ואחר נסיעה של ד' ימים באו לעיר איסטנבול, וישבו על הספר (שפת הים), כי לא היו יודעים באיזה בית להכנס, כי לא היו יכולים להכיר בין ישמעאלי ליהודי, ולא יכלו לשאול מחמת שלא היו יודעים לשונם. וחיפשו אחר איזה איש, שיודע גם לשונם ויהיה להם למתורגמן ולמליץ. וזימן להם השם יתברך אחד, שיודע לשוננו, ועזר להם מאוד.
והלך עמהם ושכר בעבורם אכסניה טובה עיר בחלק הנקרא גאליטא (כי עיר איסטנבול נחלקת לשלושה חלקים. וגליטא הוא בחלק המערבי צפוני). וכאשר נכנסו לאכסניה אחר שעה או שעתים אמר רבנו ז"ל, שאינו רוצה להשאר שם.
ושאל אותו המתורגמן, אפשר טוב לפניכם להיות בעיקר של איסטנבול, שהיינו בעיר המלוכה, ששם מגורי השולטן התורקי, ושם אין שום זוג רשאי לבא לשם, כי אם זכרים לבד. והשיב, ששם בוודאי טוב לפניו, והלך לשם. (וזו הייתה העיר הישנה שבאיסטנבול, שהוא חלק המערבי דרומי), ושם התאכסן, כי הוטב בעיניו המקום.
ושם גילו להם אנשי המקום, שיש שם שלוחא דרבנן (משולח) מארץ ישראל, ועמם שני אנשים ממדינתנו, שהיו בארץ ישראל ועכשיו הם חוזרים לביתם ונוסעים מארץ ישראל לחוץ לארץ. וכאשר שמע זאת רבנו ז"ל, אמר להאיש שנסע עמו ר' יצחק: "אני מזהיר אותך לבל תגלה אותי כלל ולא תגיד כלל, מי אנוכי, אם ישאלו עלי".
ובבואם לשם מיד הכיר אחד משני האנשים , שנסעו מארץ ישראל לביתם, את האיש שנסע עם רבנו ז"ל, ושאל אותו: "מה אתה עושה כאן?" השיב לו: "אני נוסע עם זה הרך בשנים לארץ הקדושה". ושאל אותו: "מי הוא זה?" והשיב לו, שיש לו בילעט מהקארדן של הקיר"ה מאוסטרייך (רשיון מנציג הקיסר האוסטרי), ולא רצה לגלות לו מי הוא בעצמו כאשר הזהיר אותו רבנו ז"ל.
ונכנס בליבם על רבנו ז"ל, שהוא נוסע מהקארדן לחלוק על החסיק המפורסם בוצינא קדישא מורנו הרב אברהם קאליסקער ז"ל והנלווים אליו. (כי אז בערה מחלוקת עצומה בין חסידי הקאליסקער ובין חסידי ה"בעל התניא", וחשדו, כי רבנו ז"ל הוא שליח מושכר מהמלוכה, שיעשה מחלוקת על הקאליסקער בארץ ישראל).