גלית שחר מספרת:
במקצועי אני מאמנת כושר, ועובדת לפרנסתי במכוני כושר ברמת גן ובתל אביב. הייתי מאוד מרוצה מעבודתי אך בימים האחרונים, הגיעה מדריכת כושר חדשה שולמית שמה והחליטה להראות "נוכחות" גוברת בשטח. שולמית הראתה את יכולותיה וניסתה "לכבוש" את לב המתאמנים שהיא כביכול מדריכה מאוד מוצלחת. הדבר הפריע לי מאוד הרגשתי שמא היא עלולה לרשת את משרתי ולפגוע בפרנסתי.
משום כך כשחזרתי לביתי בסוף יום עבודתי, הרהרתי על מעשיה של שולמית
ועל הדרך כיצד אוכל להתגבר על החשש מאיבוד פרנסתי.
נסעתי באוטובוס לכיוון ביתי, אך שלא כהרגלי, ירדתי מספר תחנות לפני, כי רציתי ללכת מעט ברגל ולסדר את מחשבותי.
בהיותי צועדת בדיזנגוף סנטר מצאתי ספרון זרוק על ספסל, ספרון שלא כתוב מי חיבר אותו, ורק ציור של כתר מתנוסס על כריכתו המקומטת, ומתוך סקרנות רציתי לעיין בו. פתחתי וקראתי בו.
בספרון היו דברים שכבשו את לבי המרוסק, זכור לי שהיה כתוב שם:
"אחי אהובי בני היקר!…בתי היקרה! … אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה… מה ששייך לך אף אחד לא ייקח לך… מה ששייך לך יגיע אליך. דבר עם אביך שבשמיים בשפה שאתה מדבר, בשפה שאתה רגיל בה, בעברית באנגלית בערבית – העיקר שתשפוך את לבך בשפה שאתה מדבר בה ותספר לה' כל מה שעובר עלייך. כדבר בן אל אביו וכדבר איש אל רעהו…"
באותה תקופה הייתי רחוקה מחיי תורה ומצוות אך במקור באתי ממשפחה דתייה, מבית של אמונה בבורא עולם. אך במשך חיי ירדתי מדרך היהדות והדיבורים המחזקים האלו חיזקו מאוד את רוחי ונגעו מאוד ללבי שכן כל הערב הרהרתי על כך שיש מישהו שמנסה לקחת לי את המשרה. והמילים האלו היו לי כמים מתוקים לנפש צמאה.
החלטתי שעד שאגיע לביתי אדבר עם ה' כמו שכתוב בספרון. פתאום התעורר בי חשק גדול לדבר עם ה' ולספר לו באמת מה עובר עלי. לא ביקשתי לפתח את הקרירה שלי, לא ביקשתי זוגיות, אף שהייתי רווקה אז בת שלושים ושתיים, לא כסף לא מעמד חברתי וגם לא דירה, בקשתי רק דבר אחד.
"אבא שבשמיים אני רוצה שתשלח לי מישהו שיסביר לי את הדיבורים המחזקים האלו ושתגלה לי מי זה שכתב דיבורים כאלו שהצליחו לעורר את נפשי הרדומה ולהתפלל אליך – לבורא עולם"…
זה מה שביקשתי.
לא ידעתי עד כמה אני שקועה בספרון ובמחשבותי ובכלל לא שמתי לב לנעשה סביבי. עד שלפתע אני שומעת הערה מאישה, זו הייתה חברה ותיקה שעברה לידי, ואמרה:
"היי, גלית, מה קורה איתך, מדוע את לא אומרת שלום?"
חייכתי, אמרתי" שלום", והמשכתי בדרכי.
ברוך ה', תפילתי נשמעה במרומים.
כעבור יום, באתי כדרכי לעבוד במכון הכושר. פנה אלי אחד המתאמנים ישראל שמו, ואמר לי:
"גלית, מתי תבואי לאכול אצלנו דגים"?
- מתי אבוא? כשתזמין אותי אני אבוא".
- "את יודעת מה, תבואי אלינו לקידוש בליל שבת, יש לנו דגים מרוקאים מיוחדים".
שמחתי מאוד על ההזמנה והגעתי לקידוש בליל שבת. ישראל הציג בפני את אחיו שמואל. שמואל נראה בחור חסידי לכל דבר, פאותיו הארוכות משתלשלות על קצות כתפיו הרחבות, פניו מאירות בשמחה גדולה והוא מחוייך מאוזן לאוזן.
"בואי גלית" – אומר ישראל – "בואי ותראי את החדר של שמואל". נכנסתי וכולי התפעלות, החדר מלא בספרים מקיר לקיר, תוך שניות הבחנתי בדבר שריגש אותי מאוד, שמתי לב שעל רוב הספרים מעוטר ציור של כתר ואז נזכרתי בספרון שמצאתי, גם על כריכתו התנוסס אותו כתר.
מיד שאלתי את שמואל – "אפשר לדעת מי כתב את הספרים האלו? אפשר לפתוח ולעיין בהם?:
בוודאי – אמר שמואל – ונהרה של שמחה שפוכה על פניו. הספרים האלו חיבר אותם המוהרא"ש…
"מי, מי חיבר אותם?" – שאלתי בסקרנות
מוהרא"ש – הוא הצדיק מיבנאל, אלו ספרים העוסקים בתורת רבי נחמן מברסלב.
בחרדת קודש פתחתי את אחד הספרים, ושוב ראיתי את המילים:
"ראה בני אהובי היקר"… הסתכלתי על הכריכה ומיששתי את סמל הכתר שמעטר אותו.
