מוֹהֲרֹא"שׁ זי"ע אָמַר, אֲשֶׁר מוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן רא) אֲשֶׁר מַ'צֹּ'ת' רָאשֵׁי תֵּבוֹת: צְ'דָקָה תַּ'צִּיל מִ'מָּוֶת; וְכֵן סְגֻלָּה לְחֹלִי נוֹפֵל, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, לְפַזֵּר צְדָקָה, כִּי פִּ'זַּר נָ'תַן לָ'אֶבְיוֹנִים רָאשֵׁי תֵּבוֹת: נֹ'פֵ'ל', אִם אָדָם נוֹתֵן צְדָקָה לָעֲנִיִּים, שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם לִקְנוֹת מַצָּה, מֻבְטָח לוֹ שֶׁלֹּא יָבוֹא אַף פַּעַם לִידֵי חֹלִי נוֹפֵל בְּרוּחָנִיּוּת, שֶׁלֹּא יִפֹּל בַּעֲבֵרוֹת, וּבְגַשְׁמִיּוּת – שֶׁלֹּא תָּבוֹא עָלָיו הַמַּחֲלָה הַמָּרָה הַזּוֹ.
(אִמְרֵי-מוֹהֲרֹא"שׁ, חֵלֶק ב', סִימָן תשעב)
קוּנְטְרֵס
צְדָקָה לְפֶסַח
בָּנַי וּבְנוֹתַי הַיְקָרִים! לִפְנֵי חַג הַפֶּסַח יֵשׁ לָנוּ מִצְוָה נְדִירָה מְאֹד. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (אֹרַח חַיִּים, סִימָן תכט): מִנְהָג לִקְנוֹת חִטִּים לְחַלְּקָם לָעֲנִיִּים לְצֹרֶךְ פֶּסַח. וְאוֹמְרִים הַמְפָרְשִׁים, שֶׁזֶּה לֹא רַק חִטִּים בַּעֲבוּר מַצּוֹת, אֶלָּא כָּל צָרְכֵי הֶחָג. וְאוֹמֵר עַל זֶה הַמִּשְׁנָה בְּרוּרָה: אֲפִלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַפְּטוּרִים, אֲבָל כְּדֵי לְהִשְׁתַּתֵּף בִּמְעוֹת חִטִּים, גַּם הֵם מְחֻיָּבִים, וְאֵלּוּ הַמִּשְׁתַּמְּטִים מִלִּתֵּן קֶמַח לָעֲנִיִּים, יֵשׁ עָוֹן בְּיָדָם. עָלֵינוּ לְהִתְבּוֹנֵן, לָמָּה רַק לִפְנֵי חַג הַפֶּסַח נִזְהֲרוּ כָּל-כָּךְ שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד יִהְיֶה לוֹ חֵלֶק בְּצָרְכֵי עֲנִיִּים? אֶלָּא אָנוּ רוֹאִים, שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים, נִתְבָּעִים וְנוֹתְנִים, אִם רַק מְבַקְּשִׁים מֵהֶם, הֵם כְּבָר נוֹתְנִים. וְלָמָּה דַּיְקָא קֹדֶם הַפֶּסַח הִזְהִירוּ לְהִתְבּוֹנֵן אִם יֵשׁ לָעֲנִיִּים עַל פֶּסַח אִם לָאו? אֶלָּא כְּשֶׁהָיִינוּ בְּמִצְרַיִם, עָבַרְנוּ גָּלוּת קָשָׁה מְאֹד, צָרוֹת וְיִסּוּרִים מָרִים. וּכְמַאֲמָרָם זַ"ל (תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ רַבָּה ז'): אֵין לְךָ אֻמָּה בָּעוֹלָם, שֶׁהָיְתָה שְׁטוּפָה בִּכְשָׁפִים וּבְזִמָּה וּבְכָל דְּבָרִים מְכֹעָרִים אֶלָּא הַמִּצְרִים בִּלְבַד; עַם יִשְׂרָאֵל הֻצְרְכוּ לְהִזְדַּכֵּךְ שָׁם, עַד שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הֶחְדִּיר בְּעַם יִשְׂרָאֵל אֶת הָאֱמוּנָה בְּהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, כְּמַאֲמָרָם זַ"ל (מְכִילְתָּא בְּשַׁלַּח) עַל הַפָּסוּק (שְׁמוֹת יד): "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ", אִם בְּמֹשֶׁה הֶאֱמִינוּ, בַּה' לֹא כָּל שֶׁכֵּן? אֶלָּא שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לֶאֱמוּנָה בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, אֶלָּא עַל-יְדֵי אֱמוּנָה בַּצַּדִּיק.
