בתוך כך שהיה רבנו ז"ל יושב שם בחיפה, בא ישמעאל אחד רך בשנים, וישב אצלו, ודיבר אליו דיבורים הרבה. ולא ידע מה הוא אומר. וכן היה אצלו כל סעודה וסעודה ביום ובלילה. והיה מחבב אותו מאוד. ופעם אחת בא אליו בכלי זין בכעס גדול, והתחיל לזעוק ולצעוק עליו. והוא לא ידע מה הוא מדבר. אך אשה אחת ממדינת וואליחיי הייתה שם. והוא לא ידע מה הוא מדבר. אך אשה אחת ממדינת וואליחיי הייתה שם. ותכף כשהלך הישמעאל, אמרה אל רבנו ז"ל: "למען השם, שיברח מבית זה, כי זה הישמעאל אומר, שרוצה, שרבנו ז"ל ילך עמו ללחום".
ותכף ברח רבנו ז"ל לבית הרב הקדוש ר' זאב מטשארני-אוסטרהא, שגם כן התאכסן אז בחיפה, והצניע את רבנו ז"ל בחדרי חדרים. ואחר כך בא עוד הפעם הישמעאל אל בית האכסניה של רבנו ז"ל, ואמר: "היכן האיש הלז? ידיע להויי ליה, שאני אוהב אותו מאוד. אני אתן לו את החמורים וגם הסוס שלי, שילך עם השיירה לטבריה, ושוב אין לו להתפחד ממני כלל מעתה". וכן היה, שבא רבנו ז"ל אל האכסניה שלו, ובא הישמעאל ולא דיבר כלום, רק ישב ושתק וצחק כל הזמן. ואחר כך חיבב אותו זה הישמעאל מאוד באהבה יתרה. ועניין זה של הישמעאל היה פליאה גדולה ועניין נעלם מאוד מאוד. ואמר רבנו ז"ל, שהיו לו ייסורים מהאהבה של הישמעאל יותר מן השנאה והכעס שלו. (וכפי הנשמע אחר כך מפי רבנו ז"ל, שהייתה לו סכנה גדולה מזה הישמעאל. וזה היה הסמ"ך מ"ם בעצמו, שהתלבש עצמו בלבוש כזה. וברוך השם, שניצל ממנו בשלום בחסדי ה').
חג הסוכות היה רבנו ז"ל בטבריה.
יום ו', י"ח בתשרי, ב' דחול המועד סוכות, הלכו כל ה'עולם' אל מערת אליהו אשר בהר הכרמל, ורבנו ז"ל הלך עמהם. ושם עשו כל ה'עולם' שמחה גדולה וריקודין ומחולות. ורבנו ז"ל לא היה שמח כלל, רק ישב שם בהכנעה גדולה ובלב נשבר. והרב הקדוש ר' זאב ניגש אל האיש של רבנו ז"ל, ר' יצחק, ושאל אותו, מה זה ועל מה זה, שרבנו ז"ל הוא בעצבות מן ראש השנה עד עתה. ולא השיבו. (ונשמע אחר כמה שנים מרבנו ז"ל, שדיבר ממערת אליהו שהיה שם, שאמר: "האב איך מיר אויס געמאלט, אט דא איז געשטען אליהו, און האט געהאט התבודדות" (ציירתי לעצמי, שהנה כאן עמד אליהו, והייתה לו התבודדות).
יום ד', שמחת תורה, עשו כל ה'עולם' הקפות בריקודין ובשמחות כנהוג, בפרט שהיה שם אנשים חסידים. ורבנו ז"ל היה אז גם כן בבית הכנסת, אך לא רצה לעשות שום הקפה, רק ישב בהכנעה ובכפיפת ראש, ולא רצה לדבר עם שום בריה. (כי כן הייתה הנהגתו על פי רוב: קודם שזכה לפעול מה שהיה רוצה לפעול, היה בלב נשבר מאוד מאוד, והרבה בתפילה ובהתבודדות).
יום ה', אסרו חג, אמר לאיש שהיה עמו ר' יצחק: "ברוך השם, פעלתי מה שרציתי על הצד היותר טוב ונכון, ואף על פי כן היה בדעתי להתמהמה כאן מחמת חיבוב ארץ ישראל. ועכשיו ברצוני לנהוג נסיעה לביתנו לחוץ לארץ. על כן לך ושכור הספינה לאיסטנבול!" ולא רצה האיש שהיה עמו לשמוע אליו, ומאן לנסוע לביתו, כי אמר, שרצונו להיות בטבריה וכו'. והשיב לו רבנו ז"ל: "מאחר שאתה מתאווה להיות בטבריה, לך ושכור חמורים לשם!" כי כן הייתה דרכו לבלי להתעקש הרבה על שום דבר וכו'. ושכר חמורים והלכו לעיר הקודש טבריה.
(התמונה באדיבות המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים)