שצא – יש לי רגשי נחיתות בגלל שאני נמוך קומה
אין זו עצה ליפול בדעתו משום דבר שבעולם. אדם צריך להיות תמיד שמח עם מה שיש לו, ואז הוא הכי מוצלח. כי האדם צריך להיות תמיד שמח עם עצמו, ולידע איך שהוא נראה כך צריך להיות, ואני הכי יפה בעולם.
אז כשיחשוב כך, באמת יצליח בחייו, אבל בו ברגע שאדם מתחיל לחפש אצלו חסרונות כאילו הוא נמוך ביותר או גבוה ביותר או מכוער וכו', הוא כבר יהיה כישלון בחיים.
דבר זה נוגע בכל פרט ופרט בחיים, ובכל פרט ופרט של כל מקצוע, האדם צריך להסתכל על עצמו, שהוא הכי יפה, וכך צריך להיות ולא אחרת, ולא להסתכל על אחר.
מספרים על אנשים, שהצליחו מאוד מאוד בחייהם, אף שהיו בעלי מומין, רחמנא ליצלן, כמו אדם עם גיבנת, היינו בעל חטוטרת אן עם אף ארוך או שניים בולטות… ואף על פי כן היו אלופים בעולם, וכל זה מפני ששמחו במה שהיה.
על כן לדעתי, אל תעשה שום עסק מזה שאתה נמוך, וזו כלל לא בעיה. אדרבה, הרבה מגדולי ישראל היו אנשים נמוכים, אבל צמחו וגדלו לענקי רוח. כמו ה'חפץ חיים' זצ"ל, וה'חזון אי"ש' זצ"ל, שהי סמוכים לדורנו.
אני למדתי אצל הגאון הצדיק רבי משה פיינשטיין זצ"ל, שהיה גאון מבהיל הרעיון, ושמו התפרסם בכל העולם כולו. והיה איש נמוך מאוד, ואשתו הרבנית הייתה אישה גבוהה.
מספרים, כשהייתה כלה, התלוצצו ממנה החברות, ואמרו לה: "ראי שהחתן שלך משה הוא נמוך קומה".
והשיבה להם בבוז: "כן, כן, משה הקטן הזה עוד יהיה פעם גדול מאוד מאוד". וכן התקיים.
לכן אל תשים לב לכל זה, אדרבה, תהיה גאה במה שאתה, ואז תצליח דרכך כל ימי חייך.
(אשר בנחל, כרך פ', מכתב יז תקלה, שנת תשנ"א)
שצב – שמעתי בשמו של הרב שלימוד גמרא בגרסה מזכך את הנפש כמו בלימוד גרסה של הזוהר, האם זה נכון?
בדבר ששמעת שמי שלימוד גמרא בגרסה מזכך את הנפש כמו גרסה בזוהר וכו', כן הוא האמת.
אני שמעתי מאיש צדיק אחד שאמר: "העולם חושבים שרק אמירת הזוהר מזככת את הנשמה, ואצלנו מקובל, שגם אמירת גמרא מזככת את הנשמה", ודברי פי חכם חן.
באמת לפי דברי רבנו (ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן ריד) שתלמו"ד עולה מספר הקליפה המחטאת את האדם בפגם הברית, עיין שם.
לפי זה יש כוח באמירת גמרא להרוג את הקליפה שמבערת באדם תאוות ניאוף. לכן אשרי מי שאינו מסתכל על אף אחד, ורק מרגיל עצמו לומר בכל יום הרבה דפים גמרא באמירה בעלמא, ועל ידי זה ישרוף את הקליפה הבוערת בו בתבערת המדורה של ניאוף.
מה גם ידוע מה שמובא מהרבה צדיקים: גמר"א הוא ראשי תיבות של ארבעת מלאכי השמירה ששומרים את האדם: גבריאל, מיכאל, רפאל, אוריאל.
רבנו אמר (ליקוטי מוהר"ן, חלק ב', סימן ה) "שזה קישור המרכבה, שעל ידי זה נטהר מוחו".
לכן כל מי שנדבקה תאוות ניאוף במוח מחשבתו, שיהיה רגיל לומר הרבה דפים גמרא, ועל ידי זה ישרוף את כל הקליפות שהתאחזו בו, וזה ברור.
(אשר בנחל, כרך ק, מכתב כג קמ, שנת תשנ"ה)
שצג – האם כדאי שכל הבנות בכיתה הן ספרדיות והן אשכנזיות יתפללו בנוסח אחד?
ידוע שרבנו הקפיד מאוד מאוד לא לשנות את נוסח התפילה, ואף שהתקרבו אליו אשכנזים וספרדים… עם כל זאת ציווה לא לשנות את נוסח התפילה.
לכן בוודאי אתן לא צריכות לשנות לנוסח אשכנז, אדרבה, שהבנות ימשיכו להתפלל נוסח ספרד.