כִּי אֱמוּנַת חֲכָמִים זֶה יְסוֹד הַיַּהֲדוּת, תּוֹרָה שֶׁבְּעַל-פֶּה. וְאִם הִזְהִירָנוּ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לִפְנֵי חַג הַפֶּסַח שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד יִדְאַג שֶׁיִּהְיֶה לָעֲנִיִּים לְצָרְכֵי הֶחָג, אֲשֶׁר צָרְכֵי עַמְּךָ מְרֻבִּים, אֲזַי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה מַעֲלָה יוֹתֵר מִכָּל הַשָּׁנָה, כִּי בְּוַדַּאי מִצְוַת צְדָקָה כָּל יְהוּדִי מְחֻיָּב בָּהּ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, אֲבָל מָה וְלָמָּה לִפְנֵי חַג הַפֶּסַח כָּל-כָּךְ מְדַקְדְּקִים בָּזֶה, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מְחַפֵּשׂ לָתֵת לָעֲנִיִּים לְצָרְכֵי הֶחָג? אֶלָּא כְּשֶׁאָנוּ מַתְחִילִים בְּלֵיל פֶּסַח לוֹמַר אֶת הַהַגָּדָה, וּמַכְרִיזִים: "הָא לַחְמָא עַנְיָא, דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם", זֶה הַלֶחֶם עֹנִי שֶׁאָכְלוּ אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, אָנוּ מַזְכִּירִים לְעַצְמֵנוּ שֶׁהָיוּ זְמַנִּים שֶׁהָיָה לָנוּ קָשֶׁה מְאֹד, הָיִינוּ בְּמִצְרַיִם, עָבַדְנוּ עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ לְפַרְעֹה, וְלֹא הָיָה לָנוּ מַה לֶּאֱכֹל. וְהִנֵּה עֲזָרָנוּ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְיֵשׁ לָנוּ בַּיִת וּמִשְׁפָּחָה גְּדוֹלָה, אָז אָנוּ מַכְרִיזִים: "כָּל דִּכְפִין – יֵיתֵי וְיֵיכוֹל", מִי שֶׁרָעֵב – יָבוֹא וְיֹאכַל, "כָּל דִּצְרִיךְ – יֵיתֵי וְיִפְסַח", מִי שֶׁצָּרִיךְ הוֹצָאוֹת עַל חַג הַפֶּסַח – יָבוֹא וִיקַבֵּל. וְאִם נִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב – מָתַי אוֹמְרִים אֶת זֹאת? בְּלֵיל פֶּסַח, כְּשֶׁכָּל הַיְלָדִים מְסֻבִּים סְבִיב הַשֻּׁלְחָן, וּמוּכָן שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ עִם כָּל טוּב: דָּגִים, בָּשָׂר וְיַיִן, מַצּוֹת וְכוּ', אָז אָנוּ מַכְרִיזִים: מִי שֶׁרָעֵב – יָבוֹא וְיֹאכַל, מִי שֶׁצָּרִיךְ עַל פֶּסַח – יָבוֹא וִיקַבֵּל עַל פֶּסַח. וּבֶאֱמֶת עַל מִי אָנוּ 'עוֹבְדִים'?! הֲלֹא אַף אֶחָד אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֶת הַכְרָזָתֵנוּ, כִּי הִיא בְּתוֹךְ הַבַּיִת, אִם בֶּאֱמֶת רְצוֹנֵנוּ לַעֲזֹר, הָיָה עָלֵינוּ לְהַכְרִיז אֶת זֹאת בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת, הֵיכָן שֶׁיֵּשׁ עֲנִיִּים לָרֹב, אוֹ לְפַרְסֵם בָּרְחוֹבוֹת לְמִשְׁפְּחוֹת עֲנִיִּים: אֵין לָכֶם לְצָרְכֵי הֶחָג? הָבָה וְנִתֵּן לָכֶם.
