שמי אורנית ואני מתגוררת בברוקלין שבניו יורק.
גרה אני בשכנות למשפחה ליטאית, עימם יש לנו קשרי ידידות קרובים.
לבני הזוג מספר בנות שכבר הגיעו לפרקן וטרם נישאו. צערם של ההורים היה גדול. הם התפללו וייחלו לראות את בנותיהן תחת החופה בקרוב…
דבורה, אם המשפחה, סיפרה לי כי הן מתכננות להגיע לביקור קצר בישראל על מנת לבקר את בני המשפחה המתגוררים בארץ ובאותה ההזדמנות מתכננות הן להגיע אף לציונו הקדוש של רבי שמעון בר יוחאי במירון ולהתפלל לישועות.
שמעתי בעבר על סגולת אמירת התהילים על ציונו הקדוש של הצדיק מיבנאל והצעתי להן שבדרכן למירון יעצרו ביבנאל הסמוכה לטבריה, יסיימו את ספר התהילים על ציונו של מוהרא"ש ובעזרת ה', בזכות הצדיק תתקבלנה תפילותיהן.
יוסף, בעלה של דבורה, שמע את דברי ואמר לאשתו: "אמרי לחברתך, שיש לנו את רבי שמעון. אנו לא צריכים יותר מזה"…
אמרתי לדבורה: "בעלך אומר לא, אז לא. אולם דעי לך שזו סגולה בדוקה ומנוסה".
בנות המשפחה הגיעו ארצה, נסעו למירון אך לא ליבנאל כפי רצונו של האבא.
אולם האם סירבה לוותר על ההבטחה הגדולה של הצדיק.
היא בקשה מגיסתה שגרה ביבנאל שתגיע לציונו של מוהרא"ש, תקרא את כל ספר התהילים ותכווין בקריאתה על בתה הבוגרת שמצפה לשידוך.
בליל שבת היתה הגיסה על ציונו של הצדיק וקראה את כל התהילים, ביום ראשון חזרה המשפחה לברוקלין וכבר באותו הערב הציעו להם שידוך – והבת ברוך ה' השתדכה.
האם דבורה אמרה לי בעצמה: " זה השידוך של מוהרא"ש".
סיפור הישועה התפרסם ברחבי השכונה ובחתונה אמרו כולם: "זה השידוך של מוהרא"ש".