(אשר בנחל, כרך ק, מכתב כג נד, שנת תשנ"ה)
לדעתי, כל העניין של סידור אשכנזי וסידור ספרדי, לא צריכים אפילו לדבר מזה. כמה זמן לוקחת תפילה בבית ספר? עשרים דקות או חצי שעה ? למה לעשות בלאגן בשביל חצי שעה?
שכל אחת תביא את הסידור שלה, ואז אף פעם לא יהיה ריב ומחלוקת. ההפרש הוא בתפילה רק בברכות השחר, אבל ככה התפילה היא אותו דבר, ובפרט לבנות… כל אחת תביא את הסידור שלה.
וכן צריך להיות אצל הבנים, וכן הוא אצלי בישיבה, כל בחור מתפלל באיזה סידור שהוא רוצה העיקר שיתפלל לקדוש ברוך הוא…
(אשר בנחל, כרך ק, מכתב כג צו, שנת תשנ"ה)
שצד – מדוע לא קברו את מוהרנ"ת באותו יום שהסתלק לבית עולמו?
מוהרנ"ת נפטר בערב שבת פרשת ויגש, שעתיים קודם הדלקת נרות. אנשי שלומנו אומרים, שהיה עוד זמן לערוך את הקבורה קודם השבת. אם הייתם בברסלב, בוודאי ראיתם שזו עיר קטנה, לא גדולה הרבה מיבנאל, ומהעיר עד בית העלמין, אורך כחמש דקות הליכה.
אבל היות ששמעו ממוהרנ"ת דיבור שאמר: "קודם שקוברים אותי רציתי להישאר עוד לילה פה בזה העולם, ליישב עצמי, כדי להיכנס לעולם הבא".
על כן לא קברהו קודם השבת. בדרך כלל ההלכה היא לקבור תיכף ומיד, וכתוב בשם האר"י ז"ל, שיש לערוך את ההלוויה מה שיותר מהר, וזו זכות גדולה לנשמה.
היינו, שמהמיתה עד הקבורה לא יארך זמן רב, לא כל אחד זוכה לזה, ובפרט אצל החילונים. ה' ישמור, מחכים יום, יומיים, שלושה, אשר זהו צער גדול מאוד לנשמת הנפטר.
היה לי סבא צדיק גדול, שאמר והותיר צוואה, שמהמיתה ועד הקבורה רוצה שלא יקח יותר משעה, והזדרזו אצלו מאוד מאוד.
אבל מוהרנ"ת בקש שרוצה עוד לילה אחד להיות בזה העולם. מוהרנ"ת היה מוהרנ"ת וכך ביקש. והיות שנפטר בערב שבת, אזי הותירו אותו בחדרו על הארץ, ובחדר השני התפללו אנשי שלומנו, וכן היה כל השבת, ובמוצאי שבת התקיימה הלווייתו.
כל אנשי העיר באו להלווייה, וכולם בכו – אנשים, נשים וטף, ומדוע בכו? כי בחיים חיותו בקושי היה לו מניין. היכן שהלך זרקו עליו קליפות ואבנים, ביזוהו מאוד. ובהלווייתו כולם באו ובכו – מה עשה לנו יהודי זה, שרדפנו אותו כל כך?! אז התעוררו בתשובה.
אפילו תלמידי רבנו לא כיבדו כל כך את מוהרנ"ת כפי הכבוד שמגיע לו, אשר סוף כל סוף העיד רבנו, שאם לא מוהרנ"ת, אפילו עלה אחד, עמוד אחד לא היה נשאר ממנו, כי הוא כתב כל אשר קיבל מרבנו.
(אשר בנחל, כרך ק, מכתב כב תתסא, שנת תשנ"ה)
שצה – איך זוכים להתמדה בלימוד התורה?
פעם שאל בחור את הגאון הצדיק הסטייפלער זצוק"ל איך זוכים להתמדה? ענה ואמר לו: "תמיד תחשוב מהרגע הזה, מה אתה יכול ללמוד ברגע זה, פסוק אחד מתנ"ך, או משנה משישה סדרי משנה, או כמה שורות גמרא, או כמה סעיפים שולחן ערוך"…
כי עיקר המניעה לבחור שהוא תמיד חושב מה היה ומה עוד יהיה, הוא לא חושב מהרגע הזה, לכן הוא מבזבז את הרגעים הכי יפים שיש לאדם בחייו.
(אשר בנחל, כרך קנא, מכתב א תרה, שנת תשס"ה)
שצו – מדוע יש אנשים שמתרחקים מהיהדות?
אני מוכרח להגיד לך בעולם הבא אני יהיה המליץ יושר על כל אלו שהתרחקו מהיהדות. כי אם אלו המנהיגים… מה רוצים מהמון העם? הם רואים דוגמא שלילית גנבים נואפים מקבלי שוחד… ועובדים על בני אדם בכל מיני אופנים שבעולם… למה שלא יתרחקו מהדת? כי אם בארזים נפלה שלהבת מה יאמרו אזובי הקיר?