וְכֵיצַד אָנוּ אוֹמְרִים כָּזֹאת בְּלֵיל הַסֵּדֶר, בַּבַּיִת – כְּשֶׁהַדְּלָתוֹת סְגוּרוֹת? אֶלָּא כְּשֶׁיְּהוּדִי מִתְעוֹרֵר לִפְנֵי חַג הַפֶּסַח וְאוֹמֵר: הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עֲזָרַנִי עִם אִשָּׁה, עִם יְלָדִים, וְיֵשׁ לָנוּ בְּרִיאוּת, וְחַסְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵינֶנּוּ צְרִיכִים לְהַגִּיעַ לְמַצָּב כָּזֶה, לָלֶכֶת לִתְבֹּעַ מֵאֲחֵרִים, כִּי יֵשׁ לָנוּ, אָז עָלֵינוּ לְהִתְבּוֹנֵן שֶׁהֲלֹא יֵשׁ לְצַעֲרֵנוּ הָרַב, הֲמוֹן עֲנִיִּים, אַלְמָנוֹת וִיתוֹמִים, שֶׁאֵין לָהֶם מְאוּמָה בַּעֲבוּר צָרְכֵי חַג הַפֶּסַח. יֵשׁ מִשְׁפָּחוֹת עֲנִיּוֹת מְרֻבּוֹת יְלָדִים, בְּלִי עַיִן הָרַע, וּצְרִיכִים לִקְנוֹת נַעֲלַיִם לַיְלָדִים, בְּגָדִים וְכוּ', וְזֶה עוֹלֶה הוֹן רַב, וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁצְּרִיכִים לִקְנוֹת מַצּוֹת וְיַיִן וּבָשָׂר, וּמִסְכֵּנִים אֵין לָהֶם לְצָרְכֵי הֶחָג. וְלָכֵן אָנוּ מִתְעוֹרְרִים שְׁלֹשִׁים יוֹם קֹדֶם הֶחָג, וּכְבָר מַתְחִילִים לִדְאֹג, וְנוֹתְנִים לָעֲנִיִּים. וְאִם אָכֵן הִקְדַּמְנוּ וְנָתַנּוּ לַעֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים, אֲזַי כְּשֶׁאָנוּ שָׁבִים לְבֵיתֵנוּ מִבֵּית-הַכְּנֶסֶת בְּלֵיל פֶּסַח, וְהַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, וְהַיְלָדִים יוֹשְׁבִים סְבִיב הַשֻּׁלְחָן, אָז אָנוּ יְכוֹלִים לוֹמַר אֶת זֹאת בְּמַצְפּוּן שָׁקֵט: "כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל", מִי שֶׁרָעֵב – יָבוֹא וְיֹאכַל, "כָּל דִּצְרִיךְ יָבוֹא וְיִפְסַח", כִּי זוֹ לֹא הָיָה סְתָם אֲמִירָה, אֶלָּא קִיַּמְנוּ אוֹתָהּ בְּפֹעַל.
לָזֹאת, בָּנַי וּבְנוֹתַי הַיְקָרִים! אָנוּ עוֹמְדִים עַתָּה לִפְנֵי חַג הַפֶּסַח, מִי מִסְתַּכֵּל עָלֵינוּ? עֲנִיִּים מְרוּדִים, וּמְבַקְּשִׁים עֶזְרָתֵנוּ, הֵם רוֹצִים גַּם-כֵּן לֵהָנוֹת מֵחַג הַפֶּסַח, הֵם גַּם-כֵּן רוֹצִים לְהַרְגִּישׁ אֶת חַג הַחֵרוּת, אַךְ לְצַעֲרֵנוּ הָרַב אֵין לָהֶם. יֵשׁ בְּנֵי תּוֹרָה, אַבְרֵכִים שֶׁלּוֹמְדִים כָּל הַשָּׁנָה, יְגֵעִים וְטוֹרְחִים בַּתּוֹרָה, וְהִנֵּה מַגִּיעַ קֹדֶם הֶחָג, וְאֵין לָהֶם בַּמֶּה לִקְנוֹת לַיְלָדִים נַעֲלַיִם, בְּגָדִים, אֹכֶל, יֶשְׁנָם אַלְמָנוֹת וִיתוֹמִים, וְעָלֵינוּ מֻנָּח הַחוֹב לְסַיְּעָם. חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אוֹמְרִים (מִדְרָשׁ זוּטָא שִׁיר הַשִּׁירִים א'): הַדּוֹרוֹן שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא – צְדָקָה, הַנּוֹתֵן צְדָקָה, אֲפִלּוּ הָיְתָה בְּיָדוֹ עֲבֵרָה, וְנֶחְתַּם דִּינוֹ לֵאָבֵד, יָכוֹל לִהְיוֹת מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה בְּכָל יוֹם, וְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אוֹמֵר לְמַלְאָךְ שֶׁל פֻּרְעָנוּת – אַל תִּגַּע בּוֹ. כָּל-כָּךְ חָשׁוּב בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ צְדָקָה, שֶׁאֲפִלּוּ אָדָם חָטָא, בַּר מִינָן, וְנִגְזַר עָלָיו דִּין, שֶׁמַּלְאַךְ פֻּרְעָנוּת רוֹצֶה לְתָפְסוֹ, כֵּיוָן שֶׁעוֹזֵר לַעֲנִיִּים, אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לַמַּשְׁחִית – הַנַּח לוֹ. לְמֵדִים מִכָּאן מַעֲלַת נְתִינַת צְדָקָה, וּבִפְרָט כְּשֶׁנּוֹתְנִים לְנִזְקָקִים בַּעֲבוּר צָרְכֵי פֶּסַח, זֶה מַצִּיל אֶת הָאָדָם מִכָּל מִינֵי מִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת וְאַכְזָרִיּוֹת. אָנוּ שׁוֹמְעִים בְּכָל יוֹם מִקְרִים מְזַעְזְעִים, וְעַל-יְדֵי