עכשיו ידעתי בוודאות מי כתב את הספרון שמצאתי, אכן תפילתי התקבלה, ה' שמע לבקשתי.
מאז… התחיל להתחולל בי השינוי הגדול. כל יומיים שלושה הייתי שואלת ספר או שניים משמואל קוראת ומתחזקת, הייתי קוראת בצמא את דבריו. כך במשך שנה התחזקתי מאוד מהדיבורים של מוהרא"ש הצדיק מיבנאל.
התחלתי לדבר עם ה', לשמח ולהחיות את עצמי בנקודות הטובות שלי.
הרגשתי טוב עם עצמי, הרגשתי שמחה פנימית עצומה… אמרתי לעצמי סוף סוף מצאתי מישהו בעולם הזה שמבין אותי, שיודע מה שעובר עלי, שאוהב אותי ומעריך את מעשי למרות כל חסרונותיו ונקודותי השליליים.
חברות היו שואלות אותי:
"תגידי גלית, מה קרה שאת כל כך שמחה ושלווה, רגועה ומחייכת?
מה יש לך קאוצ'ר (מדריך לחיים) או איזה מנטור (מורה רוחני)?
כן ודאי – אני אומרת – המנטור שלי זה הצדיק מיבנאל ואני גאה בזה יש לי משמעות לחיים והוא המדריך שלי לחיים מאושרים.
התחלתי לקיים אורח חיים חרדי, להקפיד על קיום המצוות בשמחה גדולה. יצרתי קשר עם תלמידי הצדיק ביבנאל וכשהצדיק היה מגיע ליבנאל, הייתי משתדלת להגיע אליו להתברך ולהתייעץ איתו.
זכורני את הפעם הראשונה שהגעתי לצדיק, התרגשתי מאוד מאוד. ראיתי את מוהרא"ש כאילו בתוך ענן של קדושה. רעדתי מרוב התרגשות. זו הייתה חוויה רוחנית גבוהה מאוד.
הצדיק היה בשמחה עצומה ושידר אהבת ישראל עוצמתית לכל הבאים אליו.
הוא שאל אותי בנימה אבהית:
"מה אני יכול לעזור לך
מה את צריכה בתי היקרה!"
ואני רעדתי מרוב התרגשות, היה לי קשה להוציא מילה מהפה…
הבנתי והפנמתי שהוא צדיק הדור, לא מפני שזכיתי לקבל ממנו ישועה או נס מעל הטבע. בכלל לא.
רק מפני שראיתי עד כמה קונטרס אחד שלו יכול להחזיר בתשובה בחורה חילונית כמוני מנותקת מיהדות, בחורה שזנחה את דרך התורה וחזרה בתשובה בזכות קונטרס. גם לא קונטרס שנתנו לי ביד אלא שמצאתי זרוק על ספסל.
והיכן? בלב מרכז הבילויים של תל אביב, בדיזנגוף סנטר, ובאורח מקרי לחלוטין שכן אין דרכי לעבור שם, רק שביקשתי לרדת כמה תחנות לפני ביתי כדי ללכת מעט ולחשוב עם עצמי ואז מצאתי את הקונטרס.
באותם הימים הייתה לי קריירה ספורטיבית מפוארת.
הייתי מאמנת כושר בכירה ומבוקשת במכונים בתל אביב וברמת גן, הייתה לי תוכנית בוקר באחד מערוצי הטלוויזיה, פרסמתי מאמרים מקצועיים בעניין פעילות גופנית בעיתון "ידיעות אחרונות" וגם תמונתי התנוססה בשלטי חוצות בעניין החשיבות של הפעילות הגופנית התורמת לאיכות החיים שלנו.
הרבה בחורות בגילי היו מקנאות בי ובמעמדי, אלא שאני בתוך הלב פנימה, הרגשתי חוסר סיפוק, עצבות, ריקנות, שום דבר לא מילא את החלל הריק שיש בלבי.
והקונטרס הזרוק חיזק אותי וקרב אותי דרך הצדיק לבורא עולם.
היום אני יודעת שבזכות הצדיק אני מבינה את עצמי, אני שמחה בעצמי, הביטחון העצמי שלי התחזק פלאים. אין ספק שהשילוב בין פעילות גופנית ובין הפעילות הרוחניות יוצר סיפוק נפשי גדול מאוד.
אין תחליף לצדיק מוהרא"ש, גם כעת לאחר הסתלקותו אני קוראת בספריו ומתחזקת מהם.
גם כשהצדיק היה חי הוא היה אומר, אינכם צריכים לרדוף אחרי, לגעת בי או לנשק את ידי, להיות קשור אלי זה ללמוד בספרים שלי, שם תגלו את דעתי ואת רצונותי.
אני מתמלאת לפעמים בגעגועים חזקים לאותו צדיק שקרא לי "בתי היקרה!" והרעיד את כל נימי לבבי וקרבני לבורא עולם – אז אני נוסעת לציונו הקודש ביבנאל ואף מארגנת נסיעות של נשים שגם הן יבואו ויתחזקו ויזכו לישועות.
תודתי נתונה לעו"ד שלמה חליאווה מיבנאל, שבזכותו סיפור זה רואה אור.
אשרייך יהי רצון שתזכי להגיע בחנוכה עם נשים לאומן כל השנה ותתחזברי לרבינו וכך גם עם מוהראש וגם עם רבינו וכל תלמידיו הכל מסודר והכל לטובה