דוד המלך מתחיל את ספרו "על כן לא יקומו רשעים במשפט, וחטאים בעדת צדיקים" והפרוש הפשוט הוא לדעתי, "על כן לא יקומו רשעים במשפט". לא יקחו את הרשעים במשפט ולתבוע מהם מה עשיתם ואיך התנהגתם, למה? "כי חטאים בעדת צדיקים". כי אלו שקוראים את עצמם 'עדת צדיקים" הם מלאים חטאים, וזה אצלי פרוש אמת.
(אשר בנחל, כרך קנא, מכתב א תשו, שנת תשס"ה)
שצז – גנבו לי עשרת אלפים ₪ ואני שבורה מאוד מאוד
לנכון קיבלתי את מכתבך, וכן קיבלתי את ההודעה ממך, ואת הבכי שאת בוכה, ושמעתי שגנבו לכם עשרת אלפים שקל.
מה אומר לך אם אני אספר לך את הצרות שלי, היום חייבו אותי לשלם לגנב חמישים ושלושה אלף ₪. ושילשום הוצרכתי גם כן לתת לעורך דין בשביל משפט עשרים וחמישה אלף ₪, האם זה לא גניבה לאור יום?
אף על פי כן אני לא מתאבד… אני לא נשבר…
אני מתחזק באמונה שלמה בו יתברך, ואני מאמין שהקדוש ברוך הוא לא יעזוב אותי, ויעזור לי.
לכן, גם את תראי להתחזק ביתר שאת וביתר עוז, ועוד תראי הרבה דברים יפים שהקדוש ברוך הוא יעזור לך.
כתוב בזוהר: "אית מאן דפרע בגופיה ואית מאן דפרע בממונה", אחד משלם עם הגוף ואחד משלם עם הכסף. ואני בטוח שאת רוצה יותר טוב לשלם עם כסף, וחס ושלום, מלשלם עם איזה בן או בת, חס ושלום.
הנה רק שלשום נדרס למוות פה ילד קטן. אני בטוח שאם היו שואלים את ההורים אם אתם רוצים שיקחו לכם עשרת אלפים שקל או את הבן. בוודאי היו אומרים תקחו עשרים אלף שקל ותשאירו את הבן.
לכן אל תבכי ואל תיכנסי בדיכאון ובייאוש. אנחנו צריכים תמיד לזכור מה שאמר רבי עקיבא "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד", כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הוא רק לטובה.
(אשר בנחל, כרך קנא, מכתב א תשט, שנת תשס"ה)
שצח – ברצוני להקים רשת בתי קפה – מה דעתו של הרב על כך?
בוודאי בזכות הצדקה שנתת, יעזור לך הקדוש ברוך הוא בפרנסה בשפע גדול מאוד. כי כך אמר רבנו: "ממי שאני מקבל אני נותן".
לכן אשריך שהיה לך חלק גדל בצדקה שנתת בראש השנה. בזכות זה יפתח לך הקדוש ברוך הוא את שערי הפרנסה.
בוודאי להקים רשתות של בתי קפה בארץ זה דבר גדול מאוד. אבל תשמור מאוד מאוד לא להסתבך עם אנשים תמהונים ומפוקפקים, שבקלות יכולים לסבך אותך עם 'מאפיה', רחמנא לישזבן.
אתה צריך לקחת את עצמך בידיך, ואיזה עסק שמושך אותך יותר אליו תלך. העיקר תשמור מאוד מאוד על שלום הבית שלך. תכבד ותייקר מאוד מאוד את אשתך, שהיא המתנה הכי יפה שנתן לך הקדוש ברוך הוא בחייך.
ואמרו חכמנו הקדושים (בבא מיעא נט): "אוקירו לנשייכו כי היכי דתתערו". תכבדו ותייקרו את נשותיכם כדי שתתעשרו.
וכן אמר רבנו (ליקוטי מוהר"ן, חלק א' סימן ס"ט) "שכל העשירות של האדם באה רק בזכות אשתו". לכן תשתדל מאוד מאוד על שלמות שלום הבית. תאהב את אשתך מאוד, ובזכות זה תהיה לך פרנסה בשפע, ותוכל לעזור לנו לבנות את הקהילה, ביתר שאת וביתר עוז.
(אשר בנחל כרך קנב, מכתב א' תשנה, שנת תשס"ו)
שצט – אלו ייחודים צריך לייחד בתפילה?
הייחודים הכי גדולים הוא לייחד בדעתו אשר אין שום מציאות בלעדיו יתברך כלל, והכול לכל אלוקות גמור הוא.
(אשר בנחל, כרך קנד, מכתב ב' תכא, שנת תשס"ו)
ת- מה הכוונה ריבוי אור?
ריבוי אור הוא עניין שאדם לא עושה כלום, כי מי שמקיים את רצונו יתברך בתמימות ובפשיטות לומד ומתפלל ומקיים את המצוות ששייכים אליו, לא שייך ריבוי אור.
(אשר בנחל, כרך קנד, מכתב ב' תכא, שנת תשס"ו)