שֶׁמְּסַיְּעִים לַעֲנִיִּים, נִצּוֹלִים מִכָּל זֶה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (מִשְׁלֵי י): "צְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת". וְאוֹמֵר רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן רא): צְ'דָקָה תַּ'צִּיל מִ'מָּוֶת – רָאשֵׁי תֵּבוֹת מַצֹּ"ת, כְּשֶׁיְּהוּדִי נוֹתֵן לַעֲנִיִּים עַל צָרְכֵי פֶּסַח, הַצְּדָקָה הַזּוֹ מַצִּילָה אוֹתוֹ מִכָּל מִינֵי מִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת וְאַכְזָרִיּוֹת. וְהִנֵּה אָנוּ עֵדִים, אֲשֶׁר אֵין לְךָ יוֹם שֶׁלֹּא נִשְׁמַע מִצָּרוֹת, בַּר מִינָן, מַה שֶּׁקּוֹרֶה עַתָּה, וּבָזֶה שֶׁאָנוּ נַעֲזֹר לַנִּצְרָכִים בְּהוֹצָאוֹת הֶחָג, הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּעַצְמוֹ יַצִּילֵנוּ.
וְלָכֵן, בָּנַי וּבְנוֹתַי הַיְקָרִים! בֹּאוּ וְנָרוּץ אַחַר עֲנִיִּים. חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אוֹמְרִים (שַׁבָּת קד.) ג' ד' רָאשֵׁי תֵּבוֹת: גּ'וֹמֵל דַּ'לִּים. אָדָם צָרִיךְ לָרוּץ אַחַר הֶעָנִי, וְלֹא לְחַכּוֹת שֶׁהוּא יָבוֹא אֵלֵינוּ וִיבַקֵּשׁ מֵאִתָּנוּ, אֶלָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאִתָּנוּ יְחַפֵּשׂ וִיבַקֵּשׁ וְיָרוּץ עֲנִיִּים לְעָזְרָם לְצָרְכֵי הַפֶּסַח. חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אוֹמְרִים (תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ רַבָּה י'): אֵין לְךָ סַם חַיִּים לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת, אֶלָּא מִצְוַת הַצְּדָקָה בִּלְבַד. וּבִפְרָט אִם נָתַן לְצָרְכֵי אֶבְיוֹנִים, זֶה יִפְדֶּה אוֹתָנוּ מִצָּרוֹת כָּל הַשָּׁנָה. וְהִנֵּה אָנוּ עוֹמְדִים יָמִים סְפוּרִים קֹדֶם חַג הַפֶּסַח, חַג הַחֵרוּת, חַג הַחַגִּים, חַג שֶׁהוּא זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם. וְאוֹמְרִים חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (פְּסָחִים קטז:): בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם; הִנֵּה נַעֲרֹךְ חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ עִם עַצְמֵנוּ, הֲלֹא הָיוּ זְמַנִּים, שֶׁהָיָה לָנוּ קָשֶׁה, וְלֹא רָאִינוּ שׁוּם מַרְאֵה מָקוֹם מֵהֵיכָן לְהַשִּׂיג כֶּסֶף לִקְנוֹת לַיְלָדִים מַלְבּוּשִׁים, יַיִן, מַצּוֹת, בָּשָׂר וְכוּ' וְכוּ', וְהִנֵּה עֲזָרָנוּ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לָצֵאת מִן הַמֵּצַר, מַדּוּעַ נִשְׁכַּח מַה שֶּׁעָבַר עָלֵינוּ?! וְלָכֵן דַּיְקָא קֹדֶם הַפֶּסַח, מַתְחִילִים לָחֹג אֶת הֶחָג בְּמִצְוַת צְדָקָה: "קִמְחָא דְּפִסְחָא", לַעֲזֹר לָעֲנִיִּים, שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם לַהוֹצָאוֹת הַמְרֻבּוֹת, וּבָזֶה אָנוּ מַזְכִּירִים עַצְמֵנוּ, שֶׁפַּעַם – גַּם לָנוּ לֹא הָיָה, וְהִנֵּה עֲזָרָנוּ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְהִרְחִיב לָנוּ, וְאִם עָזַר לָנוּ, עָלֵינוּ לֹא לִשְׁכֹּחַ מֵאֲחֵרִים, שֶׁשְּׁרוּיִים עֲדַיִן בִּמְצוּקָה קָשָׁה. חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אוֹמְרִים (תַּנְחוּמָא מִשְׁפָּטִים טו): אָמַר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, נַפְשׁוֹ שֶׁל עָנִי הָיְתָה מְפַרְכֶּסֶת לָצֵאת מִן הָרָעָב, וְנָתַתָּ לוֹ פַּרְנָסָה וְהֶחֱיֵיתָ אוֹתוֹ, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מַחֲזִיר לְךָ נֶפֶשׁ תַּחַת נֶפֶשׁ, לְמָחָר בִּנְךָ אוֹ בִּתְּךָ בָּאִים לִידֵי חֹלִי, וְאֶזְכֹּר אֲנִי לָהֶם אֶת הַמִּצְוָה שֶׁעָשִׂיתָ עִם הֶעָנִי.
