מכתב ד' תלג

לומר שירת הים בכל יום בשמחה עצומה:

הנה אנחנו נכנסים אל חג שביעי של פסח שיכולים לפעול אז הרבה ממנו יתברך, כל מה שצריכים, כי בעת שנקרע הים אז נפתח כל השמים ושמי השמים עד שכולם ראו בגלוי רב ונפלא מאוד את אמתת מציאותו יתברך, כי כמו שנקרע הים כאן למטה, כך נקרעו כל העולמות למעלה עד שכולם ראו והרגישו את אמתת מציאותו יתברך בגלוי רב ונפלא מאוד, ולכן החג הזה מאוד מאוד חשוב, כי אז בעת קריעת ים סוף נתגלה לכל עם ישראל בגלוי רב ונפלא מאוד את אמתת מציאותו יתברך, עד שלא היה שום ספק וספק ספיקא במציאות הבורא יתברך שמו, וזה נשאר לדורי דורות, ומצינו שאמרו חכמינו הקדושים (ברכות נ.) אפילו עוברים שבמעי אמם אמרו שירה על הים, כל כך היה גילוי אלקות, ואמרו (ירושלמי סוטה פרק ה' הלכה ד') בשעה שהיו אבותינו בים היה מוטל עולל על ברכו של אמו ותינוק יונק משדי אמו, וכיון שראו את השכינה הגביה עולל את ראשו ואמר "זה אלי ואנוהו", ולכן בשביעי של פסח יכולים לפעול על פרנסה ועל זווגים, כי על שניהם אמרו חכמינו הקדושים (פסחים קי"ח.) קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף וקשים זיווגו של אדם כקריעת ים סוף; 

ולכן אשרי מי שזוכה לומר בכל יום את השירה בשמחה עצומה, ומכון פירוש המלות כאילו הוא עומד עכשיו בעת קריעת ים סוף ואומר שירה עם משה רבנו, שבודאי בזכות זה יהיה לו פרנסה בנקל, וכן רווק ימצא את זיווגו, ואברך יהיה לו שלום בית שזה גם כן מציאת הזיווג, ולכן מעכשיו שביעי של פסח צריכים לקבל על עצמו לומר בכל יום בכוונה גדולה את שירת הים, שזה מאוד מאוד חשוב בעיניו יתברך, העיקר ראה לקחת את עצמך בידיך, ותעשה התחלה חדשה, ושום דבר בעולם, לא יוכל לשבור אותך, כי אתה צריך לדעת שעובר על כל אחד ואחד נסיונות קשים ומרים זה בפרנסה וזה בזווגים, וזה בשלום בית, וכו', וכו', ואשרי מי שמחזיק מעמד, ועיקר המעמד שאדם צריך להחזיק את עצמו היא לא לאבד את אמונתו, שצריכים לדעת שכל מה שעובר עליו בגשמיות וברוחניות זה רק ממנו יתברך, ובידיעה זו נמתק מהאדם כל הדינים, ולכן ראה רק להיות בשמחה, ולומר בכל יום את השירה בכוונה גדולה מאוד, ואמרו חכמינו הקדושים (שמות רבה פרשה כג סימן ד') מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם ועד שעמדו ישראל על הים לא מצאנו אדם שאמר שירה אל הקדוש ברוך הוא אלא ישראל לבד;

ולכן בכל יום כשזוכים לומר את השירה צריכים לכוון פירוש המילות, ועל ידי זה ימחל לו הקדוש ברוך הוא על כל עוונותיו, כי כשבר ישראל שם ליבו על הניסים והנפלאות שהקדוש ברוך הוא עושה עמו בכל יום ויום, ואומר שירה בכוונה גדולה, אינו זז משם עד שמוחלים לו את כל עוונותיו, ולכן תהיה חזק מאוד מאוד לומר שירה בכוונה גדולה מאד.

אשר בנחל חלק קצג מכתב תרנט

השמחה של "שבת שירה":

הנה אני מאוד מבקש אותך היות שהשבת הזה היא שבת מאוד מיוחדת שנקראת "שבת שירה" על שם שקוראים בפרשת השבוע את שירת הים שעם ישראל שרו לפני הקדוש ברוך הוא וכן בנות ישראל שרו לפני הקדוש ברוך הוא כמו שכתוב (שמות ט"ו) ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת וגו' שכל נשות ישראל הלכו ביחד עם מרים אחות משה ושרו בתופים ומחולות להקדוש ברוך הוא על הניסים והנפלאות שעשה איתנו ולכן ראי גם את להתחזק ביתר שאת וביתר עוז בשמחה עצומה ותתחזקי עם בעלך ובשום פנים ואופן אל תתני שישברו אותך את צריכה להיות מאוד מאוד חזקה ובפרט השבת הזו תשתדלי מאוד מאוד שהבית יהיה רגוע ואת תצאי מהחלישות הדעת שאת נופלת בזה בכל יום ויום.

