במה ששאלת – היכן המקור, שראשו של עשיו מונח במערת המכפלה, כמו שמקובל אצל העולם.
דע לך, שעל כל דבר יש קבלה, על זה אמרו חכמינו הקדושים (פסחים סו.): הנח להם לישראל, אם אין נביאים הם, בני נביאים הם; ואסור ללעוג ולהתלוצץ משום קבלה שקיבלו מדור דור, כי לכל דבר יש מקור. והנה חכמינו הקדושים אמרו (סוטה יג.): חושים בן דן שקל מקל אחיה ארישיה נתרן עיניו ונפלו אכרעא דיעקב, פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך, והיינו דכתיב (תהילים נח): "ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע"; ובילקוט שמעוני (תהילים רמז תשעו) כתב על זה, שזה יעקב כשנשאוהו ממצרים לקבר בארץ כנען, בא עשיו ולא הניחו, וקפץ נפתלי למצרים, והביא שטר המערה לקבור את אביו, עד שהוא הולך, בא לו חושים בן דן והיה חרש, כשראה שהיו מונעין לקבור את יעקב הכהו בידו על צווארו, והתיז את ראשו, ונפלו שתי אזניו על מיטתו של יעקב, ופתח עיניו וראה נקמה ושמח, עיין שם; ובאמת בגמרא שלנו לא למד שהתיז את ראשו רק הכה את ראשו, וכן מצינו בתוספות (גיטין נה:), שמא לא מת באותה הכאה, עד שעמד עלו יהודה והרגו, ואי התיז ראשו, איך אפשר שלא מת באותה הכאה, וכן סבירא לי הירושלמי, שיהודה הרגו לעשיו, כדאיתא (כתובות פרק א', הלכה ה'; ובגיטין פרק ה', הלכה ז'): בראשונה גזרו שמד על יהודה, שכן מסורת בידם מאבותם, יהודה הרג את עשיו, דכתיב (בראשית מט, ח): "ידיך בעורף אויבך", עיין שם; אבל בתרגום יונתן בן עוזיאל (בראשית נ, יג): ומן יד רמז לחושים בן דן, ונטל סיפא וקטע רישיה דעשיו רשיעא, והוה רישיה דעשיו מתגלגל עד דעל לגו מערתו, ואתנח בגו עיטפיה דיצחק אבוי, וגופיה קברו בנו דעשיו וכו', עיין שם; הרי שחולק על הגמרא והירושלמי, וסובר שחושים בן דן הרגו.
ובספר הישר (ויחי) כתב גם כן, שהכרית ראשו וגללו, אבל לא הביא שם להיכן גללו. ועיין במראה פנים על הירושלמי (תענית פרק ד', הלכה ב') עוד סיפר לי החכם השליח, שראה עוד שם מן הצד כמו תיבה עשויה בתוך עמוד הכותל, ושאלו להשומר מה זה, ואמר, שמקובלים הם, כי ראשו של עשיו, טמון וקבור שם מלמטה, ולא כתבו שמו, כי אם עשו זה לסימן. וזהו כדברי אגדה דסוטה בגמרא דילן דחושים בן דן קטליה ומחיה ארישא ביום שנקבר יעקב, או כמסורת אגדה דהאי תלמודא בפרק קמא דכתובות, שמסורת בידם מאבותיהם, שיהודה הרג לעשיו, שנאמר: ידיך בעורף אויבך, עד כאן לשונו; משמע מהמראה פנים, שלמד מהגמרא בסוטה, שחושים בן דן הרג לעשיו, ולא כמו שלמד תוספות בגיטין, שחושים בן דן היכה ולא הרגו.
ועיין בילקוט ראובני (חלק ג' מערת המכפלה, סימן יא): דע, כי חושים בן דן הוא שהסיר ראש עשיו, והפיל אותו למערת המכפלה, בשעה שהיו השבטים עסוקים בקבורת יעקב, עיין שם.
הרי שלך לפניך, שלכל דבר יש מקור, וחס ושלום, אסור ללעוג משום דבר, ואם לא מוצאים איזה דבר, צריכים להתייגע ולחפש עד שימצאו לזה מקור. וכלל זה תקח בידך – שאסור לבטל את שום דברי תלמיד חכם, כי בוודאי הוא למד, ואתה לא למדת, או הוא היה בכל מקומות התורה הקדושה, ואתה לא היית שם.
אשר בנחל חלק עג מכתב טו תשלד.