שנת הלימודים תשפ"א החלה, והתרגשות שהיא מביאה בכנפיה ניכרת בין כותלי התלמוד תורה בה אני מלמד. כולם, כולם, מרוגשים התלמידים ההורים וצוות ההוראה, כך זה בכל שנה.
אלא שהשנה חיכתה לי הפתעה נוספת. כשנכנסתי לחדר המורים ביום הראשון, פגשתי מלמד חדש בתלמוד שנעץ בי מספר מבטים ואמר:
- "אתה הרב דן כהן, לא"?
- כן… אתה מכיר אותי?… שאלתי בסקרנות שגברה מרגע לרגע
- "ודאי, הרי נסעתי אתך ליבנאל באחת ההסעות שארגנת, אני ועוד חבר שלמד איתי בישיבת "רינת התורה".
- "נו… ואיזה סיפור ישועה תוכל לספר לי?"
- המלמד צחק ואמר:
"ברוך ה', לאחר שסיימנו את קריאת התהילים בציון מוהרא"ש, זכינו שנינו להתארס. אני כעבור שלושה חודשים וחברי כעבור חודשיים. היום כעבור חמש שנים, זכינו גם לילדים חמודים והכול בזכות הצדיק מוהרא"ש".
"ברוך ה' "- הגבתי – " הנה, זכיתי לסיפור חדש, תחל שנה וסיפוריה"…