אשר בנחל חלק ריב מכתב תתקפא

מה קרה בקריאת ים סוף?

אודות שאלתך בעניין וכו', אזי כל העניין של נס קריעת ים-סוף וכו', אומרים חכמינו הקדושים, שים סוף נקרע לשנים-עשר קרעים, כל שבט ושבט עבר דרך הקרע שלו, שלא יתערבו יחד. זה פלא על גבי פלא ואי אפשר להבין את זאת.  א. איך אם היה נס אחד שנקרע הים, איך נקרע לשנים-עשר קרעים, הרי זה נס בתוך נס. ב. למה בתוך קריעת ים-סוף שלא יתערבו השבטים, שכל אחד ואחד ילך בדרך שלו, ולא יתערב בדרך זולתו? אלא זה בא לרמז לנו מעלת גדולת האמונה בהקדוש-ברוך-הוא, ואמונה בהצדיק, שהוא בחינת משה, כמו שכתוב (שמות יד, לא) "ויאמינו בהוי"ה ובמשה עבדו", אומרים על זה חכמינו הקדושים (מכילתא בשלח): אם במשה האמינו, בהוי"ה לא כל שכן? אלא אי אפשר להגיע לאמונה בהקדוש-ברוך-הוא, רק על-ידי הצדיק, כמובא (לקוטי-מוהר"ן, חלק ב', סימז ז'), שעל-ידי הצדיק מגיעים לאמונה, ובלי הצדיק אין לנו אמונה. אמונה זהו דבר עדין מאוד, אדם יכול לחשוב שיש לו אמונה בהקדוש-ברוך-הוא, והוא רחוק לגמרי מאמונה. ולכן כשנקרע הים, זה היה נס, היכן שמעו דבר כזה, שהים יקרע לחצי, ויעברו שם שש-מאות אלף גברים ורבבות נשים, ילדים וזקנים, כי שש-מאות אלף. זה רק מגיל עשרים ומעלה, והשאר היו נשים וילדים, שגם הם מנו כמה מיליונים, וחצו את הים, שזהו נס בפני עצמו. 

ובתוך הים נקרע שנים-עשר קרעים, שכל שבט ושבט יעבור, הרי זה נס בתוך נס. וההסבר לזה פשוט; משה רבנו גילה לעם ישראל את הקדוש-ברוך-הוא, עד שאומרים חכמינו הקדושים (מכילתא בשלח ג'): ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי; יחזקאל הנביא ראה את כל השמים ושמי השמים; נפתחו לו השמים, כמו שכתוב (יחזקאל א, א): "נפתחו השמים ואראה מראות אלקים", שזכה לראות כל פמליה של מעלה אף-על-פי-כי משה רבנו היה כל-כך גדול, שהיה יכול להאיר גילוי אלקות אפילו לשפחה כנענית, אשר יחזקאל הנביא לא זכה לזה. זו הייתה גדולתו של משה רבנו! נא ונא ראה להתבונן, מי אנחנו?! באיזו טנופת היינו, באיזה לכלוך וזוהמה היינו, והנה בא הצדיק, ומגלה לנו את הקדוש-ברוך-הוא, ואנחנו מרגישים את הקדוש-ברוך-הוא, ואנו מדברים אליו יתברך, ויש לנו תשוקה אליו יתברך, האין זה נס של קריעת ים סוף?! המוח שלנו נפתח, ואנו מתחילים להרגיש את הקדוש-ברוך- הוא, עד שילדים קטנים אומרים: הנה הקדוש-ברוך-הוא, הנה ה' ! וכמו שאומרים חכמינו הקדושים, שבעת קריעת ים סוף, אפילו עוללים ויונקים שמטו דדיהם מפיהם וראו את הקדוש-ברוך-הוא, ואמרו: אבא, אמא, הנה ה', ראו את הבורא יתברך שמו, הרגישו את הקדוש-ברוך-הוא, כלם דברו אל הקדוש-ברוך-הוא, ושרו שירה אל הקדוש-ברוך-הוא, וכמו שכתוב: "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת להוי"ה" וגו'. וכי גם הנשים שרו שירה כמו שכתוב : "ותען להם מרים שירו להוי"ה כי גאה גאה" . הן הגברים והן הנשים הרגישו את הקדוש-ברוך-הוא, זה נס של קריעת ים סוף; המוח של האדם יכול לעלות עד למעלה למעלה לאין סוף ברוך הוא. למה איננו מרגישים כלום למה אנו נמצאים בחושך, למה מר לנו ממוות החיים?! כל אחד עובר עליו משבר אחר? כי המח מלא צואה וטינוף ממעשינו הרעים, כמובא בדברי רבנו ז"ל (לקוטי–מוהר"ן, חלק א', סימן סא): כשמוח האדם מלא צואה וטינוף, הוא לועג על דברי חכמים, ועושה צחוק מהצדיק, סימן שיש צואה בראשו. ומהיכן זה נובע? מהמעשים הרעים שאדם חוטא חטאים. אדם יש לו עבר מלכלך מאד, בשביל זה איננו מרגיש את הקדוש-ברוך-הוא, ורעים ומרים לו החיים, אין שלום–בית, הילדים רבים ביניהם, רבים בינם לבין עצמם, כל זה נובע מפני שאין מקורבים אל הצדיק, וממילא אין לאדם אמונה, כי אם היתה לאדם אמונה בהקדוש-ברוך-הוא, שום דבר בעולם לא יכול היה לשברו, אם היה אדם חזק באמונה, תמיד היה מדבר אל הקדוש–ברוך-הוא, אומר רבנו ז"ל (לקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן סב), וכל זמן שאדם אינו מדבר אליו יתברך, סימן שהאמונה שלו איננה בשלמות. והנה בא הצדיק, וקורע לנו את הים, הינו קורע לנו את המוח, שפתאום אנו מרגישים את הקדוש-ברוך-הוא, עד שילדים קטנטנים מדברים רק מהקדוש-ברוך-הוא, זו גדולתו של הצדיק, שזוכה לקרוע את הים לעם ישראל, פותח להם את ים החכמה,

