במשך שש שנים עשיתי טיפולי פוריות –I.V.F- – הפרייה חוץ גופית, אך לא הצלחתי להרות, הייתי ממש על סף ייאוש. אמרתי לעצמי: "די עם כל הריצות וכל הטיפולים להביא עוד ילדים לעולם, אני משלימה עם המציאות שיש לי בן אחד בגיל תשע שנים, ואם לא יהיה יותר… שלא יהיה…
כך הרגשתי וחשבתי באותם ימים קשים שעברו עלי, אלא שאז ארע דבר ששינה את מהלך חיי. קיבלתי בפייסבוק סיפור מרגש אודות אישה שטבלה ב"מקווה מלכה" וזכתה לישועה.
הראיתי סיפור זה לבעלי, ובעקבות קריאת הסיפור החלטנו לעשות שני דברים:
- לטבול ב"מקווה מלכה" ביבנאל.
- להחליף את הרופא המטפל בנו.
התחלנו שוב סדרת טיפולי I.V.F- – ולפי תוצאות הטיפול הרגשתי רע מאוד עם עצמי. הבנתי שאין לי סיכוי יותר להביא ילדים לעולם.
מדוע הבנתי כך?
מפני שבכל טיפולי הפוריות שעשיתי עד כה הרופאים שאבו מגופי מספר רב של ביציות ובכל זאת הטיפולים לא צלחו, כעת בטיפול האחרון שעשיתי אצל הרופא החדש שאבו ממני ביצית אחת בלבד…
גם הבעת פניו המיואשות של הרופא המטפל בי שדרו לי אותות מצוקה והרגשה שזהו אין מה לעשות, גם טיפול זה כמו קודמיו יורד לטמיון…
בכל זאת, הלכתי לטבול ב"מקווה מלכה" ביבנאל. בנוסף לכך עליתי להתפלל בציון אבי ז"ל בבית העלמין בקריות להצלחת הטיפול.
וראה איזה פלא, כעבור שבועיים קיבלתי תשובה חיובית שאני בהיריון. עם היוודע דבר התשובה עברה בי רעד וצמרמורת בכל גופי. הבנתי שזכיתי לישועה כנגד כל הסיכויים, וכאשר צדיק מבטיח ויש סייעתא דשמייא מה' – הכול יכול להצליח.
ברצוני לציין שהטבילה ב"מקווה מלכה" העניקה לי תחושה של רוחניות מאוד גבוהה וגם במהלך ההיריון הרגשתי קדושה עילאית שקשה לתארה במילים.
כך ארע שבהיותי בגיל שלושים ושבע שנה ילדתי בסוף חודש שביעי תינוקת חמודה ומתוקה וקראתי לה אליה ע"ש אבי היקר אליהו, שכאמור התפללתי על קברו להצלחת הטיפול.
כיום, לאחר שזכיתי בישועה. אני מפרסמת את עניין המקווה בכל מקום שאני מגיע לשם, ובפרט לנשים שטרם זכו להיפקד בזרע של קיימא.