עַל-כֵּן, בָּנַי וּבְנוֹתַי הַיְקָרִים! תִּפְתְּחוּ אֶת הַלֵּב, תִּפְתְּחוּ אֶת הַדַּעַת וְהַשֵּׂכֶל, וְתִתְּנוּ תּוֹדָה לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, שֶׁאֵינְכֶם צְרִיכִים לְהַגִּיעַ לְמַצָּב כָּזֶה, לְבַקֵּשׁ אֶת אֲחֵרִים, אֶלָּא אַתֶּם יְכוֹלִים לָתֵת וְנוֹתְנִים. אֲבָל בִּצְדָקָה כָּתוּב (סִפְרֵי רְאֵה קד): "נָתוֹן תִּתֵּן" – אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים, זוֹ הַבְּרָכָה הֲכִי גְּדוֹלָה – כְּשֶׁיְּהוּדִי יָכוֹל לַעֲזֹר לַעֲנִיִּים עַל צָרְכֵי חַג הַפֶּסַח. וּבָזֶה אָנוּ מַרְאִים לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, שֶׁאָנוּ אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה, וְרַק בִּזְכוּת זֶה נִגָּאֵל; כִּי הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה רַק בִּזְכוּת הָאַחְדוּת וְהָאַהֲבָה שֶׁבֵּין הַיְּהוּדִים. כִּי כָּל הַגָּלוּת הַמָּרָה שֶׁאָנוּ סוֹבְלִים כְּבָר אַלְפַּיִם שָׁנָה, אוֹמְרִים חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (יוֹמָא ט.), זֶה בִּשְׁבִיל שִׂנְאַת חִנָּם, וַעֲדַיִן מְרַקֵּד בֵּינָן. וְלָכֵן דַּיְקָא לִפְנֵי חַג הַפֶּסַח, שֶׁהוּא זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם, אֵינֶנּוּ שׁוֹכְחִים מֵעֲנִיִּים, וּמַשְׁפִּיעִים לָהֶם הַשְׁפָּעוֹת, וְנוֹתְנִים לָהֶם צְדָקָה, כִּי גַּם הַגְּאֻלָּה שֶׁאָנוּ מְחַכִּים אֵלֶיהָ, וּמְצַפִּים בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה וּבְכָל רֶגַע לְהִגָּאֵל, תִּהְיֶה בִּזְכוּת הַצְּדָקָה, (מִיכָה ז, טו): "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת", כְּמוֹ בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁעֲזָרָנוּ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְרָאִינוּ נִפְלָאוֹת, כְּמוֹ-כֵן הַגְּאֻלָּה שֶׁאָנוּ עוֹמְדִים לְהִגָּאֵל, יִהְיוּ בָּזֶה נִסִּים וְנִפְלָאוֹת. אֲבָל זֶה תָּלוּי רַק בְּדָבָר אֶחָד – אִם חֶפְצֵנוּ לְהִגָּאֵל, עָלֵינוּ לִרְאוֹת לְהִתְאַחֵד יַחַד, לַעֲזֹר זֶה לָזֶה, לִדְאֹג אֶחָד בַּעֲבוּר זוּלָתוֹ, לַעֲקֹר מֵאִתָּנוּ אֶת הַגִּזְעָנוּת הָאֲרוּרָה, אֶת הַשִּׂנְאַת חִנָּם, שֶׁזֶּה עִקַּר הֶחָמֵץ, שֶׁאֶחָד מַחְמִיץ לִבּוֹ לְגַבֵּי חֲבֵרוֹ, מַחְמִיץ פָּנָיו לְרֵעֵהוּ, וְאֵינוֹ חָפֵץ לְסַיְּעוֹ. וְלָכֵן דַּיְקָא עַתָּה קֹדֶם חַג הַחֵרוּת, אִם רְצוֹנֵנוּ לִזְכּוֹת לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה, עָלֵינוּ לַחֲשֹׁב מֵהָאֶבְיוֹנִים – אֵיךְ יְכוֹלִים לְעָזְרָם?! עָלֵינוּ לְוַדֵּא שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר עָנִי אֶחָד שֶׁלֹּא יִהְיוּ לוֹ צָרְכֵי חַג הַפֶּסַח, עָלֵינוּ לָרוּץ וּלְהִתְרוֹצֵץ, לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ הֵיכָן יֵשׁ מִשְׁפָּחָה עֲנִיָּה, שֶׁעֲדַיִן אֵין לָהּ לְצָרְכֵי הֶחָג, וּזְקוּקָה הִיא לְמַצּוֹת, יַיִן, בָּשָׂר וּמַלְבּוּשִׁים. חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אוֹמְרִים (וַיִּקְרָא רַבָּה, פָּרָשָׁה לד, סִימָן י'): הֶעָנִי הַזֶּה עוֹמֵד עַל פִּתְחֲךָ, וְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עוֹמֵד עַל יְמִינוֹ וְנוֹתֵן לְךָ שְׂכָרְךָ, וְאִם לֹא נָתַתָּ לוֹ, דַּע – שֶׁמִּי שֶׁעוֹמֵד עַל יְמִינוֹ פּוֹרֵעַ מִמְּךָ;
כְּשֶׁבָּא עָנִי וּמְבַקֵּשׁ שֶׁנַּעֲזֹר לוֹ, מִי בָּא עִמּוֹ? הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים קט, לא): "כִּי יַעֲמֹד לִימִין אֶבְיוֹן", וְאִם נוֹתְנִים לֶעָנִי – נוֹתְנִים לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְאִם נוֹתְנִים לוֹ יִתְבָּרַךְ – אֲזַי מְשַׁלֵּם כֶּפֶל כִּפְלַיִם. וּמִי מֵאִתָּנוּ אֵינוֹ צָרִיךְ יְשׁוּעָה?! עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאִתָּנוּ עוֹבֵר כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה יִסּוּרִים וְסֵבֶל, אֵין בַּיִת שֶׁלֹּא יִהְיוּ בּוֹ צָרוֹת, וּמִינֵי סִבּוּכִים וּמַשְׁבְּרִים, וְכֵיצַד יְכוֹלִים לָצֵאת מִזֶּה? עַל-יְדֵי שֶׁנִּפְתַּח עַכְשָׁו אֶת לִבֵּנוּ, דַּעְתֵּנוּ וְיָדֵינוּ, וְנַחֲשֹׁב הֵיטֵב שֶׁאָנוּ נִמְצָאִים בִּידֵי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְאִם נַעֲזֹר לָעֲנִיִּים, אוֹמְרִים חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (בֵּיצָה לב): כָּל הַמְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת מְרַחֲמִים עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת, אֵין מְרַחֲמִים עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם; מִי מֵאִתָּנוּ אֵינוֹ זָקוּק לְרַחֲמֵי שָׁמַיִם?! מִי מֵאִתָּנוּ אֵינוֹ זָקוּק לַחֲסָדִים וִישׁוּעוֹת?! אֲבָל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא רוֹצֶה לִרְאוֹת אֵיךְ אָנוּ נִתְנַהֵג, וּבָזֶה שֶׁנַּרְבֶּה בִּגְמִילוּת חֲסָדִים כְּלַפֵּי נִזְקָקִים וְנִדְכָּאִים, יֻשְׁפְּעוּ עָלֵינוּ רַחֲמִים וַחֲסָדִים מִן שְׁמַיָּא, וְנִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ וּבְהַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם עָלֵינוּ; כִּי לָמָּה אָדָם אֵינוֹ רוֹצֶה לָתֵת? מֵחֲמַת שֶׁחוֹשֵׁב: "אִם אֶתֵּן לַאֲחֵרִים מַה יִּשָּׁאֵר לִי?! וּלְמָחָר אֲנִי אֶצְטָרֵךְ. וְאִם-כֵּן הֲלֹא עָבַדְתִּי קָשֶׁה עַל הַכֶּסֶף, וְכֵיצַד אֶתֵּן?!" אֲבָל כְּשֶׁאָדָם נוֹתֵן צְדָקָה, בָּזֶה שֶׁמְּגַלֶּה שֶׁהַכֶּסֶף אֵינוֹ שֶׁלּוֹ, אֶלָּא שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (חַגַּי ב, ח): "לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם ה'"; בָּזֶה שֶׁאָדָם עוֹזֵר לַעֲנִיִּים, וּבִפְרָט עַל צָרְכֵי הַפֶּסַח, בָּזֶה מְגַלֶּה שֶׁהוּא מוּכָן לְהִגָּאֵל, וְכָל מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה בְּלֵיל הַסֵּדֶר, הֲרֵי זֶה בְּלֵב אֱמֶת, וּמַה שֶּׁיַּכְרִיז: "כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל, כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח", מִי שֶׁצָּרִיךְ עַל פֶּסַח יָבוֹא וִיקַבֵּל, זֶה עִם לֵב אֱמֶת.