שכולם ירגישו את הקדוש-ברוך-הוא, זה הנס הכי גדול והנה יש נס בתוך נס שגם בתוך קריעת ים סוף נקרע הים לשנים עשר קרעים, שאחד לא יתערב עם זולתו. אמונה בהקדוש-ברוך-הוא זהו דבר עדין מאוד, רבנו ז"ל מגלה לנו (לקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן כא), למעלה בים המים ישרים, מלמעלה נראים המים ישרים ביותר, אבל עומק הים איננו שוה, בהתחלה המים רדודים מאוד, הולכים יותר, זה מגיע עד הברכיים, הולכים עוד יותר, המים מגיעים עד הצוואר וכו', עד שיש באמצע הים מקומות עמוקים למאות מטרים, כמו-כן הוא באמונה אין האמונה שווה אצל כל אחד, לאחד יש אמונה מעט, לאחד יש אמונה עמוקה יותר, ולאחד יש אמונה עמוקה עוד ועוד, עד שמרגיש את הקדוש-ברוך-הוא, ולכן נקרע הים לשנים-עשר קרעים, לכל אחד ואחד כפי בחינתו.

אשר בנחל חלק קב מכתב כג תקעא

ברגע ששבים בתשובה נקרע הים:

וכמו-כן בענין פרנסה; הקדוש-ברוך-הוא זן ומפרנס לכל אחד ואחד, אלא אדם מרחיק את הפרנסה מידו. כמאמרם ז"ל (קדושין פב.): הרעותי מעשי, וקיפחתי פרנסתי; ואומר רבנו ז"ל (לקוטי–מוהר"ן, חלק א', סימן ט'), הלא אמרו חכמינו הקדושים (סוטה ב.): קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף; וכן אמרו (פסחים קיח.): קשה פרנסתו של אדם כקריעת ים סוף; הינו שזיווג ופרנסה באים קשה מאוד לאדם כקריעת ים סוף, ומדוע? כי בעת שהוצרכו עם ישראל לחצות את הים, היה קטרוג גדול בשמים: הללו עובדי עבודה זרה, והללו עובדי עבודה זרה. עד שבא משה רבנו, והחדיר בעם ישראל,

שישובו בתשובה שלמה, ויעסקו בתפילה, תחנה ובקשה אליו יתברך. וברגע ששבו בתשובה – נקרע לפניהם הים. כמו–כן כשיהודי חוזר בתשובה אליו יתברך, אזי זוכה למצוא תכף-ומיד זיווגו, וכן זוכה שבאה לו פרנסה בנקל וברוח, כי כפי שמפרנסין, כביכול, את הקדוש-ברוך-הוא בתפילה, כן זוכין לפרנסה וזיווג.