בתחילת התקרבותי למוהרא"ש נ"י, סיפר לי אחד מאנשי שלומנו אודות מה שאמר ר' נתן ז"ל שהליקוטי הלכות שלו הם הגן עדן של ה' יתברך ואמר על זה מוהרא"ש נ"י ש"אשר בנחל" זה ה' יתברך בעצמו! ואז עדיין לא שמעתי את הדבר ממוהרא"ש נ"י בעצמו, ועדיין לא הודפס הכרך של 'אשר בנחל' אשר נכתב בו הדבר הזה. על כן שאלתי את מוהרא"ש נ"י בעצמו האם השיחה הזו נכונה והשיב : בעניין השיחה ששמעת, שבשאלות ותשובות "אשר בנחל", שם מוצאים את הקב"ה בעצמו – זה נכון ואני חזק בזה, ומי שידפיס כרך אחד מ"אשר בנחל" יראה ניסים ונפלאות שיעשה עמו הקב"ה, ואם יצטרך לאיזו ישועה, שיקבל על עצמו להדפיס כרך אחד של "אשר בנחל", כי הספר הזה נכתב ע"י הכיסופין והרצונות של הבחורים והאברכים זה ימים ושנים, והחיה אותם.
מאוחר יותר, בעת שדיבר עם אנשי שלומנו אמר : "מי שרק ילמד ב"אשר בנחל" מובטח לו שלעולם לא יעזוב את הקב"ה. ואם ר' נתן ז"ל אמר שהלקוה"ל שלו זה הגן עדן של הקב"ה, אז אני אומר לכם – "אשר בנחל" שלי זה הקב"ה בעצמו. אם תעיינו שם מה תמצאו? רק את הקב"ה. מה אני אומר שם? ומה אני כותב שם? תברחו רק אל הקב"ה, תתפסו רק את הקב"ה".
ופעם בעת שיחה לבחורים הזכיר את הדיבור מר' נתן ז"ל שהליקוטי הלכות הם הגן עדן של ה' יתברך וסיים : "אבל אשר בנחל זה לא הגן עדן ולא הגיהנום. לא העולם הזה ולא העולם הבא אלא הקב"ה בעצמו". לאחר מכן נדפס ב"אשר בנחל" עצמו חלק נ"ב מכתב ט' תתסו.
ובאחת הפעמים כשרציתי לבקר אצלו נ"י, כתב לי – "לדעתי אם יש לך כסף לבוא להנה יותר טוב שתדפיס כרך "אשר בנחל" וכו' ולכן למה אתה צריך לבזבז את הכסף, יותר טוב להכניס את זה בהדפסה, זכור תזכור אשר מי שידפיס כרך אחד משו"ת "אשר בנחל" יפעול ישועה בשמים".
ואמר שכל המכתבים ב"אשר בנחל" הכל לקוח מה"ליקוטי הלכות.
ענה ואמר : "רבנו ז"ל אמר שעוד הרבה ילמדו ויתפללו על ידי הספר שלו הלקוטי מוהר"ן" כי הספר של רבנו ז"ל מכניס התעוררות ותשוקה לתורה ותפלה.ואני אומר : עוד הרבה ילמדו ויתפללו על ידי ה'אשר בנחל'!".
מפעם לפעם כשראה כאלו שמסמנים ומדגישים לעצמם דברים שכתב ב'אשר בנחל' (כדרך מי שמסמן לעצמו דיבורים המחזקים אותו כידוע), היה אומר : 'אם אתה מסמן ב'אשר בנחל' אז צריך לסמן שם את הכל'. כי כל דיבור שם הוא התחזקות ועצות נפלאות כידוע (ובחור אחד שהתמיד מאד באשר בנחל שאל אותו פעם האם ב'אשר בנחל' יש את אותה התחזקות כמו בלקוטי הלכות, והשיב לו : "ואפילו יותר").
סיפר לי אחד שבעת שישב שבעה על אמו התקשר אליו מוהרא"ש נ"י לנחמו. וההוא סיפר למוהרא"ש נ"י שלפני כשעה דיבר עם המדפיס בשביל שידפיס כרך "אשר בנחל" לזכות האמא ע"ה. ענה ואמר מוהרא"ש נ"י : "אהה… בשעה הזו היא כבר נמצאת בהיכל של רבנו ז"ל ואין לכם מה להצטער ולהתאבל. אבל כתוב בשולחן ערוך שצריך לשבת שבעה ולכן תשבו אך תאמר לאחיך שיהיו בשמחה גדולה ולא יהיו בעצבות כלל על האמא". והמבין המשכיל יבין מרחוק עד היכן מגיעה המעלה של הדפסת "אשר בנחל".
ופעם הזדמן לידי מעות של חילול שבת (כי אחד שעבד בשבת רח"ל וקיבל על זה כסף רצה אחר כך לתרום אותם לצדקה) ושאלתי את מוהרא"ש נ"י האם אפשר להכניס את הכסף הזה להדפסת "אשר בנחל" והשיב שכן כי "אשר בנחל" יחזיר את האדם הזה בתשובה.
וכן ארע שאברך שסבו איבד את עצמו לדעת מגודל הצרות והיסורין שסבל בגוף ונפש ל"ע, שאל את מוהרא"ש נ"י האם יהיה לסבו תיקון יען שידוע שמי שאיבד את עצמו לדעת הוא דבר חמור מאד. ומוהרא"ש נ"י התחמק והסיט את השיחה לעניין אחר ומזה הבין האברך שהוא באמת דבר קשה לעזור למי שנכשל בזה. אך מאחר שכבר קיבל קצת הקדמות ממוהרא"ש נ"י והבין שאת הכל אפשר לתקן וכו', על כן הבין שאסור להתייאש והחליט לשאול האם יהיה טוב להדפיס כרך 'אשר בנחל' לעילוי נשמת הסבא כי שמע שמי שמדפיס כרך משו"ת אשר בנחל יזכה לאיזו ישועה שצריך. אלא שגם בפעם הזו לא קיבל תשובה ברורה. מכל זה הוא רק התחזק והבין שאף שמצבו של הסבא בודאי לא קל, אך אם יהיה עקשן להדפיס כרך 'אשר בנחל' בודאי שתהיה ישועה וכפי גודל המניעות שיש על זה, כך תהיה גודל הישועה. על כן החל לאסוף מבני המשפחה בעבור ההדפסה ולאחר מכן סיפר למוהרא"ש נ"י שכבר תרמו להדפסת כרך 'אשר בנחל' עבור הסבא ומוהרא"ש נ"י שמח מאד. ואז אמר האברך שעשו את זה בשביל שתהיה לסבא איזו תקוה ומוהרא"ש נ"י אמר : "בודאי שתהיה לו תקוה! לכל אחד יש תקוה!" והאריך קצת בזה איך שבודאי תהיה לו תקוה. ורשמתי את הדברים למען יהיה לזכרון למי שזקוק לאיזו ישועה עבור החיים או להבדיל המתים, אין עוד דבר יותר גדול מאשר להדפיס כרך אשר בנחל.
וכן זכינו לשמוע עוד כמה וכמה דיבורים נפלאים ממנו נ"י מגדולת ה'אשר בנחל' ויכתב במקומו בעזרת ה'. …ומשם הלכנו לקברו הקדוש של ר' אהרן מבעלזא זי"ע ומוהרא"ש נ"י ישב והתבודד וכשקם ניגש אל קברו של הגאון הגדול ר' משה פינשטיין ז"ל שנמצא בסמוך וגם שם התבודד קצת. והיה לפלא בעיני מפני מה נקברו שני הצדיקים הללו בסמוך אשר לכאורה אין שייכות ביניהם, כי האחד היה רבי לחסידים וכו', והאחד היה פוסק וכו'. וכשמוהרא"ש נ"י קם מקבריהם ענה ואמר לי : "ממנו קבלתי ברכה בגיל בר מצוה (היינו מר' אהרן זי"ע קיבל ברכה שיהיה מנהיג בישראל). ואצלו (אצל ר' משה פינשטיין ז"ל) למדתי בישיבה חמש שנים ובכל פעם שעבר לידי הסתכל איפה אני אוחז בספר וליטף אותי ואמר לי להמשיך… ולפני החתונה ביקש שאודיע לו איפה החתונה תהיה כי הוא רוצה להגיע. ובאמת הגיע לחתונה". ובזה הבנתי שאפשר וזו השייכות שנקברו שני הצדיקים הללו בסמוך. והוא מחמת ששניהם חיזקו ובירכו את מוהרא"ש נ"י והוא הקשר ביניהם.
ויען שהיה אתנו גם המדפיס שמדפיס את כל ספריו של מוהרא"ש נ"י והוא ביקש מאחר שגם האמא שלו קבורה בקרבת מקום שם על הר המנוחות, על כן אם אפשר שנגיע לשם ונאמר כמה פרקי משניות על קברה. ומוהרא"ש נ"י הסכים לזה מאחר שהאיש ההוא חשוב אצלו מאד כי מדפיס את ספריו. וכשהגענו ראינו שכתוב על קברה שהיא נכדה של הבעש"ט הק' זי"ע ושל ר' מאיר פרמישלאנער זי"ע. לאחר שאמרנו כמה פרקים משניות וקדיש, קרא לי מוהרא"ש נ"י וביקש שארשום שיחה : "פה (על המצבה) כתוב שהאמא היא נכדה של הבעש"ט הק' זי"ע. אבל תרשום שאני אומר לה שעיקר היחוס שלה הוא שהיא האמא של יחיאל (כך שמו של המדפיס). ולמה? בגלל שהוא הדפיס המון ספרים שלי : שפת הנחל, הסידור, קונטרסים, ובפרט 'אשר בנחל' ומשך את תיבות 'אשר בנחל' והגביה את ידיו הקדושות ואת ראשו לשמים כמפליג בגדולת הספר הזה וזה היחוס הכי גדול".
ואז פנה מוהרא"ש נ"י למדפיס ואמר לו "רק תמשיך! אל תישבר ושלא ימנעו אותך מזה ולא תתחרט". ומתוך דבריו הקדושים הבנתי שזה סובב על כל אחד כפי מה שזוכה לציית את רבנו ז"ל ולעזור בהדפסת והפצת ספריו הקדושים, כבר נחשב שהוא יותר מיוחס מאשר כל יחוס אחר. ואז הצביע על… ואמר למדפיס : "נו, בלי הספרים שהדפסת איך היה לנו את…".
מָה אֹמַר לְךָ יְדִידִי הַיָּקָר, אֶצְלִי הַיּוֹם חַג מְיֻחַד, כִּי בְּעֶרֶב חֲנֻכָּה תשכ"ד הִתְחִיל כְּתִיבַת הַמִּכְתָּבִים בְּשׁוּ"ת "אֲשֶׁר בַּנַּחַל"