וְלָכֵן, בָּנַי וּבְנוֹתַי הַיְקָרִים! הַמִּצְוָה שֶׁל "קִמְחָא דְּפִסְחָא", שֶׁזּוֹ הַצְּדָקָה לָעֲנִיִּים, שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם עַל צָרְכֵי הֶחָג, בָּזֶה כְּלוּלוֹת כָּל הַמִּצְווֹת, כִּי חַג הַפֶּסַח זֶה יְצִיאַת מִצְרַיִם, וְכָל הַמִּצְווֹת יֵשׁ בָּהֶן זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם. אָנוּ קוֹרְאִים בְּכָל יוֹם קְרִיאַת שְׁמַע בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, וּמַזְכִּירִים שָׁם יְצִיאַת מִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים טו, מא): "אֲנִי הֲוָיָ"ה אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" וְגוֹ'; וּמַה זּוֹ קְרִיאַת שְׁמַע? אָנוּ מַזְכִּירִים לְעַצְמֵנוּ: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הֲוָיָ"ה אֱלֹקֵינוּ הֲוָיָ"ה אֶחָד", בַּבֹּקֶר – כְּדֵי שֶׁנִּזְכֹּר כָּל הַיּוֹם וְלֹא נַסִּיחַ דַּעַת מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ. וְכֵן בָּעֶרֶב – כְּדֵי שֶׁנִּזְכֹּר כָּל הַלַּיְלָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם. עִם כָּל זֹאת הִזְכִּירוּ יְצִיאַת מִצְרַיִם בִּקְרִיאַת שְׁמַע, וּמַדּוּעַ? כִּי מֶה הָיָה בְּעֵת יְצִיאַת מִצְרַיִם? עַם יִשְׂרָאֵל סָבְלוּ סֵבֶל גָּדוֹל, וְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא הוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם, וְעַכְשָׁו אָנוּ מִתְחַזְּקִים בֶּאֶמוּנָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲזַי הוּא יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לִרְאוֹת אִם כַּוָּנָתֵנוּ בֶּאֱמֶת, אִם הַתְּפִלּוֹת שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים אֵלָיו – הֵן עִם אֱמֶת, אִם הַמִּצְווֹת שֶׁאָנוּ מְקַיְּמִים אֶת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ זֶה עִם אֱמֶת, אִם הַתּוֹרָה שֶׁאָנוּ לוֹמְדִים זֶה לִשְׁמָהּ, וְאֵיךְ יְכוֹלִים לָדַעַת אֶת זֹאת? אִם אָנוּ מְרַחֲמִים עַל עֲנִיִּים וְעוֹזְרִים לָהֶם, אָנוּ מַזְכִּירִים לְעַצְמֵנוּ, שֶׁגַּם לָנוּ הָיָה פַּעַם קָשֶׁה מְאֹד מְאֹד, וְהִנֵּה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עֲזָרָנוּ, וַאֲפִלּוּ מְעַט דִּמְעַט, אֲבָל אָנוּ יְכוֹלִים לְהִתְחַלֵּק עִם הַשֵּׁנִי, בָּזֶה אָנוּ מְגַלִּים טֹהַר לִבֵּנוּ. וְלָכֵן מִצְוַת "קִמְחָא דְּפִסְחָא", צְדָקָה לָעֲנִיִּים עַל חַג הַפֶּסַח – עוֹלָה עַל כָּל הַמִּצְווֹת. אָז בֹּאוּ וְנַרְאֶה לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, שֶׁאָנוּ אוֹהֲבִים אוֹתוֹ וְרוֹצִים לְהִגָּאֵל, וְאָנוּ שׂוֹרְפִים אֶת הֶחָמֵץ, שֶׁזֶּה הַשִּׂנְאַת חִנָּם, וְאָנוּ קוֹנִים מַצָּה, שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, שֶׁהִיא 'מֵיכְלָא דִּמְהֵימָנוּתָא' – אֲכִילָה שֶׁל אֱמוּנָה, אָנוּ מַאֲמִינִים בְּהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְאֵיךְ אָנוּ יוֹדְעִים אִם אָנוּ מַאֲמִינִים בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אִם לָאו, אִם שַׁבְנוּ בִּתְשׁוּבָה אִם לָאו? אִם הוֹלֵךְ לָנוּ בַּחַיִּים לַעֲזֹר לִיהוּדִי שֵׁנִי, סִימָן שֶׁחָזַרְנוּ בִּתְשׁוּבָה, וְקִבְּלוּ תְּשׁוּבָתֵנוּ לְמַעְלָה, וְסִימָן שֶׁיֵּשׁ לָנוּ אֱמוּנָה בְּהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא.
וְלָכֵן בִּזְכוּת הַצְּדָקָה שֶׁנִּתֵּן לְ"קִמְחָא דְּפִסְחָא", בַּעֲבוּר עֲנִיִּים לְצָרְכֵי הֶחָג, בָּזֶה נַעֲשֶׂה לְעַצְמֵנוּ כְּלִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא יַשְׁפִּיעַ לָנוּ שֶׁפַע בְּרָכָה וְהַצְלָחָה, וְאָנוּ וִילָדֵינוּ לֹא נִצְטָרֵךְ אַף פַּעַם לְהַגִּיעַ לְמַצָּב כָּזֶה לְטוֹבַת הַזּוּלָת. אֲבָל אַל נָא נִשְׁכַּח, שֶׁלְּצַעֲרֵנוּ הָרַב, עֲדַיִן נִמְצָאִים הֲמוֹן עֲנִיִּים בְּנֵי תּוֹרָה, אַלְמָנוֹת, וִיתוֹמִים וּסְתָם עַמְּךָ יְהוּדִים יְקָרִים, שֶׁאֵין לָהֶם עֲדַיִן עַל צָרְכֵי הֶחָג, הָבָה נוֹשִׁיט לָהֶם יָד וְעֶזְרָה, וְלֹא נַפְסִיד בִּשְׁבִיל זֶה, אַדְּרַבָּה אָנוּ נַעֲזֹר לַזּוּלָת, וְאָז יַעֲזֹר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לָנוּ. חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אוֹמְרִים (גִּטִּין ז.): כָּל הַגּוֹזֵז מִנְּכָסָיו וְעוֹשֶׂה מֵהֶם צְדָקָה, נִצּוֹל מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנּוֹם. יֵשׁ לוֹ כֶּסֶף, וְהוּא גּוֹזֵז מִזֶּה וְנוֹתֵן לָעֲנִיִּים, הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מַצִּילוֹ מִדִּין הַגֵּיהִנּוֹם; אֵיזֶה גֵּיהִנּוֹם עוֹבֵר עַל בְּנֵי-אָדָם? כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה צָרוֹת וְיִסּוּרִים, אֲבָל בִּזְכוּת שֶׁנַּעֲזֹר לָעֲנִיִּים, שֶׁהֵם בִּמְצוּקָה כַּסְפִּית קָשָׁה, כִּי יֶשְׁנָן מִשְׁפָּחוֹת שֶׁאֵין לָהֶם מְאוּמָה, אַף שֶׁקָּשֶׁה לְהַאֲמִין דָּבָר כָּזֶה, אֲבָל הַמְּצִיאוּת הַזּוֹ קַיֶּמֶת, אֲשֶׁר יֶשְׁנָן מִשְׁפָּחוֹת שֶׁאֵין לָהֶן מַצּוֹת לְפֶסַח, אֵין לָהֶם בָּשָׂר בַּעֲבוּר הֶחָג, אֵין לָהֶם לִקְנוֹת מַלְבּוּשִׁים לַיְלָדִים וְכוּ'. וּבָא הַיֵּצֶר הָרַע וְאוֹמֵר: מַה פִּתְאֹם לְעָזְרָם?! הֲלֹא יֵשׁ מִשְׂרַד הַסַּעַד וְכוּ', יֶשְׁנָם הַרְבֵּה גּוּפִים הַמְסַיְּעִים לְנִצְרָכִים, וְכֵיצַד יִתָּכֵן שֶׁיֵּשׁ כָּאֵלּוּ שֶׁאֵין פְּרוּטָה בְּכִיסָם לְהוֹצָאוֹת הֶחָג?! תֵּדְעוּ לָכֶם שֶׁיֶּשְׁנָן מִשְׁפָּחוֹת אֻמְלָלוֹת שֶׁאֵין מִי שֶׁמִּתְעַנְיֵן בָּהֶן וְדוֹאֵג לָהֶן, הִנֵּה נַרְאֶה לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, שֶׁאָנוּ אוֹהֲבִים אֶת הָעֲנִיִּים, וְאָנוּ רוֹצִים לַעֲזֹר לְכֻלָּם, וּבִזְכוּת הַצְּדָקָה הַזּוֹ נִזְכֶּה לְהִגָּאֵל גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה, וּבְלֵיל פֶּסַח יָאִיר עָלֵינוּ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְבִנְיַן בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ וּלְקָרְבַּן פֶּסַח.
תַּם וְנִשְׁלַם, שֶׁבַח לְאֵל בּוֹרֵא עוֹלָם!